את התמורות והשינויים בקרב הצעירים היהודים בארצות הברית, רואה ד"ר אילנה הורביץ גם כשהיא מתבוננת בתלמידיה באוניברסיטת טוליין הממוקמת בניו אורלינס. "הסטודנטים היהודים בכיתה שלי הם צעירים שרובם לא יודעים שיהודים דוכאו בעבר", היא מספרת. "בחוויה שלהם, יהודים מעולם לא היו אפילו עניים. הם חושבים דברים כמו 'כן, אולי סבא של סבא רבא שלי היה קצת עני', אבל הרעיון שיהודים היו במעמד הפועלים בארה"ב כל כך זר להם".
לדבריה, "אלה גם ילדים שלא גדלו במציאות שבה להיות יהודי יכול להיות משהו מפחיד. הם לא גדלו תחת פיגועי התאבדות, כדבר שמאיים עליהם או על אנשים שהם מכירים בישראל. העובדה שיש הרבה פחות טרור בארה"ב גורמת ליהודים להרגיש בטוחים מאוד, והם לא מרגישים את החרדה הזאת של יהודים בסכנה".
ועם זאת האנטישמיות עולה.
"ללא ספק יש עלייה ברורה באנטישמיות בארה"ב. אבל אני חושבת שלפחות לעת עתה, צעירים יהודים מרגישים בטוחים מאוד במקום שלהם. הם גם חלק מהתרבות הליברלית הרחבה שערכיה דורשים להראות כל הזמן באופן סמלי כמה אכפת לך מקבוצות מדוכאות, תחת שמות כמו 'רגישות ופתיחות לגיוון' או 'סובלנות לאחרוּת' וכל מיני מונחים מיופייפים שסוציולוגים משתמשים בהם.
"אלה לא רק יהודים. אפשר לדבר עם כל אקדמאי באוניברסיטת עילית באמריקה היום ולקבל את התחושה שזה משהו שהם אמורים, לפחות מבחינה רטורית, להגיד. התחושה היא שזה הסימון של היוקרה, שאכפת לך מאחרים ואכפת לך מהעולם. אוניברסליזם ולא פרטיקולריזם. שיהיה אכפת לך מהיהודים שגרים בישראל? זה נתפס כל כך פרטיקולריסטי, כל כך צר אופקים, וזה לא מה שאמורים לשדר לפי הסטטוס האליטיסטי".
הקשרים החברתיים משפיעים
תחום המחקר של ד"ר הורביץ נוגע בחיים היהודיים העכשוויים, בעיקר בארה"ב, ומפגיש אותה עם שאלות מרכזיות שמעסיקות רבים בישראל ובעולם היהודי, בעיקר סביב הדור הצעיר והזיקה שלו למדינת ישראל. היא עוסקת בין השאר במגמת ההתרחקות של הדור היהודי הצעיר בארה"ב מהזיקה לישראל וליהדות – מגמה המגובה באינספור נתונים סטטיסטים שנאספים על ידי מכוני מחקר שונים ובראשם ה-Pew.
הורביץ, בוגרת אוניברסיטת סטנפורד ומרצה בנושאי יהדות, יהודים וסוציולוגיה, השתתפה לאחרונה בכנס על הנושא שנערך בישראל, מטעם קרן רודרמן ואוניברסיטת חיפה, במסגרת התוכנית לתואר שני בלימודי יהדות ארצות הברית.
4 צפייה בגלריה
שלטים אנטישמיים בקרבת אוניברסיטת דייוויס בקליפורניה. לא רואים את היהודים כמי שנתונים תחת דיכוי כלשהו
"המחקר שלי עוסק באופן רחב בתפקידן של הצטלבויות כגון גיל, מגדר ומעמד חברתי וכלכלי, והאופן שבו משפיעות החלוקות הללו על הצעירים היהודים בארה"ב – בדגש על זהותם היהודית ועל השקפתם, בין היתר כלפי ישראל", היא מסבירה. המחקרים שלה עוסקים ביהודים ובלא-יהודים כאחד, אך בעבודה הנוכחית ההתמקדות הייתה בחינת הקשרים החברתיים של צעירים יהודים והאופן שבו הם משפיעים על יהדותם.
"יש שאלות רבות מאוד שנוגעות להשקפת העולם של יהודים בארה"ב כלפי יהדות וישראל. אנחנו כבר יודעים להגיד שיש שינויים גדולים שמתפתחים שם, בעיקר סביב הדור הצעיר. רואים שינוי בין-דורי משמעותי, בפרט אם משווים את העמדות של הצעירים מול דור ההורים או הסבים", היא אומרת.
"את הצעירים היהודים כיום מעניין לא רק מה שההורים או הקהילה היהודית מסמנת עבורם כנכון, אלא גם מה האקלים החברתי הליברלי הכללי מסמן עבורם. מה מצופה מהם על בסיס סט רחב הרבה יותר של תביעות חברתיות"
החוקרת מציינת כי הנתונים מובילים בעיקר להאשמות של אנשים רבים כלפי הדור הצעיר היהודי. "אומרים להם דברים בסגנון 'כבר לא אכפת לכם מישראל' או 'איבדם את העניין ביהדות'. אני מעוניינת לקחת צעד אחד אחורה ולחשוב איך האקלים החברתי הרחב בארה"ב, שלתוכו בסופו של דבר מחוברתים הצעירים היהודים, משפיע על המחויבות שלהם – המחויבות כלפי יהדות וישראל, אבל גם מחויבויות אחרות שיש להם".
כבר לא בקבוצה הפוליטית הנכונה
לפי הורביץ, גם המעמד הסוציו-אקונומי של הצעירים משפיע על השקפותיהם. "בהתחשב בעובדה שיהודים הם בערך 2% מאזרחי ארה"ב והם מבלים הרבה מאוד עם לא-יהודים, עולה השאלה איך דווקא השפעות לא יהודיות סביבם מעצבות את ההשקפות שלהם על עצמם כיהודים".
"יש סביבנו מעגלים", מפרטת הורביץ, "המעגל המיידי הוא בני המשפחה הקרובה. המעגל הרחב יותר הוא השכונה, הקהילה, מעגל האינטראקציה החברתית שסביבך, ובהמשך ישנו המעגל הרחב יותר של המדינה, המוסדות שלה והאוכלוסייה הכללית".
לדבריה, "את הצעירים היהודים כיום מעניין לא רק מה שההורים או הקהילה היהודית מסמנת עבורם כנכון, אלא גם מה האקלים החברתי הליברלי הכללי מסמן עבורם. מה מצופה מהם על בסיס סט רחב הרבה יותר של תביעות חברתיות, שבאות לידי ביטוי בין השאר סביב המעגלים החברתיים שלהם עם האוכלוסייה שאינה יהודית".
העניין בא לידי ביטוי באופן מובהק בתשובות שהם נותנים לגבי סדר העדיפויות שלהם: במסגרת דוח של ד"ר איתן הרש (עבור קרן ג'ים ג'וזף, ראו למטה), עולה כי עבודה מספקת וטיולים הם הדברים המשמעותיים שהצעירים היהודים רוצים לעשות אחרי הלימודים בקולג', ובתחתית הרשימה מעורבות בלמידה של תכנים יהודיים או בארגונים יהודיים.
מדוע זה קורה? הורביץ מתנסחת בזהירות: "בארצות הברית יש הקשר פוליטי-חברתי ברור מאוד. אם אתה בצד השמאלי של המפה אתה מבלה כמעט כל הזמן רק עם אנשים מהמחנה הזה, ואם בצד ימין אז הפוך בדיוק. אנחנו חיים בצורה מאוד ממודרת מבחינה קהילתית. בעשור האחרון השמאל מתאפיין בפלורליזם גדול, לכן יש לצעירים יהודים צורך 'ליישר קו' מבחינה זהותית עם הדרישות האלה. הם צריכים למצוא דרך להתאים את השקפות העולם הליברליות שמתבקשות מהם, שעוסקות בעיקר בתשומת לב לאוכלוסיות מדוכאות במערכת החברתית האמריקנית, לאנשים לא לבנים, ותפיסה חזקה של אנטי קולוניאליזם שיהודים צריכים למצוא דרך לנווט בה".
היא מציינת כי "80 אחוז מהיהודים מזהים את עצמם כליברלים, והם נתפסים כלבנים. הם נראים לבנים ופעמים רבות גם מזהים את עצמם כלבנים. לכן הם נתפסים כחלק מהמעמד הגבוה השולט בארה"ב. לכן קשה להם יותר להשלים עם החלקים האחרים שבהם הם מדוכאים. בפרט אם אחרים לא רואים אותם כמי שנתונים תחת דיכוי כלשהו.
"אנחנו יודעים כמה אנחנו חברתיים כבני אדם וכמה אנחנו מגלמים את מה שהסביבה מצפה מאיתנו. העובדה שרוב היהודים בארה"ב הם אשכנזים מייצרת חוסר ביטחון שמחייב אותם להחצין כמה אכפת להם מהדיכוי של מיעוטים לא לבנים".
קונפליקט זהותי גדול
לדברי החוקרת, מגדר לא משחק תפקיד בהשפעות החברתיות שהיא בוחנת, אבל רקע יהודי משמעותי יותר כן משפיע: "אם יש לך זהות יהודית מוצקה יותר וגם סנטימנט מוצק לישראל, העניינים רק הולכים ומסתבכים".
4 צפייה בגלריה
מפגינים פרו-פלסטיניים בניו יורק. "התפיסה הליברלית הפשטנית בוחנת 'מי נפגע? מי סובל?' וזהו, הולכת איתם"
(צילום: איתמר אייכנר)
אם אני מבינה אותך נכון, את אומרת שבשיח הנוכחי במסגרת הליברליזם בארה"ב אי-אפשר לאחוז בזהות פרטיקולרית כלשהי ובה בעת להרגיש מחויב לטוב המשותף של העולם. אתה חייב לבחור, לא משנה מה – ואם אותם צעירים יהודים צריכים לבחור בין הערכים הליברליים לזהות היהודית, הם יבחרו בראשונים?
"אני חושבת שהם נמצאים במתח מסוים. הם לא מצליחים לפתור את זה. אני חושבת שזה נושא שספציפית נוגע גם ליחס לישראל, כי עבורם לתמוך ברעיון הציוני או בישראל כמדינה יהודית זו בחירה בנאמנות לעם שלהם ולמסורת שלו, שזה לא ערך שהסביבה משדרת להם שהוא נכון או מוסרי. התפיסה הליברלית האמריקנית רואה את העולם באופן די פשטני, סביב התפיסה שבוחנת 'מי נפגע? מי סובל?' וזהו, הולכת איתם. אולי דור ההורים שלהם ראה שהיהודים סובלים וזקוקים לתמיכה ולהגנה, אבל מבחינת הדור של הצעירים, היהודים לא סובלים, הם בסדר גמור. אחרים סובלים. כשהם מסתכלים כל הזמן על המציאות דרך אותה נקודת מבט של 'מי סובל', ולא דרך שאלות של נאמנות ומסורת, הם מרגישים בקונפליקט זהותי גדול".
"כשאני שואלת את הסטודנטים שלי מה הדבר הכי משמעותי שקרה בהיסטוריה יהודית, כולם אומרים 'השואה'. ומה לגבי הנאורות? ההשכלה? העובדה שבאמנציפציה היהודים היו יכולים להשתלב בעולם? הם יודעים מעט מאוד"
אולי זה נוגע לכך שבסופו של דבר את מדברת על שני אחוז ספציפיים שחיים ברמת החיים של המעמד הגבוה בארה"ב. זה לא משקף חוויה מגוונת יותר של הזהות היהודית. אני לא חושבת שזה תקף למשל גם לגבי חסיד מבורו פארק שבקושי מדבר אנגלית, או אפילו סתם יהודי לא לבן בארה"ב. אולי כדי להיות בקונפליקט הזה מלכתחילה צריך לאחוז בתפיסה ספציפית וצרה מאוד לגבי השאלה "מה זה יהודי"?
"אני חושבת שזאת נקודה ממש טובה. אני חושבת שליהודי ארה"ב יש הבנה צרה מאוד של החוויה היהודית. אני מדברת איתם למשל על יהודים לא לבנים בשיעורים שלי, אבל בחוויה הכללית הם לא חשופים בכלל לרמת הגיוון שלנו. אני חושבת שאם הם היו באים לישראל ורואים את האוכלוסייה בה, כמה היא מגוונת מבחינה אתנית, הם היו בהלם. וכן, גם כמה עוני יש כאן. אני חושבת שזה חלק ממה שתורם לבעיה. יש להם חוויה צרה של יהדות, של יהודים כקבוצה לבנה ופריווילגית שלרוב מסתובבת באוניברסיטאות נבחרות וחיה די טוב בחברה האמריקנית. אלה היהודים מבחינתם. אולי אם הם היו מבינים את החוויה הרחבה יותר של יהודים בארצות הברית ובישראל, הם היו מבינים שזה מורכב יותר".
בורות היסטורית וחברתית
כשהורביץ מתארת את בני הדור הצעיר של יהדות ארה"ב, היא מצביעה על קבוצה בוגרת של מיטב ההשכלה האמריקנית, ועם זאת כזו שחסרה תודעה היסטורית או יכולת להסתכל על המציאות בצורה שאינה דיכוטומית. "אני יכולה להבין למה זה נראה כפרדוקס", היא מודה. "אנחנו ידועים כבעלי מערכת חינוך טובה. אז קודם כול, זה אולי הרושם, אבל לא בהכרח המצב בפועל. אני חושבת שבטח ביחס להשכלה יהודית, יהודים בארצות הברית לא ממש מקבלים רקע רלוונטי. יש להם את הלימודים לבר מצווה וזהו בערך. איך למשל הם לא יודעים שהאוכלוסייה בישראל מגוונת מבחינה אתנית?
"זה פשוט לא אחת המטרות של החינוך היהודי. המטרה של החינוך היהודי היא לגרום לילדים לאהוב את ישראל. אז הנרטיב וסיפורי התנ"ך נועדו לכך. זה לא נוגע במספרים, בעובדות, בסיפורים של מי שחיים פה. כשאני שואלת את הסטודנטים שלי מה הדבר הכי משמעותי שקרה בהיסטוריה יהודית, כולם אומרים 'השואה'. היהדות האמריקאית רואה בשואה איזה מקום שממנו הכול התחיל. ומה לגבי הנאורות? ההשכלה? העובדה שיהודים חיו בגטו מנותקים מכל האוכלוסייה הכללית, ואז באמנציפציה היו יכולים להשתלב בעולם? נותנים להם יותר מדי קרדיט. הם יודעים מעט מאוד".
איך מה שאת מתארת ישפיע בהמשך, בפרט ביחס לישראל?
"קשה לחזות מה יהיה בעתיד אבל אפשר להניח שיש היבטים מסוימים שיהיו משמעותיים בהקשר הזה. אני חושבת שכשיהודים מגיעים לישראל זה די מועיל, מבחינת קבלת פרספקטיבה על הסיפור והכרה של 'ישראלים אמיתיים' מעבר לרעיון כלשהו לגביהם. אני מניחה שפרויקט 'תגלית' תורם בצורה חיובית ועוזר לצעירים להבין שיש הרבה גיוון בישראל. עכשיו שמעתי שיש קיצוץ מסוים ושתדירות הטיולים תרד, ולדעתי זה כמובן פחות אידיאלי. זה ישפיע לדעתי בצורה שלילית. הטיולים האלה תורמים מאוד לצעירים האמריקאים.
"אני חושבת שגם הרשתות החברתיות הם חלק מהעניין. הרבה מהמתח סביב הזהות היהודית מגיע מהרשתות, ואנשים מפרסמים דברים ממש אנטי-ישראליים. אני לא יודעת איך זה יתפתח, אבל מאחר שכל מה שקורה ברשתות החברתיות עוסק המון בגילום זהות, אני חושבת שהרבה מאוד צעירים יהודים אומרים לעצמם: היי, ראיתי האשטאג 'חיי פלסטינים נחשבים' וכדומה, אולי אני צריך לתמוך בהם. מצד שני, יש אנטישמיות ברשתות גם כן".
שאלות של גיוון ומוסריות מעסיקות לא פחות את החברה הישראלית, בפרט לנוכח המאבק סביב מערכת המשפט שחוצה אותנו. השאלה שנותרת פתוחה היא איך אנחנו הישראלים יכולים, אם בכלל, להפוך את אותם צעירים יהודים לחלק מהדיון הפנימי שלנו בשאלות האלה? להגביר את המעורבות ההדדית?
בין השורות, אפשר להבין כי ד"ר הורביץ אינה אופטימית. "אני לא יודעת איך אפשר לייצר סוג של מערכת יחסים שתהיה משמעותית מלבד דרך הרשת", היא אומרת. "אף פעם לא קל לפתח יחסים בין אנשים שלא נמצאים באותו מרחב גאוגרפי ולעשות את זה בצורה אותנטית, באופן שיהיה משמעותי לא רק לצעירים האמריקאים אלא גם לישראלים. אני חושבת שמה שאפשר להגיד הוא שיש להם פחות ופחות מכנים משותפים אלה עם אלה. אני לא יודעת מה תהיה ההתערבות הנכונה כדי להביא אותם לאינטראקציה. בארצות הברית מה שעוזר לאנשים לפתח דעה חיובית על האחר הוא מפגש בלתי אמצעי. יש צורך למצוא דרך להיפגש ולתקשר בצורה לא שטחית, אבל אשאיר למומחים גדולים ממני לחשוב איך לעשות את זה נכון".
