הפודי היהודי: ארקנסו
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן. חברת הפקה: נאוי פרו, בימוי: אור סיט)
ארקנסו שוכנת בדרום ארצות הברית, והיא נחשבת לאחת המדינות העניות באיחוד. זו אולי אחת הסיבות לקהילה היהודית ההולכת ומתמעטת בה. רק 2,225 יהודים חיים בכל המדינה, שאוכלוסייתה מונה כ-3 מיליון תושבים, והם מהווים (אם חישבתם מהר) כ-0.1% מתושביה – ורק 0.03% מכלל יהודי ארצות הברית. למעשה, בכל ארקנסו תמצאו רק שבעה בתי כנסת ושני מרכזי חב"ד.
כ-70% מכלל היהודים (כ-400 משפחות) חיים בבירה, ליטל רוק. אבל אורי לייזרוביץ' בחר לבקר דווקא את הקהילה הקטנטנה, ההולכת ונעלמת, שבהוט ספרינגס – במסעו בעקבות הקולינריה היהודית והחיבור התרבותי המקומי, בסדרת הרשת "הפודי היהודי" שהפיקה קרן משפחת רודרמן (בבימויו של אור סיט) ומשודרת ב-ynet.
חולמים להחזיר עטרה ליושנה
כ-40 משפחות יהודיות חיות כיום בעיירה שהתפרסמה בזכות הפארק הלאומי, הוט ספרינגס, על מעיינותיה החמים. בעבר היו בה מלונות ומסעדות ששמרו על כשרות, אך כל שנותר כיום הוא הקהילה המזדקנת, שאנשיה הולכים ומתמעטים, ועדיין חולמים על דרכים להחזיר עטרה ליושנה.
"קשה לי להאמין שיום אחד זה ייגמר, כי הייתי כל כך מעורבת בקהילה", אומרת מרי קלומפס. "הייתי חלק גדול מזה במשך כל כך הרבה שנים, ואני חושבת – בלי לדבר בשם הקהילה – שנגיף הקורונה שיחק תפקיד גדול בזה. אנחנו פשוט מתמעטים ומתמעטים, הילדים שלנו לא חוזרים ואנחנו מאבדים אנשים. אנשים שחשבת שיישארו כאן לתמיד, נפטרים, וזה מאוד-מאוד עצוב".
המונולוג העצוב של קלומפס מבטא מציאות עגומה של קהילות מזדקנות במקומות לא אטרקטיביים. סביב שולחן השבת בבית משפחת ברון יושבים שישה מחברי הקהילה, כולם בגיל העמידה. "אפשר להגיד שחלק גדול מהקהילה יושב כאן", הם אומרים בחיוך עצוב. "כרגע יש רק משפחה אחת שילדיה מתחת לגיל בר המצווה או בת המצווה, והם לומדים בליטל רוק, אז אפשר להגיד שהקהילה מונה שלושה ילדים, וזהו".
"זה לא הולך ונהיה טוב יותר"
מילי ברון היא תושבת הוט ספרינגס ותיקה, ילידת המקום, וכבר 28 שנים פועלת מאפיית אמברוסיה שבבעלותה, ומתמחה בחלות וברוגלעך הזוכים להצלחה רבה גם בקרב המקומיים. ברזומה שלה שמור מקום של כבוד לאפיית עוגיות לבן המקום שהפך לנשיא אמריקני, ביל קלינטון, שחגג יום הולדת. היא עצמה חיה תקופה בירושלים ואף למדה באוניברסיטה העברית, אבל אז חזרה הביתה.
כעת היא מביטה בקהילה שלה בעיניים כלות. "אני לא יכולה לדמיין שהקהילה כבר לא תהיה כאן. זה בא בגלים, ויש תקווה שעוד אנשים יבואו", היא אומרת – ספק בתפילה, ספק באמונה. "אולי יהיה משהו שימשוך לכאן אנשים, אולי נביא לכאן משהו שימשוך אוכלוסייה. נראה עד כמה זה מקום נפלא לגור בו... אם אנשים צעירים יעברו לכאן, אולי תהיה תקווה אחת אחרונה, רק אחת, לבנות מחדש את הקהילה".
ארוחת ערב שבת בדרום העמוק של ארה"ב מורכבת ממתכונים דרומיים מסורתיים – ממק אנד צ'יז (מקרוני וגבינת צ'דר) ועד בננה פודינג. "זו ארוחת הערב הדרומית היהודית שלנו", אומרת המארחת, קים ברון.
"אפשר להגיד שחלק גדול מהקהילה יושב כאן. כיום יש רק משפחה אחת שילדיה מתחת לגיל בר המצווה או בת המצווה, והם לומדים בליטל רוק, אז אפשר להגיד שהקהילה מונה שלושה ילדים, וזהו"
בעלה, ישראלי שחי כבר שנים רבות בארקנסו, מביט בדאגה על התהליכים הבעייתיים שעוברים על החברה האמריקנית, ומשפיעים על הימין הקיצוני במדינתו. במהלך אירוע לזכר השואה במאי 2019, שהתקיים בעיר רסלוויל, שבה חיים רק כמה עשרות יהודים – נערכה צעדת ניאו-נאצים שנשאו דגלי צלב קרס וקראו קריאות אנטישמיות.
"מה שקרה בארצות הברית בשנים האחרונות", הוא אומר, "זה שהיו הרבה התקפות על בתי כנסת יהודיים ועל קהילות יהודיות. בשבועות האחרונים הבנו שעלינו להגביר את האבטחה במוסדות היהודיים. ארקנסו, אין לי בעיה לומר את זה, היא בסיס גדול לפעילי ימין קיצוניים... אני יודע שזה לא הולך ונהיה טוב יותר, אלא הולך ומחמיר".
התקשו להתקיים במדינה
היהודי הראשון שהתיישב בארקנסו היה אברהם בלוק, שהקים חנות בעיר וושינגטון שבמחוז המפסטד בשנת 1825, ועד מהרה הפך לאחד מעשירי המחוז. ככל הנראה, הוא היה היהודי היחיד בארקנסו עד אמצע המאה ה-19. עד למלחמת האזרחים האמריקנית, רוב המהגרים היהודים שהתיישבו בארקנסו הגיעו מאזור אלזס-לורן, הם נמשכו לאזור הכפרי של דרום ארצות הברית. בתקופה זו התפרסה הקהילה היהודית ברחבי המדינה, והוקמו מספר קהילות קטנות בליטל רוק, בפורט סמית' ובפיין בלאף. עד לתחילת מלחמת האזרחים היו כ-300 יהודים במדינה, ו-53 מהם לחמו בצבא הקונפדרציה.
3 צפייה בגלריה
"אם אנשים צעירים יעברו לכאן, אולי תהיה תקווה אחת אחרונה"
(צילום: אור סיט, לקרן משפחת רודרמן)
עם סיומה של מלחמת האזרחים החלה זרימה של רוכלים וסוחרים יהודים לארקנסו מערים אחרות בארצות הברית. ליהודים אלה היו קשרים כלכליים עם סיטונאים יהודים בערים גדולות אחרות, כמו ממפיס, סנט לואיס, סינסינטי ולואיוויל, אשר סייעו להם בפיתוח המדינה ובפרט באזורים המבודדים שבה. היהודים תרמו להתפתחות המדינה, והראיה לכך היא כי 14 ערים במדינה הוקמו בידי יהודים או קרויים על שם מתיישבים יהודים, ביניהן: אלטהיימר, ברגר, ברטיג, פלסנטאל, גולדמן ולוי.
בשנת 1839 ערכה קבוצה קטנה של יהודים בליטל רוק את התפילה המשותפת הראשונה, אולם רק בשנת 1866 הקימו את הקהילה הראשונה בעיר ובמדינה, "קהילת בני ישראל". בשנת 1872 הוקמה הקהילה היהודית הראשונה בהוט ספרינגס, והיא השתייכה לזרם הרפורמי, ובשנת 1885 הקימה את בית הכנסת הראשון בעיר, "בית ישראל". בשנת 1907 הוקמה בעיר הקטנה גם קהילה אורתודוכסית.
היהודים תרמו להתפתחות המדינה, והראיה לכך היא כי 14 ערים במדינה הוקמו בידי יהודים או קרויים על שם מתיישבים יהודים, ביניהן: אלטהיימר, ברגר, ברטיג, פלסנטאל, גולדמן ולוי
בראשית המאה ה-20 הגיע גל מהגרים יהודים ממזרח אירופה להוט ספרינגס, וגם הם השתלבו היטב בעיר, בעיקר במסחר. בעקבות גלי ההגירה שהגיעו ממזרח אירופה, גדלה האוכלוסייה היהודית באופן משמעותי, ובשנת 1927 עמד מספרם על כ-8,850 יהודים (לעומת 1,466 בשנת 1878). חלק מהמהגרים החדשים נטמעו בקהילות הוותיקות יותר שהוקמו על ידי היהודים הגרמנים, וחלקם הקימו קהילות נפרדות בעלות נטייה אורתודוכסית מזרח-אירופית.
לאחר מלחמת העולם השנייה חלה ירידה משמעותית במספר התושבים היהודים במדינה, מאחר שרבים בחרו לעזוב לערים הגדולות בארצות הברית בשל אפשרויות תעסוקה רבות יותר. קהילות יהודיות קטנות הפזורות במדינה התקשו להתקיים, ורבות מהן נסגרו.
עלייה קלה בעקבות הקמת תאגידים
כיום מונה קהילה היהודית, כאמור, 2,225 בני אדם, המרוכזים בעיקר בארבע ערים: ליטל רוק, הבירה (1,500 יהודים, שהם 67% מהאוכלוסייה בארקנסו), פאייטוויל (175),ֶ בנטונוויל (175) והוט ספרינגס (150). בנטונוויל היא אחת הערים היחידות במדינה שבה נרשמה עלייה משמעותית במספר התושבים היהודים, לאחר שבשנת 2004 הקימה בה קבוצה של 30 משפחות את קהילת "עץ חיים". בשנים האחרונות ניכרת מגמת עלייה קלה במספר היהודים במדינה, בעיקר הודות להקמת חברות מסחריות ותאגידים גדולים שעוברים לאזור בשל עלות המחיה הנמוכה בה.
כיום פועלים בליטל רוק שלושה בתי כנסת: "אגודת אחים" (הקונסרבטיבי), "בני ישראל" (הרפורמי) ומרכז חב"ד. נוסף עליהם, יש עוד חמישה בתי כנסת רפורמיים בהוט ספרינגס, בפורט סמית', בג'ונסבורו, בבנטונוויל ובפאייטוויל. מרכז חב"ד נוסף פועל בעיירה רוג'רס.
אף שהקהילה היהודית בארקנסו קטנה, יש בה פדרציה פעילה המספקת תוכניות תרבות וחינוך יהודי – וכן תמיכה כלכלית לארגוני צדקה ולנפגעים. הפדרציה תומכת בארגון הלל וכן בתוכנית ללימודי יהדות באוניברסיטת ארקנסו, ומדי שנה מקיימת פסטיבל אוכל ותרבות יהודיים.
תמיכה בולטת בישראל
כקהילה המחוברת מאוד למדינת ישראל, ארגונים יהודיים ופרו-ישראליים במדינה פעלו לקידום הצעת חוק שאוסרת על סוכנויות ממשלתיות להשקיע בחברות המחרימות את ישראל, או לחתום איתן על חוזים. הצעת החוק עברה ברוב גדול בסנאט ובבית הנבחרים של ארקנסו בשנת 2017, ונכתב בה במפורש כי כספי המיסים של תושבי ארקנסו לא יממנו את הפעילות האנטישמית של תנועת החרם על ישראל.
בנטונוויל היא אחת הערים היחידות במדינה שבה נרשמה עלייה משמעותית במספר התושבים היהודים, זאת לאחר שבשנת 2004 הקימה בה קבוצה של 30 משפחות את קהילת "עץ חיים"
ארקנסו נחשבת לאחת המדינות השמרניות ביותר בארצות הברית, והמפלגה הרפובליקנית ניצחה בה בכל מערכות הבחירות לנשיאות מאז שנת 2000. היא גם אחת המדינות העניות ביותר בארצות הברית, ומדורגת במקום 49 בשכר החציוני ובמקום 45 בהכנסה הממוצעת לאדם.
הפדרציה היהודית מעניקה מלגות לצעירי הקהילה כדי שיטיילו וילמדו בישראל, ויחזרו לקהילה כשהם מחוברים יותר לזהות היהודית שלהם. הפדרציה חברה לקרן קיימת לישראל בארצות הברית, בתמיכה בפרויקט של בניית מרכז מגן דוד אדום באזור הערבה בישראל, ותרמה לפרויקט כ-100 אלף דולר, למרות שהיא אחת הקהילות הקטנות בארצות הברית. הפדרציה פועלת במגוון דרכים לסייע לאוכלוסיית ישראל, כגון בניית מקלטים בקיבוץ גרופית.
פורסם לראשונה: 02:24, 25.08.22
