קטע מתוך הסרט "ילד שלנו". תסריט ובימוי: הניה ברודבקר
במרכז הסרט הקצר "ילד שלנו", אם חרדית לילד עם קשיים התנהגותיים מבקשת לוודא שבנה מצליח ללכת בתלם, ולהתאים את עצמו למסגרת של ה"חיידר". מי שמגלמת את האם החרדית היא אלונה סער, שזכתה לאחרונה בפרס האקדמיה לטלוויזיה על תפקידה בסדרה "המפקדת".
הסרט מבוסס על סיפורה האישי של הבמאית והתסריטאית שיצרה אותו, הניה ברודבקר, שבאה מקהילה חסידית בבני ברק. ברודבקר היא אמא לילד עם אוטיזם. "הסרט נוצר בהשראת החוויה שלי, והמתח בין טובת הילד לחלומות שלנו", היא מספרת. "השאלה העומדת במרכזו היא מהי באמת טובת הילד, ועד כמה נכון לדחוף את הילד או את עצמי לקצה, או לדעת גם לוותר במאבק. אלונה סער גילמה את בת דמותי. הלבשתי אותה כמו שאני הייתי נראית לפני כמה שנים, כשהכנסתי את הילד לחיידר בפעם הראשונה. זה היה רגשי מאוד".
ברודבקר היא בוגרת המחזור הראשון של חממת "א-קיצער" של הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, שסייעה ליוצרות חרדיות כמוה ליצור את סרטן העלילתי הראשון, בליווי מנטורים ובהדרכת אנשי מקצוע. ארבעה סרטים קצרים שנוצרו במסגרת המיזם יוקרנו היום (ד') בבכורה חגיגית בפסטיבל סרטי הנשים בירושלים.
ברודבקר עוסקת כבר כמה שנים בקולנוע, ועובדת גם על סרט תיעודי באורך מלא עבור תאגיד השידור. לפני הצטרפותה לחממה, למדה קולנוע במסגרות חרדיות. "היו כמה חודשים של פיתוח והפקה, תהליך יסודי וארוך. נתנו לנו הזדמנות מדהימה להתנסות בעשייה קולנועית ברמות הגבוהות ביותר", היא אומרת. "כשחזרתי הביתה זה נתן לי ביטחון והגביר אצלי את הרצון לעשות את זה עוד. זו מבחינתי אבן דרך ראשונה".
"זה הסיפור שלי, ואני רוצה לספר אותו"
כחרדית מדובר בבחירה לא שגרתית – ליצור במסגרת כזו, תוך לימוד ושיתוף פעולה עם יוצרים חילונים, ולנסות לפנות לקהל חילוני – וברודבקר מודה כי "יש הרבה דילמות. אני דואגת שלא אשנה את עצמי כדי לרצות את הטעם של התעשייה. יש ספקות, אבל כשאני יוצרת, חשוב לי שזה יהיה מדויק. זה הסיפור שלי, ואני רוצה לספר אותו. יש קולות מהסביבה שלפעמים גם מחלחלים אליי. אני צריכה לענות לקולות האלה כל הזמן, האם מה שאני עושה הוא נכון".
"יש כל מיני שאלות – האם אני מייצגת את הציבור החרדי בצורה טובה? אני מוצאת את עצמי מנסה להגן על קבוצת ההשתייכות שלי. אלה דברים שאני מנסה לנקות", היא מציינת. "אני רוצה לבדוק כל הזמן אם אני נאמנה למה שאני רוצה להגיד. יש השפעות משני הכיוונים – מתעשיית הקולנוע ומהעולם החרדי. אני כל הזמן בשיח עם עצמי, את מי אני משרתת ולמה".
את מושפעת מדמויות חרדיות חלוציות שפנו לכל הקהלים, כמו הבמאית המצליחה רמה בורשטיין?
"לרמה בורשטיין אני קוראת מורתי, אני לומדת אצלה קולנוע ובימוי, ולומדת ממנה המון כבמאית מקצועית – אז היא בהחלט מודל לחיקוי בשבילי. אבל בורשטיין היא חוזרת בתשובה, ומבחינת מסלול החיים, כמעט אין מודל לחיקוי למי שבאה מהעולם החרדי. רחל אליצור, המנהלת האמנותית של החממה, באה מהעולם החרדי".
"יש מי שרואים אותי קודם כול כחרדית"
סרטה של ברודבקר מעמיד במרכזו אמא מקהילה חסידית סגורה, אבל למעשה מדובר בדילמה שיכולה להיות אוניברסלית. "הסרט הוא על השאלה ההורית האם הרצון להשאיר את הילד בחינוך הקהילתי הסטנדרטי, הוא טובת הילד או טובת ההורים. האם זה רצון הילד או רצון האם", היא מסבירה. "כשעושים סרט קצר, צריך להיות מדויקים מאוד ולתמצת. אין הרבה זמן להכיר את הדמויות ואת העולם שלהן, הכול צריך להשתקף בסצנה אחת".
הליהוק של אלונה סער מעניין לא רק מאחר שמדובר בתפקיד שונה מכל התפקידים האחרים שיצא לה לשחק, אלא גם כי זו הפעם הראשונה שהיא משחקת דמות חרדית מאז שנודע על הזוגיות שלה עם כוכב הרשת מלך זילברשלג, האיש והפאות המסתלסלות. אתמול (יום ג') נודע כי השניים נפרדו.
"היו שהתפלאו על הליהוק ואמרו: 'מה, היא נורא צעירה, איך היא תשחק אמא?' אבל רציתי דווקא מישהי צעירה, כי נשים חרדיות רבות הופכות לאמהות בגיל צעיר", מסבירה הבמאית. "יש לה יכולות מדהימות, והיא יודעת להביע רגש היטב. יכול להיות שההיכרות שלה עם העולם החרדי עזרה, אבל אני חושבת שבסוף, המבנה הרגשי של דמויות הוא זהה בכל מגזר, ולא משנה איך הדמות מתלבשת. שחקן טוב יודע להיכנס לדמות מכל מגזר".
לדברי היוצרת, "רוב התעשייה היא חילונית, שלא לומר מתל אביב ברובה. אני מסתובבת עם אנשים שרואים אותי קודם כול כחרדית, ומסתכלים עליי בצורה שונה. אחרים רואים אותי קודם כול כבמאית, ולא משנה מאיפה אני באה. עם אלונה זה היה ככה – פשוט מפגש בין שתי נשים".
הניה ברודבקר: "יש משהו מיוחד באמא מקהילה חסידית שמתלבשת בצורה אלגנטית ונכנסת לעולם של גברים. במובנים רבים היא בעמדת מיעוט שם, וכך היא עוד יותר נואשת במאבק שלה"
גם השחקן שמגלם את הילד, דניאל וזנה, הוא לא חרדי. "הוא הגיע מגויס ומקצועי מאוד. כל מאבק של אמא עם הבן שלה הוא סיטואציה קשה", לדבריה. "את הסרט כתבתי מחוויה אישית שלי. הייתי במקום של האם, שמתלבט בשאלה אם להשאיר את הילד בקו הרגיל והנורמלי או לא. היו טייקים שאחריהם הלב שלי יצא אליו. הוא הזכיר לי את הילד שלי".
היא מוסיפה כי "יש משהו מיוחד באמא מקהילה חסידית שמתלבשת בצורה אלגנטית ונכנסת לעולם של גברים. במובנים רבים היא בעמדת מיעוט שם, וכך היא עוד יותר נואשת במאבק שלה".
"לא הייתי משחקת בסרט שלי"
אסתי גרינברג מאלעד, משתתפת נוספת בפרויקט שסרטה יוצג בפסטיבל, החלה בכלל כשחקנית. היא למדה משחק והתחברה לתחום עוד בצעירותה. "מאוד לא פשוט להיות שחקנית חרדית", היא אומרת. "אין הרבה מקומות שבהם זה יכול לבוא לידי ביטוי. גם מפיקות ויוצרות חרדיות מעדיפות לקחת שחקניות חילוניות, בדרך כלל – כי הן גמישות יותר מבחינת זמנים וקל יותר לעבוד איתן מבחינה טכנית, ויש להן גם יותר ניסיון".
6 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "בוחן כליות" שיצרה אסתי גרינברג. "אחותי בדרך לתרום כליה, והרעיון בא ממנה"
(צילום: בועז יהונתן יעקב)
בסרט הקצר שכתבה וביימה, "בוחן כליות", השחקנית יעל אלקנה מגלמת אישה חרדית בשם דסי, שמחליטה לתרום כליה. "האישה הזו עושה 'דיל' עם אלוקים, שהיא תתרום כליה לאישה הראשונה שתצטרך - ובתמורה הוא 'יציל' את הילדה שלה שמורדת בדרך התורה והמצוות", גרינברג מספרת.
מאיפה צץ הרעיון?
"אחותי הגדולה, מילכה, בדרך לתרום כליה. היא החלה כבר את התהליך, והרעיון לעסוק בנושא בא ממנה. הדמות של דסי היא קצת כמוה, אישה מאמינה אבל גם דעתנית".
עלילת הסרט מסתבכת כאשר הגיבורה מגלה כי האישה שעלתה בגורל ואמורה לקבל את הכליה שלה, היא ערבייה. הגילוי הזה מעמיד אותה בדילמה, כשברקע החשש מתגובות החברה שבה היא חיה. "הרעיון שהיא נדרשת לתרום דווקא לאישה ערבייה, בא מהשמיים", אומרת היוצרת.
6 צפייה בגלריה
אסתי גרינברג. "אני מקווה שאנשים יראו את הסרט ויתחברו אליו, שיהיה ממנו קידוש השם"
(צילום: גלעד ברשלו)
גרינברג גדלה בבית חסידי פתוח, ומגדירה עצמה כ"חרדית ישראלית": "אנחנו חרדים, הולכים בתלם ושולחים את הילדים לחינוך חרדי, אבל גם מרגישים ישראלים, כחלק מהמדינה הזאת. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בקונפליקטים, למשל בקורונה כשהיינו צריכים להחליט אם לשלוח את הילדים למוסדות או לא. גם הגיבורה נתקלת בקונפליקט כזה, בין מה שהיא מאמינה שצריך לעשות – ובין החשש מתגובות החברה, ומה שנתפס 'מתאים' בחברה החרדית".
אם רוצים לבחון את גבולותיה של גרינברג, הרי שהם מונחים ביצירה שלה עצמה. "לא הייתי משחקת בסרט שלי", היא מצהירה, "כי לא הייתי רוצה לשחק תפקיד של אישה נשואה לצד גבר אחר. זה גבול שלא הייתי רוצה לעבור אותו. כשאני בוחנת אפשרויות משחק, אני בוחנת כל תפקיד וכל מקרה לגופו".
הצצה לסרט "בתוך ביתה" שיוקרן בפסטיבל. תסריט ובימוי: אלינורה שוורץ
את העבודה עם אלקנה החילונית היא מתארת בחיוב רב. "יעל היא שחקנית גדולה, ופשוט רואים את זה", מחמיאה גרינברג. "היו לנו כל מיני שיחות מקדימות, שבהן היא ניסתה לקחת ממני דברים שאני אפילו לא מודעת אליהם, ניואנסים קטנים בהתנהגות ובשפת הגוף. דניאל אנג'ל, השחקן שמשחק את בעלה, הוא דתי לשעבר – אז היה לו קל להיכנס לדמות, והוא גם עזר לכוון את יעל".
לצד המשחק והעיסוק הקולנועי הטרי, גרינברג יזמה, בין השאר, הצגה לנשים של תיאטרון מקצועי שאמורה לעלות אחרי פסח, ואף למדה ספוקן וורד (שירה מדוברת). "אני מקווה שאנשים יראו את הסרט ויתחברו אליו, שיהיה ממנו קידוש השם, שאנשים יכירו אותנו ואת הקונפליקטים שלנו ולא יראו הכול בשחור ולבן", היא מסכמת.
קטע מהסרט "שיחה במשפחה" שיוקרן בפסטיבל. תסריט ובימוי: לאה אונגר
לצד הסרטים של ברודבקר וגרינברג, יוקרנו בפסטיבל עוד שני סרטים שנוצרו בחממת "א-קיצער" (מיידיש, בקיצור). אחד מהם הוא סרטה הקצר של אלינורה שוורץ, "בתוך ביתה", המציג בצורה מטלטלת ואמיצה את ההתמודדות של אישה חרדית שחיה לצד בן זוג מתעלל.
הסרט שישלים את האירוע הוא "שיחה במשפחה" שיצרה לאה אונגר מהציבור הדתי-לאומי, ובמרכזו אם למשפחה שחוותה טראומה, המכנסת את בני המשפחה במטרה לעבד יחד את החוויה וליצור עליה סרט.
- ארבעת הסרטים יוקרנו בסינמטק ירושלים היום (ד', 6/4), בשעה 18:00. פסטיבל סרטי נשים הבינלאומי בירושלים מנוהל בידי עמותת נשים בתמונה, ונוסד בידי איגוד יוצרי הקולנוע בירושלים, בשיתוף עיריית ירושלים.
