לפני כחודש התבשרנו שחברת הכנסת לימור סון הר-מלך יוזמת "שדולה למען האישה הדתית והחרדית". אני מודה שכמי שעוסקת שנים בנושאי מגדר, כפעילה חברתית וכאקדמאית, הסתקרנתי. מדוע מתעניינת הח"כית מ"עוצמה יהודית" בנשים חרדיות? ואיך בדיוק מתכננת השדולה לתרום להן?
כשהחלו לצאת תמונות מ"כינוס היסוד" הסודי בהחלט, שאליו הוזמנו מספר יודעות ח"ן, התבררה התמונה. מדובר בכלל בשדולה שמטרתה המוצהרת היא לקדם הדרת נשים. לאור זאת, פמיניסטיות חרדיות ודתיות לא הוזמנו, ומי שניסו בכל זאת לקבל הזמנה נדחו.
3 צפייה בגלריה
חברת הכנסת לימור סון הר-מלך. הקימה שדולה שמטרתה המוצהרת היא לקדם הדרת נשים
(צילום: שלו שלום)
מי כן הוזמנו? נשים שדוגלות בהדרת נשים. אי אפשר שלא להתרשם מהפטרונות שמגלה הגברת, נבחרת הציבור, שמחליטה לשרטט מחדש את גבולות ההכלה וההדרה ולהחליט מיהי אישה הראויה להיכנס לקודש של הכנסת ולאפשר לדעתה להישמע. מתברר שזכות זו עומדת רק אם היא מהדהדת את דף המסרים השמרני-רדיקלי של סיעת "עוצמה יהודית" בואכה מפלגת "נעם". בפרט ביחס לנשים חרדיות, שלמעט אירוע בודד וחריג אינן מיוצגות כלל בכנסת ישראל. סון הר-מלך משחקת ב"לשים מטפחת כדי לקחת".
המצדדות בהדרה, שטוענות ל"פטרונות" ו"כפייה", שוכחות לדבר על המחירים החברתיים שתשלם כל אישה שתבחר אחרת, בטח בציבור החרדי. אי אפשר לדבר על "בחירה" באקלים של סנקציות חברתיות על כל בחירה "שגויה"
הרדיקליזם השמרני אפוף הסתירות מבית מדרשם של החרד"לים יכול היה להיות משעשע, אלמלא הכוונות הרציניות שלהם לכפות אותו על כלל הציבור הדתי והחרדי, ובשלב הבא על כולן. סון הר-מלך היא אישה, והיא נבחרת ציבור. היא יושבת על כתפיהן של ענקיות שנאבקו למען הזכות להיות מיוצגות עוד בימי הוועד הלאומי, לפני הקמתה של מדינת ישראל, אל מול מי שניסו למנוע זאת. כעת היא פועלת בחוסר בושה וגרוע מכך, בחוסר הכרת תודה. וחמור מכול, היא פועלת לכרות את הענף שעליו היא יושבת, כפי שעשו סוכנות הפטריארכיה לאורך עשורים רבים.
מה טוענות המצדדות בהדרה? שזה בכלל הבחירה של נשים דתיות וחרדיות – ואי הסכמה לקופת חולים נפרדת, לתורים נפרדים בבנקים או בכל שירות ציבורי באשר הוא ולמערכת לימודים אקדמית נפרדת עד לדוקטורט ואחריו כמקובל במדינות "מתקדמות" כמו סעודיה ואיראן, היא "פטרונות" ו"כפייה". ובכלל, הן טוענות, לא כל הנשים זהות, והצרכים שלהן תלויים בחוויית חיים ובתרבות (שזה, אגב, טיעון פמיניסטי מובהק). אלא שהן "שוכחות" שההדרה אינה מתקיימת בחלל ריק. הן שוכחות לדבר על המחירים החברתיים שתשלם כל אישה שתבחר אחרת, בטח בציבור החרדי, ועל כך שאי אפשר לדבר על "בחירה" באקלים של סנקציות חברתיות על כל בחירה "שגויה".
הן גם שוכחות שאת ההדרה הזאת מקדמים גברים לנוחותם ולטובתם. בכל רשות מקומית חרדית שולחן נבחרי הציבור נראה כמו עזרת גברים בבית הכנסת. הם היחידים שרשאים להיות שם, והיחידים עם הכוח לקבל החלטות – כן, גם על מקוואות לנשים. הם אלה שגם נהגת אוטובוס לא מחליקה להם טוב בגרון. הם (ולא נשים חרדיות) אלה שבאים לבית המשפט לטעון בעד ההדרה – ולא מתוך עניין דתי (כי אין ממש כזה), אלא מתוך עניין תרבותי-שמרני.
הברית הזאת, בין העסקנות החרדית לשמרנות החרד"לית האנטי-פמיניסטית, ממשיכה לטפטף לנשים שהמרחב הציבורי הוא לא באמת בשבילן. הוא מרחב גברי שהן לכל היותר אורחות בו, התלויות בטוב ליבם של הגברים המארחים ש"ישתדלו" למענן. זה הסאבטקסט של הסיפור כולו. לשם כולנו הולכים.
נבחרות ציבור בעד מדיניות שוביניסטית
ח"כ סון הר-מלך היא בסך הכול תוצר מעורר חמלה של תעמולה אנטי פמיניסטית שמשתוללת כעת בארצות הברית. היא באה לידי ביטוי לא רק בנסיגה הדרגתית בזכויות נשים, שהיסודית שבהן היא זכותן של נשים על גופן, אלא גם במופעים הזויים של משפיעות אינסטגרם שבחרו "לחזור בזמן" לשנות החמישים, להיות עקרות בית צייתניות ולתת לבעלים שלהן לקבל את כל ההחלטות עבורן כ"ערכים מסורתיים אמיתיים", נוסח "מד מן" פינת "חלון פנורמי". את האווירה החולנית הזאת נושמות נשים דתיות רבות תחת היבוא מאסיבי של ערכים פרוטסטנטיים אמריקניים של הימין הלבן, היישר אל יישובי יו"ש, באמצעות ארגונים ועמותות שונות.
הנשים האלה שוכחות שאת ההדרה הזאת מקדמים גברים לנוחותם ולטובתם. בכל רשות מקומית חרדית שולחן נבחרי הציבור נראה כמו עזרת גברים בבית הכנסת. הם היחידים שרשאים להיות שם, והיחידים עם הכוח לקבל החלטות
מה משעשע בכל הסיפור הזה? שסון הר-מלך, אם לעשרה ילדים, לא יושבת במטבח ואופה עוגיות כיאה ל"מהותה האמיתית של האישה", ולאותה ברייה מדומיינת שלמענה ועבורה פועלת החבורה העליזה בראשותה. סון הר-מלך עושה, רחמנא ליצלן, קריירה בכנסת, כאשת ציבור. אבל היא, שיושבת בכנסת עם הכוח והסמכות, תחליט בשביל כמעט מיליון נשים חרדיות שאין להן את הפריבילגיות הללו, מה הן כולן צריכות להיות – ובעיקר איפה הן בדיוק צריכות כולן להיות ואיפה לא (בכנסת). כי סון הר-מלך יודעת כמובן טוב יותר מהן.
החלק הקורע באמת היה כשסון הר-מלך פרסמה את רשימת חברי הכנסת תומכי השדולה. רובם המוחלט גברים ובראשם חברי הכנסת של ש"ס – אלה שליווינו בפרקים הקודמים של "מועצת הנשים" ובהמשך של "ארגון נשות ש"ס", שניהם אירועים חד-פעמיים בהחלט של מקורבות לצלחת ובעלות עניין לטובת "הצלחת הגברים", כלומר ש"ס. לא חלילה מסעודה משדרות. מדובר במיזמים שתמיד באורח פלא מתפוגגים שנייה אחרי הבחירות לכנסת. לצידם של הח"כים המדירים, מככבות דמויות הוד ומופת נשיות כמו קטי שטרית וטלי גוטליב, שמעולם לא ראיתי אותן עושות דבר וחצי דבר למען נשים בכלל ונשים חרדיות בפרט.
טלי פרקשהפארסה של סיפור השדולה למען הנשים החרדיות של סון הר-מלך אינה רק סיפור של נשים חרדיות, של מי שהוזמנו ושל מי שהודרו – בדיוק כמו שהיעדרן המתמשך של נשים חרדיות מהרשות המחוקקת בישראל מעולם לא היה רק הסיפור שלהן. זהו הסיפור העצוב של הדמוקרטיה שלנו כולה בקליפת אגוז. סיפור של ייצוג בכאילו, ושל שותפות בקריצת עין. של מי שאפשר לזרוק מתחת לגלגלים בשביל אינטרס פוליטי קר. בטח כשמדובר בנשים.
כל זה קורה כאשר השרה מאי גולן מפרקת את הרשות לקידום מעמד האישה והופכת אותה לגוף פוליטי חסר מקצועיות או חזון. זה קורה כאשר רוצים להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים, שבהם נשים אינן שוות לגברים בשום היבט, מצב שיאפשר סחיטה כלכלית של נשים בתמורה לקבלת גט. לא שכחנו גם את הנתון של אפס מנכ"ליות במשרדי הממשלה. לקינוח, יש נבחרות ציבור נוסח דודה לידיה מ"סיפורה של שפחה", שבאו לקדם את עצמן ואת המדיניות השוביניסטית, המדירה והפוגענית של הגברים שלצידן. הן אלה שיספרו לכן על הצורך ב"גיוון" (ג'ובים לחברות שלהן) ויחסמו מכל שאר הנשים זכויות בסיסיות ושוויון.
