צה"ל התיר לפרסום אתמול (מוצאי שבת) שמות של חללים נוספים במלחמה – בהם שמו של סמ"ר גלעד נחמיה ניצן ז"ל, בן 21 משילה, לוחם בסיירת גבעתי שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. הרב דוד אמיתי, ראש ישיבת אבינועם שבה למד ניצן, מספר בריאיון ל-ynet Live: "גלעד היה מהפירות המתוקים והעסיסיים שלנו בישיבה, שואף כל הזמן להתקדמות ולדייקנות".
לדבריו, "הוא היה מגיע אינספור פעמים במהלך השירות הצבאי, מגיע מהסיירת ישר לישיבה, אפילו לפני שהיה מגיע הביתה, כדי לברר מה התפקיד שלו, מה המקום שלו והאם הוא פועל נכון. הוא שאף כל הזמן להתקדמות, ובפעם אחרונה כבר התחלנו לחשוב על העתיד שלו אחרי הצבא, על בניית בית, מה הוא חושב לעשות ואיפה הוא מתכוון לגור".
הרב דוד אמיתי מספר על סמ"ר גלעד נחמיה ניצן ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
איפה הוא רצה לגור?
"הוא איש של השומרון, הוא נולד פה וגדל פה. הוא הוא היה שותף בבניית היישוב אביתר שבימים האלה אנחנו שמחים ליישב אותו. המשפחה שלו תרמה ספר תורה ליישוב, וגם בשמחת תורה האחרון הוא היה איתנו פה באביתר".
אני מניחה שזו הייתה הפעם האחרונה שראית אותו.
"כן. הוא הראשון שהוקפץ, כמובן, כלוחם ביחידה מובחרת. באמצע היום המיוחד הזה, באמצע השמחה, הוא יצא. כולם ליוו אותו במבט שלהם, הוא בא להיפרד, התמונות חקוקות לנו באופן ממש חזק ומוחשי. בהתחלה הוא לחם בנחל עוז ביום הראשון, שם הציל המון אנשים, הכוח שלו פגע בכמה מחבלים וגם חילץ עד מאוחר את הניצולים שם".
הוא דיבר איתך על זה שהוא רוצה להיכנס לעזה ולהילחם שם?
"הוא רצה מאוד 'להרים קרן ישראל', ככה קוראים לזה אצלנו. הייתה תחושה שאנחנו מושפלים, זה היה נראה כמו בגלות, כמו ב-2,000 שנה עד שקמה לנו מדינה. הוא אמר לי כשהוא יצא: 'בשביל זה התאמנתי, בשביל זה השקעתי, בשביל המלחמה הזאת', ושמח מאוד בתפקיד שלו. לא מזמן נפל חבר שלו בפיגוע באיזור קדומים. מיד אחר כך, ביציאה הראשונה שלו הביתה, יצא לו קצת לשתף ולדבר על מה שעובר עליו, גם על המוות. הוא לא פחד מהמוות, הוא הלך להילחם בשמחה".
אנחנו שומעים בתקופה האחרונה לא מעט אמירות מכלילות על ציבור המתיישבים, ציבור המתנחלים ביהודה ושומרון. גם הישיבה שלכם ממוקמת שם. יש תחושה של חמיצות?
"אני אספר לך על הישיבה שלנו: מבחינת הצוות שלנו, אין לנו צוות בישיבה עכשיו. כולם מגויסים. נשאר לנו איש צוות אחד בישיבה שלא בצבא. כולם פה מחנכים למסירות על הארץ הזאת. יש הרבה קונספציות שקצת משתנות או מתנפצות".
אני אולי אגיד משהו במקומך, כי אתה נזהר וכואב לך – זו הנחה שלי ויכול להיות שהיא לא נכונה: אם מישהו היה רואה את גלעד נחמיה ניצן בלי המדים, כמו שאנחנו רואים אותו עכשיו עם הכיפה והפאות...
"היו חושבים שהוא נער גבעות", הוא משלים את המשפט. "האמת שבשבועות האחרונים אני מסתובב המון בין חיילים, ואני מרגיש שאנחנו לומדים להתבגר ולהסתכל אחד על השני קצת אחרת. אני חושב שאחד האירועים הכי יפים בימים האחרונים – חוץ מהאחדות, החסד וההתגייסות של כולם – הוא שיש קבוצה גדולה של אנשים מהקצה הכי קיצוני בשומרון, שנחשבים לפלגים הקיצוניים של נוער הגבעות הקיצוני, והם מבלים את הזמן בדרום בשריון של טנקים, בהתנדבות גמורה, ובפיתוח כל מיני דברים שנועדו לשמור על הלוחמים שלנו".
