בעוד קצת יותר מחודשיים עומדת להסתיים כהונתם של שני הרבנים הראשיים – דוד לאו ויצחק יוסף. כמו שאר נושאי משרה ציבורית בכירה, הציבור מן הסתם היה שמח לשמוע אם הרבנים הצליחו בתפקידם או לא, אם הם הצדיקו את בחירתם או לא. אבל כששאלתי את עצמי את השאלה הזו לא הצלחתי לגבש עמדה. ומדוע? כי מתברר שכלל לא ברור מה רב ראשי אמור לעשות.
רב ראשי במדינת ישראל מרוויח שכר של כ-55 אלף שקלים לחודש – יותר מחבר כנסת, ונבחר לכהונה ארוכה יותר מנשיא המדינה – לעשר שנים. ועכשיו תכפילו את זה בשניים – כי משום מה, במדינת ישראל של 2023, עדיין ממנים אנשים לתפקיד ציבורי על פי מפתח עדתי, אשכנזי וספרדי. למותר לציין שחוץ מהממסד הרבני אין שום תקן בשירות המדינה המוקצה לבן עדה כזה או אחר (ואגב, למה להסתפק באשכנזים וספרדים? ומה עם תימנים? או יוצאי אתיופיה?).
2 צפייה בגלריה
הרבנים הראשיים, יצחק יוסף ודוד לאו. למה להסתפק באשכנזי וספרדי? ומה עם תימנים? או יוצאי אתיופיה?
(צילום: אלעד זגמן, ענבה – לע"מ)
כדי לפתור את כפל התפקידים, הגה המחוקק פתרון יצירתי. שני הרבנים הראשיים יקיימו רוטציה בתפקידם. במשך חמש השנים ראשונות, אחד יכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית והאחר יכהן כנשיא בית הדין הרבני העליון, ובחמש השנים האחרונות הם יחליפו תפקידים.
אלא שיש בעיה מרכזית אחת: בית הדין הרבני הוא מערכת שיפוטית שנפרדת מהרבנות הראשית, וכלל לא נתונה תחת סמכותה. כיצד ניתן אפוא להנחית נשיא לערכאה השיפוטית הרבנית הגבוהה ביותר, כשכלל אינו חלק מהמערכת? ואם לא די בכך, כדי לכהן כרב ראשי אין צורך להחזיק בהסמכה לדיינות בכלל (ואומנם, שני הרבנים הראשיים האחרונים לא הוסמכו לדיינות). כך יוצא שמעמידים בראש בית דין עליון רב חסר ידע בדיינות. רק דמיינו שהיו ממנים לנשיא בית המשפט העליון אדם חסר ידע במשפטים.
מעל כל זאת מאפילה בעיה אחרת, המרכזית מבין כולם. בחוק הרבנות הראשית אין שום הגדרת תפקיד למי שאוחז בתפקיד הרבני הגבוה ביותר במדינת ישראל. כל שנאמר הוא שהרב הראשי יעמוד בראש מועצת הרבנות הראשית, שתפקידיה הם: 1. מתן תשובות וחוות דעת בענייני הלכה לשואלים בעצתה; 2. פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות.
2 צפייה בגלריה
ישיבת מועצת הרבנות הראשית. מועצה שתפקידה לענות לשאלות שאף אחד לא שואל
(צילום: אלעד זגמן, ענבה – לע"מ)
כן, קראתם נכון. 15 בכירי הרבנים במדינת ישראל (ביניהם רבני הערים הגדולות – חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע) יושבים במועצה שתפקידה לענות לשאלות שאף אחד לא שואל, ולרקום תוכניות כיצד לקרב את אזרחי ישראל לתורה ומצוות, משל היו שליחי חב"ד. ואם לא די בכך, הרי שלמועצה הזאת יש נשיא, בדמות הרב הראשי (בקדנציה), שתפקידו לנהל אותה.
נכון, מועצת הרבנות הראשית עסוקה בכמה תחומים – בכשרות, במתן רישיונות לעריכת חופה וקידושין, בבחינות הסמכה לרבנות ועוד. אך כל זאת לא מוזכר כלל בחוק הרבנות הראשית (תש"ם), אלא נתמך בחוקים אחרים (כמו חוק ההונאה בכשרות), ובכל מקרה אין זה חלק מסמכויותיו הישירות של הרב הראשי. מי שאחראי על כל תחום שציינו הוא רב אחר מקרב חברי המועצה. אז חוץ מלומר קדיש ופרק תהילים בטקס יום הזיכרון הממלכתי לחללי צה"ל, מה אמור רב ראשי לעשות? הנה שאלה שאפשר היה לשאול את מועצת הרבנות הראשית.
את הדברים האלה אני כותב כרב, ומתוך כאב לב אמיתי על המוסד שהפך משכבר ללעג וקלס הן בעיני חרדים, הן בעיני דתיים והן בעיני חילונים. היחידים שמחשיבים אותו הם נציגי המפלגות הדתיות שצוברות על גביו הון פוליטי. שום קירוב ליהדות הממסד הזה לא יביא, בלי שהוא יחזיר לעצמו את הדבר הבסיסי שנדרש ממנו – כבוד הרבנות. חזונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מייסד הרבנות הראשית לפני למעלה ממאה שנים, לא היה נראה רחוק יותר מזמנים אלה.
- הרב ד"ר עידו פכטר הוא ראש תחום קהילות ורבנים בתנועת נאמני תורה ועבודה, ומייסד מיזם "תכלת" לשיח יהודי עכשווי
