חמישה אירועים קשים אירעו לאבותינו ביום תשעה באב: הראשון שבהם הוא חטא המרגלים במדבר, שבעקבותיו נדחתה כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה. בהמשך, שני בתי המקדש ששכנו בירושלים הוחרבו, בידי הבבלים ואחר כך הרומאים, ביום תשעה באב.
חכמינו קבעו יום זה כצום כדי לבטא את האבל הכבד על האירוע – ובעיקר כדי לעורר אותנו לתשובה מתוך הבנה כי אותן נסיבות שגרמו אז לחורבן, שרירות וקיימות גם היום וגורמות לקלקולים רבים בתוכנו.
לפי ההלכה, כל יהודי חייב להתענות ביום זה בחמשת העינויים: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, יחסי אישות ונעילת נעלי עור. מלבד עינויים אלה מחמירים גם במנהגי אבלות: אין יושבים על כיסא עד חצות היום, אין מברכים ב"שלום", אין עוסקים בדברים בטלים המסיחים את הדעת מן האבלות, ואין עושים מלאכה שאינה חיונית עד חצות היום.
אין לומדים תורה ביום זה אלא בנושאים הקשורים לחורבן, כמו מגילת איכה או מדרשי החורבן, או בנושאים הקשורים לסבל האנושי כמו ספר איוב.
שלושים שניות על תשעה באב
חולים שרופא אוסר עליהם לצום אינם רשאים להחמיר על עצמם. מי שיכול לצום אבל צריך ליטול תרופות, יבלע אותן כדרכו. אם לבליעת התרופה יש צורך במים – ישתדל להשתמש בכמות קטנה (פחות מרביעית). השנה הצום דחוי משבת, ועל כן אפילו מי שחולה במקצת, מותר בשתייה ואכילה מיד.
אישה עד שלושים ימים לאחר הלידה – פטורה מלצום, לכל הדעות. מי שילדה בתוך 24 חודשים, ויש לה חולשה, יכולה לאכול ולשתות בצום של שנה זו.
ילדים מתחת לגיל מצוות אינם חייבים לצום, ואין מחנכים לצום למספר שעות כשם שמחנכים ביום הכיפורים.
חולי קורונה
צום:
חולי קורונה בפועל – פטורים מהצום. מי שהיה חולה בחצי השנה האחרונה – יש רופאים הסבורים שפטור אף הוא מלצום, ויש המתירים. בכל ספק במצב בריאותי, צריך להחמיר ולא לצום, ובוודאי השנה שהצום נדחה מפאת קדושת השבת, וחל ב-י' באב (מוצאי השבת עד יום ראשון אחרי השקיעה). הרב הראשי לישראל, דוד לאו, קבע כי גם מי שחלה והחלים אך חש חולשה – לא יצום.
הרב שפירא אומר כי אדם שהחלים מקורונה ורוצה לצום, אבל חושש – יוכל לשתות בשיעורים; כלומר, בכל 7 דקות לשתות כ-40 סמ"ק. מי שנוהג כך, נחשב כצם, ויכול גם לעלות לתורה.
ומה יעשה אדם שחש תסמיני קורונה בזמן הצום? "אדם שבאמצע התענית מופיעים אצלו תסמיני הנגיף, יפסיק את התענית", קבע הרב הראשי יצחק יוסף.
אדם שחומו עלה מעל 38 מעלות לא יצום, גם אם לא אובחן כחולה בקורונה. חולים שהרופא אוסר עליהם לצום, אינם רשאים להחמיר על עצמם. מי שיכול לצום, אבל צריך ליטול תרופות, יבלע אותן כאמור כדרכו. אם לבליעת התרופה יש צורך במים – ישתדל להשתמש בכמות קטנה.
רחיצה:
הרב הראשי, הראשון לציון יצחק יוסף, פסק בשנה שעבר כי "יש להקל לבעלי תסמינים להתרחץ במים קרים בתשעה באב, אף לאותם שנהגו להחמיר בכך ביתר השנים". עוד הוסיף כי "מותר לחטא את הידיים במים וסבון או באלכוג'ל וכדומה, כל שמתכוון לנקיות".
תשעה באב שמתחיל במוצאי שבת
השנה חל ט' באב בשבת, שבה אין מתאבלים, ולכן יתחיל הצום רק במוצאי השבת הנקראת "שבת חזון". עיתוי זה מצריך תשומת לב להלכות הנוגעות לכך.
סעודה שלישית, סעודה מפסקת:
הפוסקים אמרו כי בסעודה המפסקת אפשר לאכול "אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו", כלומר סעודה מפוארת, על אף שהיא מתקיימת בערב ט' באב – ולהרבות בה בבשר וביין כבכל השבתות. מצד שני, רוב הפוסקים סוברים כי יש לסיים את האכילה מבעוד יום, כלומר לפני השקיעה, ולא להאריך בסעודה אל תוך הלילה כבכל שבת. לכן, כדי לאפשר לאכול בנחת וכראוי, תוקדם תפילת מנחה. את הסעודה יש לסיים עד 19:30.
יש הסוברים שבסעודה זו אין לנהוג מנהגי שמחה, ואף לא לאכול אותה יחד עם חברים. ואולם, אם נוהגים כן בכל שבת – הדבר מותר, כדי שלא תיראה האבלות בפרהסיה.
חליצת נעליים:
מעיקר הדין נפסק כי הציבור חולץ את נעלי העור אחרי אמירת "ברכו" של תפילת ערבית, משום שאסור להראות סימני אבלות בשבת. באופן זה קיימת בעיה נוספת של הכנה מקודש לחול, של הבאת נעלי הגומי לבית הכנסת, נגיעה בנעליים בזמן התפילה ועוד. לכן נהגו במקומות רבים לאחֵר את תפילת ערבית, וכן ננהג במקומנו.
עם צאת השבת (לזמני השבת לחצו כאן) אומרים כל אחד ואחת בבית: "ברוך המבדיל בין קודש לחול". אחר כך מחליפים את בגדי השבת ואת נעלי השבת לבגדי תשעה באב.
הבדלה:
אין עושים הבדלה. בתפילת ערבית אומרים "אתה חוננתנו". אחרי תפילת ערבית מברכים על האש "בורא מאורי האש". מי שלא שמע או שלא בירך בבית הכנסת – יברך בביתו.
ביום ראשון בערב, מוצאי הצום, משלימים את ההבדלה על כוס יין, אבל בלי נר ובלי בשמים. נוהגים לקדש את הלבנה אחרי תפילת ערבית.
בדרך כלל נוהגים להחמיר במנהגי האבלות של תשעת הימים – אכילת בשר ושתיית יין – עד חצות היום הבא, אולם השנה, כיוון שהצום נדחה – נפסקים מנהגי האבלות כבר במוצאי הצום.
הפטורים מהצום:
על הפטורים מהצום להבדיל כבר במוצאי השבת על בירה לבנה (ספרדים ואשכנזים) או מיץ תפוזים טבעי (אשכנזים), ואם אין, אפשר להבדיל על יין או מיץ ענבים.
אישה לא תברך את ברכת "מאורי האש" בהבדלה, אך יכולה לברך אחרי תום ההבדלה את ברכה זו על אש.
בספרי הקינות יש הרבה פיוטים, צריך לומר את כולם?
יש נוהגים לקרוא את מגילת "איכה" מתוך מגילה כשרה. במקרה זה מברכים לפני הקריאה "על מקרא מגילה".
בספרי הקינות מצויות קינות רבות שחוברו במשך הדורות. חלקן הגדול בשפה פיוטית קשה, שגם לדוברי עברית רהוטה קשה להבינה. יש מקום לקצר באמירת הקינות כדי להרבות בכוונה. במקומות רבים יש רשימה של קינות נבחרות, וכן מוסיפים קינה שחוברה לזכר קורבנות השואה.
אישה בהיריון חייבת בצום?
שאלה: אני מתחילה את החודש התשיעי להריוני, ורציתי לשאול אם עליי לצום את צום תשעה באב (אהיה אז בשבוע 40).
צום ט' באב הוא חמור יותר משאר הצומות (י"ז בתמוז, עשרה בטבת, צום גדליה ותענית אסתר); הצום מתחיל כבר מהערב, ושאר הצומות – רק בבוקר; בתשעה באב אסורים בחמישה דברים – אכילה ושתייה, רחצה, נעילת נעלי עור, סיכה בשמנים ויחסי אישות, לעומת זאת שאר הצומות אסורים רק באכילה ושתייה.
בדברים אלה דומה תשעה באב ליום הכיפורים בחומרת הצום. אולם יש הבדל ביניהם: צום יום הכיפורים הוא מן התורה, לעומת צום תשעה באב, שהוא תקנה של הנביאים וחכמים. אנו אף מאמינים ומקווים שצום זה יתבטל בזמן שייבנה בית המקדש, וכפי שכבר היה בימי הבית השני.
הבדל זה גם מביא להתייחסות אחרת בחומרת הצומות, כלומר הקלות מרובות יותר בשעת הצורך. בשולחן ערוך נפסק: "עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כיפור" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד, ה). עם זאת, רבים הפוסקים האחרונים הטוענים שבימינו האנשים והנשים חלשים יותר מבימים קדומים והצום עלול להזיק להן או לעובר, ופוטרים אותן מלצום.
השנה, מאחר שהצום אינו חל בתשעה באב, אלא נדחה ל-י' אב, מקילים בו יותר. ולכן, מעוברות יכולות להקל ולא לצום.
ומה לגבי אישה מיניקה?
בדרך כלל קשה לי מאוד בצומות. הפעם אצטרך להיניק תינוק בן חודשיים היונק כל שלוש שעות בערך. מה הדין?
ההלכה מחייבת נשים מיניקות לצום רק ביום הכיפורים ובתשעה באב. ובכל זאת, יש הבדל ביניהם. צום יום הכיפורים הוא מן התורה, וצום תשעה באב הוא מדרבנן, ולכן בשעת צורך מקילים בו הרבה יותר.
הבעיה העיקרית של צום מיניקות הוא לפעמים חוסר חלב לתינוק, בעיקר אחרי יום הצום. בעיה זו אפשר לפתור על ידי הכנת חלב אם (באמצעות שאיבה) מראש והנחתו במקרר.
בתשעה באב, שאיסורו מדרבנן, ניתן להקל בשעת הצורך. הדבר נכון בעיקר אם ההנקה היא מלאה. השנה, מאחר שכאמור הצום אינו חל בתשעה באב, אלא נדחה ל-י' אב, מקילים בו יותר. ולכן, מניקות שחוששות שיתמעט החלב, או שמרגישות אפילו במעט שלא כשורה, יכולות להקל ולא לצום.
מה לגבי חיילים בפעילות מבצעית?
חיילים, שהצום יכול לפגוע בפעולות מבצעיות שהם אמורים לבצע, פטורים גם כן מלצום, ויכולים ללכת בנעליים רגילות לצורך פעילות מבצעית.
כדורים לפני הצום בשבת
האם מותר לקחת בשבת כדורי "קלי צום" כפי שעושים לפני צומות, או שזה הכנה מקודש לחול? מה אפשר לעשות?
יש לדון בלקיחת גלולות אלו בשבת משני היבטים: א. איסור הכנה משבת לחול. ב. לקיחת תרופות בשבת.
לגבי ההיבט הראשון, פעולת פעולה הנעשית בשבת וכל עניינה להתכונן ליום אחר, אסורה באיסור הכנה משבת לחול. אולם, כל זה דווקא כאשר התוצאה היא ביום שאחרי השבת.
במקרה שלנו, כיוון שאין בפועל הכנת דבר, אלא בשבת הוא מרגיש טוב יותר, שכדי שיוכל לצום בקלות ביום ראשון – אין בזה משום איסור הכנה (בשם הרב אשר וייס).
לגבי איסור של נטילת תרופות בשבת, יש אוסרים גם לקיחת ויטמינים (שש"כ לד, כ), אולם הוסיף שם שאם לוקח הוויטמינים לשם אכילה – אין בזה איסור.
יש שכתבו, שיערב את הגלולה כבר בערב שבת, ובאופן זה לא תהיה ניכרת הגלולה, ויהיה מותר לקחתה בשבת (ארחות שבת כב, קפו)
לסיכום, מותר בשבת לקחת גלולות "קלי צום", ורצוי להכינן מערב שבת בתוך מאכל אחר, וכך לבולען בשבת.
הבדלה לחולה שאוכל בתשעה באב
אבי הוא אדם מבוגר שאינו יכול לצום עד סוף היום בתשעה באב. מכיוון שהשנה הצום מתחיל במוצאי שבת, האם לפני האכילה ביום ראשון הוא צריך לעשות הבדלה?
חיוב ההבדלה בצום תשעה באב שחל במוצאי שבת – שנוי במחלוקת ראשונים: לדעה אחת, אין חובה להבדיל מכיוון שבמוצאי שבת אי אפשר להבדיל – פקע מהם החיוב גם אחר כך.
דעה שנייה סוברת, שיש להבדיל במוצאי שבת, ויתנו לילד קטן שיטעם, כפי שנוהגים האשכנזים במוצאי שבת חזון בשנים רגילות.
הדעה השלישית סוברת, כי מבדילים במוצאי הצום (מוצאי יום ראשון) מכיוון שבמוצאי שבת אי אפשר להבדיל, וניתן לקיים הבדלה עם יום שלישי. כדעה זו נפסק להלכה. וכך היא הלשון בשולחן ערוך: "ליל תשעה באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים" (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנו).
לפיכך, מכיוון שאנו פוסקים שלא פקע דין ההבדלה, לכן אסור לחולה לאכול או לשתות בלי הבדלה.
מתי עושה החולה את ההבדלה?
יש אומרים, שמכיוון שידוע שלא יסיים את הצום – שיבדיל במוצאי שבת. אולם אחרים סוברים שימתין עד אשר יצטרך לאכול (ביום ראשון), ורק אז יבדיל, וכך הוא המנהג.
לסיכום:
בתשעה באב החל במוצאי שבת, אדם מבוגר או חולה שידוע שלא יצום כל היום – עליו לעשות הבדלה לפני שיאכל.
פורסם לראשונה: 00:48, 16.07.21
