קצין וחייל מגדוד "נצח יהודה" בחטיבת כפיר, שבו משרתים לוחמים מרקע חרדי, נפלו בקרב אתמול (יום ד') בצפון רצועת עזה כתוצאה מירי צלף: סרן ישראל יודקין, בן 22 מכפר חב"ד, וסמ"ר אליהו (אלי) חיים אמסלם, בן 21 מרעננה. נוסף עליהם נפל אתמול בתקרית אחרת רס"ר במיל' גדעון חי דירוא, לוחם ביחידת יהל"ם, בן 33 מתל אביב.
ריאיון עם דובי יודקין, אחיו של סרן ישראל יודקין ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
סרן יודקין ז"ל הוא בן למשפחת לוחמים חרדית מכפר חב"ד. עוד שלושה מאחיו משרתים בימים אלה בצבא, בסדיר ובמילואים. אחד מהאחים הוא רב-סרן (במיל') דובי יודקין, מפקד פלוגת מילואים, שקיבל את הבשורה המרה על נפילת אחיו במהלך פעילות מבצעית בצפון הארץ. "החלוקה הזו בין חרדים, חילונים, יהודים, לא יהודים, שמאלנים, ימנים – כבר לא רלוונטית. לצערי כולנו חטאנו בזה וחוטאים בזה", אמר דובי היום בריאיון ל-ynet.
"הדם שלנו כחרדים שלא מתגייסים ומשתמטים הותר כבר מזמן, עוד לפני 7.10. זה לא נכון שחרדים לא עושים צבא, אנחנו משפחה של שמונה ילדים ומתוכם ארבעה בצבא", הוא ציין. "כמובן יש עוד אחים קטנים שהם לא בגיל גיוס, אבל כל מי שיכול נתן וממשיך לתת. כל כך הרבה חברים מכפר חב"ד משרתים בצבא ומשתתפים במערכה, כל אחד בחלקו, כולל קצינים. אני לא חושב שיש בכלל חלוקה כזו, אם עושים צבא או לא עושים, ומיותר מאוד לדבר על השאלה אם יש חשיבה בנוגע לגיוס, כי כולם חלק מזה. ב-7 באוקטובר לא הרגו רק את מי שהוא חרדי או לא חרדי; הרגו את כל מי שהוא יהודי וישראלי, וכולנו חלק מזה".
על ישראל ז"ל הוא סיפר: "הוא היה ילד טוב, ילד יפה, מפקד טוב, הלך לישון וחזר אחרון, תמיד דאג לפקודיו. הוא הסתכל על המשימה ולא נתן לשום דבר לבלבל אותו. עם כל הקשיים שיש היום ובתקופה האחרונה, הוא אף פעם לא פקפק במהות של המשימה ועשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. תמיד דאג לחיילים וגם אם הוא שילם על זה מחיר. זה יום קשה מאוד. אנחנו משפחה חרדית מכפר חב"ד, ואנחנו ארבעה אחים בצבא מאז 7 באוקטובר".
מתי אתה וישראל דיברתם בפעם האחרונה?
"דיברנו בתחילת השבוע, היו לנו הרבה שיחות כאלה. מעבר לזה שאנחנו אחים אנחנו גם חברים. אני הייתי בשירות הסדיר בנצח יהודה, אחר כך עברתי לקומנדו והיום אני מ"פ במילואים. וישראל הלך בדרכי, כמו שאומרים, והתייעץ איתי בכל שלב בשירות הצבאי שלו – אם זה לצאת לקורס מ"כים, לפיקוד ואחר כך לקצונה. גם בתפקיד האחרון הוא התייעץ איתי איפה להיות סמ"פ ובאיזו פלוגה. אפילו בשבת האחרונה שהיינו ביחד הוא התייעץ אם לצאת לקורס מ"פים ואמר לי שהוא רוצה להשתחרר באוקטובר הקרוב. כמו תמיד איחלתי לו בהצלחה, שיעשה את הכי טוב שהוא יודע. לצערי באוקטובר הוא כבר לא ישתחרר".
"בבוקר האירוע הוא שלח לנו הודעה שהיחידה שנכנסה באזור שלישי בערב לתוך ג'באליה בצפון הרצועה, והיה להם לפנות בוקר אירוע של מטען עם הרוג ופצועים", סיפר דובי. "הוא כתב לנו בתשע בבוקר בקבוצה של המשפחה שהיה אירוע, והוא בסדר. כתבנו לו שישמור על עצמו. ניסיתי לתפוס אותו, לא כל כך הצלחתי. שעה וחצי אחר כך הגיע כוח, מארב של צלפים, עדיין לא ברור האירוע, אבל ממה שאנחנו מבינים זה צלף שפשוט ירה אחד אחרי השני".
שוחחתם על הסכנה, על המחיר שאולי תשלמו כמשפחה של קרביים, בטח במלחמה כזו? הוא דיבר על הסכנות או החששות?
"אנחנו במשפחה די מתמודדים עם הדברים בציניות, ומדברים כזה בצחוק, אבל מתחת לכל צחוק יש אמת. תמיד אומרים: שמור על עצמך, אל תיקח סיכון מיותר, אל תהסס, תהיה ערני – אבל אתה לא באמת מבין את המשקל עד שזה פוגש אותך באמת. אני חושב שאני בעצמי לא באמת מעכל את זה, ודי מנסה להכחיש שזה קרה. מבחינתי כל רגע אני אתקשר אליו ואשאל אותו מה העניינים. פשוט אובדן. איך אומרים? אלוהים לוקח את הטובים – אז הוא הטובים שבטובים. פחות מיממה עברה מהבשורה הזו, ואנשים באים ומספרים כל כך הרבה סיפורים עליו – חיילים, פקודים וחברים".
"הוא היה צדיק עם נשמה גדולה"
יצחק אקשטיין, חברו של סמ"ר אלי אמסלם ז"ל, שעבר איתו את ההכשרה ושירת איתו בגדוד, מספר על קבלת הידיעה הקשה: "הייתי גם חייל של ישראל יודקין, שהיה סמ"פ שלי, וחבר טוב מאוד של אלי. באותו בוקר קמתי לחדשות שיש לנו שלושה חבר'ה מהפלוגה שנפצעו מירי צלף. הייתי אופטימי, לא האמנתי שמישהו נהרג מהפלוגה שלנו. אחר כך אמרו לי שאלה יודקין ואמסלם, חשבתי שאין מצב שבעולם שהם ימותו, הם אנשים חזקים. בסביבות הצהריים חבר שלח לי הודעה שיודקין נהרג. שם כבר התחלתי להישבר, ואז הגיע אליי המ"פ שלי ואמר לי שאלי אמסלם נהרג גם הוא".
ריאיון עם יצחק אקשטיין, חברו של סמ"ר אליהו (אלי) חיים אמסלם ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
ספר קצת על החוויות שלך עם אלי, כמי ששירת לצידו?
"אלי זה הבן-אדם הכי שמח שתראה בחיים שלך. הוא כל הזמן אמר 'אבא תודה', אף פעם הוא לא צעק. תמיד היה עם חיוך ענק, תמיד אהב לעזור לכולם. הוא היה בן אדם עם נשמה כזו גדולה, היה צדיק. יש תמונה של הספר שלו 'דבר מלכות' (חוברת הכוללת שיחות, מאמרים ואגרות קודש מאת הרבי מלובביץ'), שהוא היה הולך איתו בכיס או ביד ולומד ממנו בכל מקום, ורואים את החור של הכדור שנכנס לשם. זה המחיש את אלי, שהיה נשמה כזו גדולה וכזה צדיק. הוא אהב לעזור לכולם, היה מדבר עם כולם על כל מה שצריך ונרתם לסייע".
"זו מכה קשה מאוד", סיכם אקשטיין. "קיבלנו כאפה גדולה מאוד לגדוד ובייחוד לפלוגה. זו מכה שאנחנו בעזרת השם נקום ממנה, אנחנו רק נלמד ממנה. יהיה לנו תמיד חלל בלב לשני החברים היקרים שלנו שאהבנו כל כך, אבל אנחנו רק נלמד מזה ונעלה למעלה מהתקרית הזו".
