על השאלות שמתגיירים צריכים לענות עליהן בבית הדין, דתיים רבים לא היו מצליחים להשיב. "המערכת היום מחמירה פי עשרה מהמינימום הנדרש. בתקופת הלימוד המתגייר יודע יותר מהרבה בוגרי ישיבות הסדר", אמר בריאיון אחד מיועצי מתווה הגיור של השר מתן כהנא, הרב חיים אירם. הביקורת שלו על המערכת מוצדקת, שכן הדרישות מחמירות כל כך והמערכת הפכה להיות בדלנית כל כך, עד שכמעט ולא ניתן לעבור את בחינות הסף לכניסה לעם היהודי.
בתפקידי כמנהלת פעילות ארגון "עתים" אני נחשפת מדי יום לחוויות הקשות שעוברים מתגיירים במערך הגיור, רבים מהם מגיעים אלינו אחרי שעברו השפלות בתהליך הגיור. הם מבקשים להיות יהודים ועדיין לא אמרו נואש, למרות החוויה הקשה שחוו. אלו מגיעים אלינו ל"עתים – גיור כהלכה" כי הם רוצים לקבל עול מצוות, אך לא חושבים שמגיע להם להיות מושפלים במסגרת קבלת עול המצוות.
לאחרונה הגיעה י' לבית הדין עם מתגיירת שסיימה את התהליך והגיעה לשלב מעמד בית הדין. המלווה והמתגיירת חיכו במשך יותר משעתיים עד שהדיון החל באיחור לא אופנתי. המתגיירת הייתה כולה נרגשת וממש רעדה מעצם המחשבה שהיא הולכת לעמוד בפני הדיינים. כשהגיע זמן הדיון, אמרו הדיינים כי הם יוצאים להפסקת צהריים, וכשישובו הם יקבלו את המתגיירת ויתחילו את הדיון. כשחזרו מהפסקת הצהריים, הלכו הדיינים לחפש מניין לתפילת מנחה, ובכך גרמו לעיכוב נוסף ובלתי מובן של המועמדת לגיור.
האם מותר ליטול ידיים ממי מזגן?
בסופו של דבר, לאחר יותר משעתיים איחור, החל הדיון. במשך הדיון אחד הדיינים ממש נרדם לעיניהן המשתאות של המתגיירת והמלווה. בסוף הדיון, הדיין המנמנם קם מתנומתו, ואז שאל את המתגיירת את השאלה הבאה: מים שנוקזו בדלי ממזגן מטפטף בשבת – האם הם מותרים בנטילת ידיים או לא?
אם אתם יהודים כשרים ובכל זאת אינכם יודעים את התשובה – הסירו דאגה מלבכם. רוב הציבור אינו יודע את התשובה לכך; גם רוב הציבור שנוטל ידיים אינו יודע את התשובה. בין השאר, כי לא מדובר בעניין מרכזי – הרי לרוב נוטלים ידיים ליד ברז וכיור. גם המלווה, אישה דתייה מבית, הרימה גבה למשמע השאלה. כבוגרת מערכת החינוך הדתית, כבוגרת אולפנה, שעד היום מקפידה לבקר תדיר בשיעורי תורה, היא עצמה לא ידעה לענות על השאלה הקשה הזו.
הדיין המתין לתשובה, אך המתגיירת המופתעת והמובכת לא ידעה לענות לו. היא למדה איך ומתי ליטול ידיים, למדה הלכות שמירת שבת – אבל על זה לא ידעה להשיב. לבסוף הסביר לה הדיין שכיוון שהמים הם בגדר "ביצה שנולדה בשבת", הרי שהם מוקצה, ולכן אסורים בנטילת ידיים בשבת.
מה חשב לעצמו אותו דיין כששאל את השאלה הזו, ולמה בעצם העמיד את המתגיירת במצב המביך והמשפיל הזה? מדוע הוא ראה לנכון להציב שאלת התפלפלות שולית ברגע המכונן של כניסה לעם היהודי? והאם שם לב לתחושות הפחד וההשפלה שעלו במתגיירת, שהייתה בטוחה שהגיעה כדי לסיים את התהליך, וכעת עמדה מולו פעורת פה כשעיניה נפולות והיא מלאת חשש שמא השאלה הזאת תכשיל את דרכה אל העם היהודי?
אני תוהה אם הדיינים באמת סבורים שזו רמת הידע שעל המתגיירים לדעת כדי להיכלל בעם ישראל, או שיש מניע אחר לשאלות מסוג זה. האם שאלה שולית כל כך, שאין שום סיכוי להיתקל בה ביומיום המעשי שלנו, היא זו שצריכה להכריע את גורלם – במקום שאלות מעשיות על תפילה, שבת וכשרות.
טורקים את הדלת
זו רק דוגמה אחת מני רבות של סיפורים שאני שומעת מהמתגיירים וממלוויהם, והלב נחמץ וכואב. לא רק עליהם, אלא גם עלינו. ככה נראה שער הכניסה ליהדות – במקום לקבל בחיבוק את אלו שעברו את התהליך המייגע של הגיור (רבים מהם עם שורשים יהודיים שמצווה עלינו להשיבם), היהדות הפכה להיות בדלנית ולא מקבלת, סגורה ומסוגרת, רק מפני שמייצגים אותה גורמים כאלו בממסד הדתי ששומר על הסף. יחס כזה אינו מייצג את היהדות האורתודוכסית, אולם שומרי הסף פועלים בשוליים הרחוקים של ההחמרות. הם אלו שטורקים את הדלת בפני רבים כל כך שמבקשים להיות חלק.
לצערנו הרב נראה כעת כי חוק הגיור לא יעלה להצבעה בזמן הקרוב. המשמעות היא שהמתגיירים ימשיכו לעבור מסכת ייסורים לא הכרחית בדרכם אל היהדות. ואם המצב נמשך כך, אל לנו להתפלא שמספרי המתגיירים דרך מערך הגיור הולכים ויורדים, בעוד מספר חסרי הדת רק הולך ועולה.
- הכותבת היא מנהלת התוכניות של ארגון "עתים"
