מדלן לוסט פיריי, רות בן דוד ורות בלוי. כולם שמות של אישה אחת, שסיפור חייה עודנו מהלך קסם על החברה הישראלית והעולם היהודי ככלל: סוכנת כפולה של המודיעין הצרפתי, שהסתבכה עם החוק, חברה לפלג האנרכיסטי ביהדות החרדית – וחטפה את הילד יוסל'ה שוחמכר. 60 שנה חלפו מאז, אך הדיה של הפרשה עוד מכים.
בראשית שנות ה-60, מדינה שלמה שאלה שאלה אחת: "איפה יוסל'ה?" נחמן שטרקס, חרדי שגידל את נכדו יוסל'ה שוחמכר בן ה-8, סירב להחזיר אותו להוריו בגלל העובדה שקיימו אורח חיים שאינו חרדי. יוסל'ה הקטן הוחבא במקומות שונים בישראל ואף הוברח לחו"ל, עד שבסופו של דבר אותר כעבור שנתיים בידי המוסד בברוקלין – והוחזר למשפחתו.
- אנחנו בהתפוררות שסופה חורבן. חייבים לעצור/ הרב דוד סתיו
כעת מתגלים פרטים חדשים על אודות האישה שעמדה במרכז אותה פרשה, בעקבות מחקרים שערכו (כל אחד לחוד, בשתי יבשות שונות) פרופ' מוטי ענברי ופרופ' קימי קפלן, וייצאו לאור גם בספרים. במלאות 60 שנה לפרשה שהסעירה את המדינה, משרטט המחקר דיוקן של אישה יוצאת דופן, שנותרה במובנים רבים חידה גם לאחר מותה.
ענברי חיבר ביוגרפיה חדשה על רות, העומדת לראות אור בקרוב (Ruth Blau: life of paradox & purpose, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה), והלך עקב בצד אגודל כדי ללקט עדויות ומסמכים על האישה האניגמטית. בנושא הזה יישא דברים מחר (יום ג') בקונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות, המתקיים השבוע באוניברסיטה העברית בירושלים.
"היא לא חשפה הכול"
שנים לפני שחברה לנטורי קרתא ושיטתה בסוכני המוסד והאינטרפול כאחד, נולדה מדלן לוסט פיריי בקאלה שבצרפת כבת יחידה למשפחה נוצרית קתולית, וגדלה במרכז פריז. "בית ילדותה שכן מול אחת מכנסיותיה המפורסמות של פריז", מספר פרופ' ענברי. "לצד החינוך הקתולי שקיבלה בבית הספר הכנסייתי, היה זה אולי רמז מטרים לעניין שתגלה בהמשך חייה בדת".
הן ענברי והן קפלן טוענים כי האוטוביוגרפיה שכתבה רות בן דוד-בלוי על חייה, מרובת סתירות ושכתובים. פרופ' קימי קפלן, מומחה בחקר היסטוריה דתית ויהודית בעת החדשה, המתחקה אחר הפרשה כבר שנים רבות, טוען כי אוטוביוגרפיות הן מקור מפוקפק למדי. "זה תמיד 'זיכרון מוכתם' על העבר", הוא אומר. "המון אנשים פשוט זרמו עם הכתיבה שלה ובנו את הסיפור לפי זה, וזאת טעות".
הוא מתאר אישה אסרטיבית, מלאת נוכחות ותעוזה. לדבריו, את האוטוביוגרפיה שלה כתבה בשנים שלאחר פרשת יוסל'ה, אך זו הותירה פרטים רבים על רצפת העריכה, שלוקטו בידי החוקרים. "הספר יצא קרוב לעשור לאחר מכן, כשהיא כבר רבנית, אייקון בחצר של נטורי קרתא – וברור שבנסיבות הללו יש דברים שפשוט לא יתיישבו עם התדמית הרבנית, ולכן הם נותרו בחוץ".
פרופ' מוטי ענברי: "היא הצליחה לרכוש את אמונם, והפכה להיות קצינה בגסטפו. זאת לדעתי הסיבה שהיא מעולם לא דיברה על כך. איזה יהודי היה רוצה לשמוע שהגיורת רות הייתה בעצם קצינה בגסטפו?"
מה אתה יכול לספר לנו עליה, שהיא בחרה שלא לספר?
"השם שהשתמשה בו היה לוסט, על אף שבארץ כולם קראו לה בעיתונות מדלן. היא גרה ממש במרכז פריז, סמוך לגני לוקסמבורג. הוריה לא חיו טוב האחד עם השני, והיה הרבה מתח בבית. עם השנים היא פיתחה יחסים מורכבים עם אביה, ולדעתי זה קשור לבחירות שעשתה בהמשך הדרך".
לדברי פרופ' ענברי, מרצה ללימודים יהודיים באוניברסיטה של צפון קרוליינה בפמברוק החוקר את ההיסטוריה של הדת והאורתודוכסיה, רות עצמה כותבת זאת. "גם מצאתי מכתבים שכתב לה אביה בזמן מלחמת העולם השנייה, שמאשרים את המתח שהיה ביניהם", הוא אומר. "כאשר פרצה המלחמה, לוסט – לימים רות – הייתה כבר אישה צעירה. היא עוזבת את פריז לטובת דרום צרפת, ואמה מצטרפת אליה. בכך למעשה ההורים שלה נפרדו, כאשר האבא נשאר בפריז. בגבול צרפת-ספרד היא מכירה את בעלה הראשון ונישאת לו, ומביאה לעולם את מי שלימים יהיה בנה היחיד, קלוד, או בשמו העברי אוריאל. היא עובדת כמורה, אך הנישואים מתפרקים מהר מאוד".
אחרי המלחמה – חקירות ועינויים
אבל זה רק מעט מסיפורה המורכב של הגיורת שהפכה לרבנית. ענברי נסע לצרפת בעקבות רות, בחיפוש אחר חומרים המאשרים, מעמתים או מציגים נרטיב אחר למה שהיא עצמה הציגה באוטוביוגרפיה שלה. לדבריו, נבר בארכיונים הצרפתיים בעקבות חייה כאישה צעירה, עוד לפני גיורה.
"הסיפור המעניין מתחיל בשנת 1944, כשהיא מצטרפת לרזיסטנס (המחתרת הצרפתית)", הוא מספר. "היא סיפרה שהייתה במחתרת לוחמי גרילה, ולא פירטה כל כך – ויש סיבה. מצאתי את מסמכי הגיוס שלה. מסמכי המודיעין הצרפתי מתעדים את פעילותה. היא גויסה לרגל אחרי הגסטפו, המשטרה החשאית הנאצית, שביקשה לחבל בפעילות המחתרת הצרפתית ובעלות הברית. היא הצליחה לרכוש את אמונם, והפכה להיות קצינה בגסטפו. זאת לדעתי הסיבה שהיא מעולם לא דיברה על כך. איזה יהודי היה רוצה לשמוע שהגיורת רות הייתה בעצם קצינה בגסטפו?"
כל זה קורה כשהיא נשואה עם ילד קטן, שנמצא למעשה בסכנת חיים בגלל הפעולות של אמא שלו?
"נכון, הילד בסכנה גדולה. לפני שהסתננה לשורות הגסטפו, היא עשתה פעולה עצמאית נוספת, והוציאה אישה יהודייה מתוך מחנה הריכוז בצרפת – ובכך הצילה את חייה. גם המסמכים על הסיפור הזה נמצאו בתיק שלה. רות נסעה ברכבת עם מסמכים מזויפים, נכנסה לתוך מחנה הריכוז, הכריזה שנפלה טעות – ושלפה את האישה. לאחר שהמלחמה הסתיימה, אנשים ידעו שהיא הייתה קצינה בגסטפו. כל מי ששיתף פעולה עם הנאצים, נעצר – ובמשך חמישה ימים היא הייתה עצורה ועברה, כנראה, עינויים".
פרופ' ענברי: "גם השידוך הזה התבטל. בסופו של דבר, הקהילה של אותו רב לא קיבלה אותה והייתה בחוסר נוחות עם הגיור שלה והרקע שלה. זה יהיה מוטיב חוזר גם הלאה: חומות של חשדנות ועוינות בגלל שהיא גיורת"
כל אותו זמן היה בנה עם סבתו, אמה של רות (אז עדיין מדלן), שהתנגדה מאוד למעורבותה של הבת. אבל פרופ' ענברי מאמין כי במבנה האישיות שלה, רות "אהבה את פחד המוות", כדבריו. "גם אחרי המלחמה היא המשיכה לעבוד עם המודיעין הצרפתי, ובמסגרת מבצע במרוקו זהותה נחשפה, והיא ישבה שם בכלא עד שצרפת שלפה אותה החוצה. בהמשך נאסרה על עבירות מס בצרפת".
החוקר מבהיר כי "גם בסיפור עם יוסל'ה, אם היא לא הייתה מקבלת עסקת טיעון – היא הייתה יושבת הרבה זמן בכלא. היא ללא ספק ידעה מה זה כלא ולמה היא נכנסת. היא כל הזמן נעה על גבול החוקיות. הפרטים האלה לא היו בביוגרפיה שלה".
רקדנית ברים בפריז
פרופ' קפלן, חוקר במחלקה לתולדות ישראל ויהדות בת זמננו באוניברסיטת בר-אילן, כתב ספר על בן זוגה המפורסם ביותר של רות – מנהיג ה"נטורי קרתא", הרב עמרם בלוי. בקרוב ייצא ספרו החדש העוסק בחטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר. "לדעתי יש פער גדול בין מה שהיא מספרת, למה שאנחנו יודעים", הוא אומר. "האישה המרכזית ביותר ברזיסטנס בדרום צרפת, מדאם פורקד, כתבה ספר שבו מתוארת פעילות המחתרת באזור בפרוטרוט, ובסוף רשימה של פעילי המחתרת בסביבה הזאת, אבל שמה של מדלן לוסט נפקד. מישהי שטוענת שהייתה פעילה כל כך מרכזית, לא מוזכרת שם?
"השאלה אם הייתה פעילה זוטרה או שלא, נותרה בעינה. החידה הזאת מצטרפת לחידות נוספות בביוגרפיה שלה, כמו שמות משרדי ממשלה שלדבריה עבדה בהם, כשמצד שני אין שום אזכור במסמכים הרשמיים שם להיותה חלק מצוות העובדים. יש פה חידה מצטברת, אולי יש דברים שנופחו והוצאו מפרופורציות".
קפלן מזכיר כי הזיכרון האנושי הוא כלי מתעתע במיוחד. "כשאדם מסתכל אחורה על חייו, הוא למעשה משכתב את חייו. גם בלי להתכוון דברים הולכים לאיבוד, זו תכונה אנושית. למשל, עד לשנות העשרים לחייה אין שום דבר שמעיד שהייתה לה התעניינות כלשהי בדת, על אף שהיא סיפרה שכן. להיות רקדנית ברים בפריז בשנות העשרים שלה, זה לא מעיד על נטיות דתיות כלשהן".
רקדנית ברים בפריז?
"כן, בהחלט. לזה יש עדויות אי-שם בשנות ה-40. במוסד יש עדויות לכך מאנשים. היא הייתה גרושה עם ילד, אישה יפה מאוד, והיא הייתה צריכה להתפרנס. גם את זה, למשל, לא תמצאי באוטוביוגרפיה שלה".
שקיעה נפשית – ותרופה רוחנית
אחרי שהרפתקאות המלחמה הסתיימו וחשיפתה הובילה להשעייתה, או לסיום פעילותה במודיעין הצרפתי, מתאר ענברי שקיעה. "היא מתארת שהיא לא אכלה, לא יצאה מהמיטה. אני לא פסיכיאטר, אבל זה תיאור של דיכאון. היא אמרה שהיא חיפשה אחר תרופה למצבה בדת. היא התחילה את המסלול בפלג הנוצרי של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי (פלג נוצרי המזכיר את הסובוטניקים, ששומרים את יום השבת היהודי, ולא את יום ראשון כפי שמקובל בעולם הנוצרי). היא הלכה ללמוד דתות באוניברסיטת סורבון, ונשבתה בתנ"ך ובמוסר הנביאים".
12 צפייה בגלריה
"עם תום הגיור היא הפכה לרות בן דוד, שם עמוס במשמעויות סמליות של גיור"
(צילום: אלבום משפחתי)
פרופ' ענברי מספר כי "בסורבון היא הכירה גבר ישראלי שלמד לימודי צרפת, ולימים הפך לפרופ' לספרות צרפתית באוניברסיטה העברית. הוא הציע לה נישואין, והיא נסעה איתו לישראל תוך שהיא בודקת את האפשרות לעבור לגור בה. בשלב זה מדלן מחליטה לעבור מסלול גיור בקהילה היהודית הרפורמית של פריז. דרכיהם של הזוג נפרדו, אבל היא המשיכה במסלול שלה ליהדות. עם תום הגיור היא הפכה לרות בן דוד, שם עמוס במשמעויות סימבוליות של גיור".
הניסיונות למצוא זוגיות לא פסקו, מתאר ענברי, ורות הכירה רב אורתודוכסי מאלזס. "אבל היא, כזכור, התגיירה בגיור רפורמי. אז על מנת להתקדם עם השידוך, היא עוברת גיור מחדש במסלול אורתודוכסי. בתקופה הזו היא נכנסת לכלא לחודשיים על העלמת מיסים.
פרופ' ענברי: "בנה עובר גם הוא טלטלות. בהתחלה הוא נמצא בקבוצת יבנה הדתית, כילד חוץ, ואז היא מוציאה אותו משם ושמה אותו בישיבה חרדית קיצונית בשווייץ. ב-1960 חוזר הבן לישראל, ומשתקע בישיבת באר יעקב החרדית אך פתוחה יחסית"
"גם השידוך הזה התבטל. בסופו של דבר, הקהילה של אותו הרב לא קיבלה אותה והייתה בחוסר נוחות עם הגיור שלה והרקע שלה. זה יהיה מוטיב חוזר גם הלאה: חומות של חשדנות ועוינות בגלל שהיא גיורת".
החוקר מספר כי רות המשיכה בדרך היהודית-אורתודוכסית בכל הכוח, ועלתה לישראל – כאן הצטרפה לקהילה החסידית. "בנה עובר גם הוא טלטלות. בהתחלה הוא נמצא בקבוצת יבנה הדתית, כילד חוץ, ואז היא מוציאה אותו משם ושמה אותו בישיבה חרדית קיצונית בשווייץ. ב-1960 חוזר הבן לישראל, ומשתקע בישיבת באר יעקב החרדית אך פתוחה יחסית. זה לא נטורי קרתא בשום צורה".
"הצעה להצטרף למוסד"
רות שבינתיים עזבה את ישראל, שומעת מבנה, קלוד-אוריאל, הפצרות לשוב ארצה ולמצוא כאן זוגיות. "כל השנים היא נשארת גרושה, גיורת שמבטלת חתונות. הנושא הזה מעיק עליה, לפחות מדבריה, ואז מגיעה פרשת יוסל'ה שוחמכר".
סיפור חטיפתו של הילד מתחיל בשנות ה-60, כשמשפחתו עולה ארצה מברית המועצות: סבא וסבתא, ילדים ונכדים. הסבא, נחמן, הוא חסיד ברסלב שחי באומן שבאוקראינה. למרות הקומוניזם, שמרה המשפחה על דתה – והסב הוגלה לסיביר, שם הידרדרה בריאותו והוא איבד את ראייתו.
בישראל ניהלו ילדיו אורח חיים אורתודוכסי שמרני, אך הבת בחרה להוציא את אחד משני בניה מהישיבה החרדית במאה שערים, ולהעביר אותו לבית ספר ממלכתי-דתי. הסבא ראה בהחלטה הזאת "שמד", והוא החליט לחטוף את נכדו.
לדבריו של פרופ' ענברי, רות נכנסה לתמונה כאשר הילד הועבר למשמרת לידיהם של אנשי נטורי קרתא. "רבה של רות הזעיק אותה לסייע בהברחת הילד", הוא אומר. "בעזרת הדרכון של בנה, קלוד-אוריאל הופך לקלודין. הם מצלמים את יוסל'ה מחופש לילדה ומחליפים את התמונה, וכך הוא מוברח לאירופה ובהמשך לארצות הברית".
החוקר מסביר כי העובדה שהפנייה לחטוף את הילד הגיעה מדמות רוחנית, עשויה אולי להסביר את הסיבה שרות נענתה לה. "אחרי למעלה משנתיים של חיפושים שלא הועילו, נכנס לתמונה המוסד, שמצליח לעלות על התרגיל ולקשר את רות לעניין. הם בעצם חוטפים אותה בצרפת וחוקרים אותה שם, כאשר במקביל הם מביאים את בנה קלוד-אוריאל לחקירה, שבמהלכה הוא חושף את כל מה שקרה ומודה בחטיפה. במקביל מודה רות באשמה תמורת חסינות לה ולבנה, ומוסרת למוסד את המיקום של יוסל'ה בניו-יורק".
פרופ' קימי קפלן: "היכולת המרשימה שרות הפגינה בחטיפה של יוסל'ה, להערים על מדינה שלמה, על משטרת ישראל והאינטרפול במשך שנתיים וחצי – ללא ספק זיכתה אותה בהערכתם"
באיזה שלב המוסד מגייס אותה?
ענברי צוחק: "אין גישה למסמכי המוסד, אבל בדברים שמצאתי יש רמזים לכך שכבר בסוף פרשת יוסל'ה, יש הצעה שתצטרף למוסד – והיא כמובן דוחה אותה לחלוטין, כחרדית אנטי-ציונית מובהקת. אז נכון שאיסר הראל רומז לכך בספרו, והיא מספרת על הצעה כזאת בספרה, אבל שניהם משאירים את זה באוויר. מצד שני, צריך להבין שסוכנים לעיתים שוכבים רדומים לתקופות ממושכות. לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהיא עדיין נשארה בתפקידה הקודם במודיעין הצרפתי".
פרופ' קפלן מציין כי אף שאין ממש בסיפורי חבירתה אל המוסד, "היכולת המרשימה שרות הפגינה בחטיפה של יוסל'ה, להערים על מדינה שלמה, על משטרת ישראל והאינטרפול במשך שנתיים וחצי – ללא ספק זיכתה אותה בהערכתם".
והיא יצאה מזה בלי פגע?
"כן, זה היה ההסכם. אבל לא לגמרי בלי פגע. היא נשפטה והורשעה בצרפת על הברחת ילד בניגוד לחוק. גם כל המעורבים האחרים לא שילמו מחיר, למעט דודו של יוסל'ה. הייתה החלטה של בן-גוריון לסגור את הפרשה כמה שיותר מהר".
השידוך שקרע את נטורי קרתא
סיום הפרשה הזו הוא אות לתחילתה של פרשה חדשה ולא פחות סוערת: נישואיה של רות לרב עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא באותן שנים סוערות של הפגנות ומחאות. לאחר שנתיים בצרפת, הגיעה רות למאה שערים. חודשיים קודם לכן התאלמן הרב עמרם בלוי. "הוא רואה אותה, הוא מחליט שהוא רוצה להתחתן איתה – ושערורייה רבתי פורצת", אומר פרופ' ענברי, שאחד מספריו עוסק בנטורי קרתא.
12 צפייה בגלריה
"כל הסיפור הזה היה בעצם חלק ממאבק כוחות גדול בתוך העדה החרדית ונטורי קרתא". פרופ' מוטי ענברי
(צילום: Rose Trail Images)
"כל הקהילה החרדית במאה שערים, כולל ילדיו שלו, התנגדו בתוקף", מספר ענברי. "הילדים, אני מניח, נעלבו מפרק הזמן הקצר שחלף מהמוות של אמם לחתונה של אביהם, והם גם לא אהבו את מי שבחר במקומה – גיורת. קמה מהומה שלמה". פרופ' קפלן מוסיף כי לצד הילדים הפגועים, היה גם שדכן שכבר בנה על דמי שדכנות דשנים עבור התאמתה של רות לרב אחר – ו"המחטף" עורר את חמתו.
אבל מתחת לכל אלה רחשה פוליטיקה גדולה: "התזה שלי בספר היא שכל הסיפור הזה היה בעצם חלק ממאבק כוחות גדול בתוך העדה החרדית ונטורי קרתא", מציין פרופ' ענברי. "לרב עמרם היו הרבה אויבים, עם הרבה אינטרסים סותרים. הוא איש שאהב לעשות בלגנים, אבל היו להם אינטרסים נוספים, כמו כשרות הבד"ץ. הם חששו שההשמצות שלו נגד אגודת ישראל והחרדים שמשתתפים בפוליטיקה הישראלית, יגררו חרם עליהם. הם חששו גם שעמרם יטרפד לעדה החרדית תקציב מעיריית ירושלים, לשיפוץ של מבני ציבור שלה. והוא יצא נגד זה, כי זה לא עניין אותו".
12 צפייה בגלריה
"עד לשנות העשרים לחייה אין שום דבר שמעיד שהייתה לה התעניינות כלשהי בדת, על אף שהיא סיפרה שכן". פרופ' קימי קפלן
(צילום: אוניברסיטת בר-אילן)
הרב עמרם ורעייתו רות כבר מזמן לא איתנו, אך המהומות הקבועות בציר הרכבת הקלה בירושלים הן תזכורת טובה לכך שהפלג הקיצוני של נטורי קרתא עוד כאן כדי לחולל מהומות. "אנשים טועים לקשור את העדה החרדית בנטורי קרתא", ענברי אומר. "זה לא אותו דבר. זו הזרוע הלוחמנית והמרדנית. הם לא ממש שולטים בהם. לכן מנהיגות העדה החרדית ראתה בפרשה הזדמנות להיפטר מעמרם בלוי. הם חוללו מהומות ודרשו שהוא יבטל את האירוסין – ואסרו עליו להתחתן עם רות.
"הוא, מצידו, נלחם על קיום הנישואין, והפשרה הייתה שהם יתחתנו – ו'ייגלו' לבני ברק. אני סבור שזאת הייתה מטרתם לאורך כל הדרך – להחליש אותו ולפלג את נטורי קרתא, והיא באמת הופכת להיות ארגון מפולג וחלש".
פרופ' ענברי: "לרב עמרם היו הרבה אויבים, עם הרבה אינטרסים סותרים. הוא איש שאהב לעשות בלגנים, אבל היו להם אינטרסים נוספים, כמו כשרות הבד"ץ. הם חששו שההשמצות שלו יגררו חרם עליהם"
מה יש לגיורת צרפתייה לחפש בנטורי קרתא?
"היא עושה המון. היא מגייסת כספים, היא מטפלת ביח"צ, היא מייעצת לרב עמרם, ומההתכתבויות ביניהם ניתן ללמוד איך היא נותנת לו רעיונות ועצות מה לעשות, איך לנהוג ולמי לפנות. היא גם מעודדת אותו להמשיך ולהיאבק על הלגיטימיות של הנישואין שלהם, והופכת להיות שדכנית בעצמה".
הרבנית שנפגשה עם חומייני
פרופ' ענברי מזכיר כי אף שנשים חרדיות לא נוכחות במוקדי קבלת ההחלטות בעולם החסידי, ה"רעבעצן", אשת הרב, נמצאת במעמד אחר. "רות בלוי לא הייתה שונה במובן הזה".
ומה עם ילדים?
"זה הסיפור הקשה. עמדו ביניהם 20 שנה. הוא היה בן 63 והיא בת 43. היא עדיין הייתה בטווח הפוריות שלה, אבל לרב עמרם היו בעיות בתחום הפוריות, וזה גרר מלחמות. היא רצתה עוד ילדים, והוא מצידו פחות. הוא לא הסכים לטפל בבעיות שלו כדי שזה יקרה. הוא כנראה לא באמת רצה להביא איתה ילדים. היא אפילו עוזבת אותו, הולכת לצרפת ולא חוזרת".
בספרו על הרב עמרם בלוי, מציין פרופ' קפלן כי אי יכולתו של הרב עמרם בלוי להוליד נודעה עוד קודם, ואף שימשה עילה מבחינתו מול רבני הבד"ץ לשאת גיורת, מבלי שנישואים אלה יביאו ילדים אשר "יכתימו" כביכול את אילן היוחסין המשפחתי. השאלה אם רות ידעה לאן היא נכנסת, נותרת פתוחה.
לדברי פרופ' ענברי, את הכישלון הזה מתרגמת רות להצלחה הומניטרית. "באמצעות ביקורים בלבנון ובאיראן היא ממתגת את עצמה גם כשליחה להצלת יהודים, אף שפגישותיה עם רוחאללה חומייני – ובהמשך עם אנשי ההתנגדות הפלסטינית בלבנון – לא מצליחות להציל את מי שניסתה להציל. היא ממשיכה בתפקידיה כאישיות רבנית דיפלומטית, שאותה היא מתעלת, בין השאר, לגיוס כספים לנטורי קרתא. במסגרת מסע כזה בלונדון לקתה בשבץ בגיל 78, שממנו נפטרה שנתיים לאחר מכן".
ההרצאה "מוסד הרבנית החרדית – המקרה של רות בלוי" תיערך ביום ג' (9.8), במסגרת כנס "האיגוד העולמי למדעי היהדות" באוניברסיטה העברית, המתקיים ב-11-8 באוגוסט.
