"לפני שבעה באוקטובר חשבתי להישאר פה, לעשות תואר שני", אומר נועם סייג, 25, במקור מתל אביב. הוא נמצא שנתיים בשווייץ, ובשנה הבאה יסיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ודיפלומטיה בבית הספר לדיפלומטיה בז'נבה. אוניברסיטה פרטית, יוקרתית. המארג החברתי קצת פחות קשוח מאשר אוניברסיטאות ציבוריות – "אבל לנוכח המצב אני חושב לעוף מפה כמה שיותר מהר", הוא אומר.
הטרנד האנטישמי של הקמת מחנות אוהלים כדי להביע נטיות פרו-פלסטיניות ובה ובעת להטיל אימה על סטודנטים יהודים וישראלים חצה את האוקיינוס והגיע לאירופה. מארצות סקנדינביה ועד לאיטליה, מספרד ועד לגרמניה, עוד ועוד צעירים מצטרפים למחאה ולדרישה מהאוניברסיטאות לנתק את קשריהן עם ישראל. "באתי לפה כי זו חוויה טובה, כיפית, ללמוד בחו"ל, לספוג אווירה אחרת", אומר סייג, "אבל מה שקורה עכשיו הוא תערובת של בלבול, ייאוש ודיכאון. אני לא מסוגל בכלל להתרכז בלימודים שלי".
3 צפייה בגלריה
סטודנטים פרו-פלסטינים בז'נבה, שווייץ, לצד מסר שקורא "לשחרר את פלסטין" ומאשים את ישראל ב"רצח עם"
(צילום: Salvatore Di Nolfi / EPA)
ריאיון עם סטודנטים יהודים באוניברסיטת אמסטרדם
(צילום: אסף חן)
עד אוקטובר הוא הרגיש בטוח. "לא במאה אחוז, אני גר בשכונה בז'נבה שבה זה לא הכי בריא לדבר עברית או להזדהות כיהודי", הוא מבהיר, "אבל מאז 7 באוקטובר זה בלתי נסבל. אני מזוהה מאוד עם פעילות עבור ארגונים ישראליים, וכישראלי, אני הולך עם מגן דוד. אבל אתה יוצא מהאוניברסיטה ועומדים שני אנשים עם כאפיות ודגלים פלסטיניים, רעולי פנים, שמחלקים דגלים של ישראל עם צלבי קרס, ופתאום הם מבקשים ממי שיהודי או ישראלי שיצביע. זו סיטואציה לא נעימה באוזן מהעבר שלנו. הם התחילו לתקוף אותי בעזרת הדגלים שלהם, אבל אני מדריך קרב מגע, אז תפסתי את הדגל וחנקתי אותם. אחרי זה בית הספר עשה לי שימוע".
אלה מוסלמים? ערבים?
"גם. יש המון פרו-פלסטינים, קומוניסטים, פרוגרסיביים, פמיניסטים. יש גבול גם ליכולת הספיגה שלי, וליכולת שלי לראות איך הקהילה היהודית מורידה ראש ומצנזרת את עצמה. יש בכל מקום הפגנות, אפילו ברכבת. אני הולך למסיבה ויש דגלים פלסטינים, כאפיות, סטיקרים אנטי-ישראליים. אם אני הולך לשוטר, הוא אומר לי להתלונן דרך תלונות הציבור ומצביע על פח אשפה. אני פוחד על מי שלא יכול להחזיר כמוני. יש כעס. אווירת טרור, כאילו אני בעזה. יש לי גם תהיות מה אני עושה בדיפלומטיה, שהיא מקום לדיבורים, כי אתה מבין שפה אין דיבורים. פה יש מלחמה. צריך להתגייס. זאת סטירת לחי, אבל לא רק לנו. יש הרבה מקומיים שלא מבינים את האלימות והאגרסיביות הזו באמצע החיים שלהם. צריך חוסן נפשי חזק מאוד לחוויה הזו".
דוקטורט בנשיכת שפתיים
גם חוסן נפשי לא ממש עזר לסייג כשניסה השבוע להיכנס ללמוד עם חברים בספרייה באוניברסיטת ז'נבה, שכדי להגיע אליה או לכיתות הלימוד צריך לעבור דרך הבניין המרכזי. "זו אוניברסיטה שמהיום הראשון הייתה לא נעימה, עם כרזות של 'מהנהר ועד הים' ו'להפסיק את רצח העם', או שירים כמו 'תאנסו את היהודיות'", הוא אומר, "אותי הם מכירים שם אז צועקים לי שאני 'רוצח ילדים', שצריך לדפוק את העם שלי סוף-סוף. יש הערות כל יום. נהייתי דוקטורנט בנשיכת שפתיים".
3 צפייה בגלריה
סטודנטים פרו-פלסטינים השתלטו על חלק מבניין בבית הספר הפוליטכני הפדרלי של לוזאן (EPFL) בשווייץ
(צילום: Jean-Christophe Bott / EPA)
שלשום (יום ד'), כשנכנס עם חבריו לבניין הראשי בדרכם לספרייה, מקום שסטודנטים בז'נבה אוהבים ללמוד בו גם בגלל השעות המאוחרות שבהן היא פתוחה, הם לא האמינו למראה עיניהם. "עשרות סטודנטים השתלטו על החלל הראשי, הביאו ספות, מיטות, כורסאות, צידניות. זה היה מראה הזוי. דגלים משתלשלים מהתקרה, סטיקרים בכל מקום. סטודנטים יושבים על השולחנות, אוכלים מהצידניות ומשחקים בקלפים כאילו זה אירוע בצופים", אומרת שיר בריל, סטודנטית בת 29 לתואר שני בבית הספר לדיפלומטיה.
לדבריה, "יש מאבטחים, אבל אני נכנסת לשם ויש שלטים עם הכיתוב 'מהנהר ועד הים' ואני מרגישה לא טוב, אני מבינה מה הם אומרים. אני ישר מתחילה לצנזר את עצמי, כי אני נזכרת שפעם הייתי בהפגנה והתכתבתי עם מישהי מהארץ בעברית, ומישהי קלטה את זה והתחילה לצרוח עליי בשנאה כזו שלא הכרתי. אז זה קצת מפחיד ברמה האישית, אבל גם מפחיד ברמה התיאורטית. כי אתה לא מבין מה הם רוצים, וברור שהם לא רוצים לדבר, ואז את גם נכנסת לתהיות מה יקרה אם הדרישות שלהם לחרם אקדמי יתקבלו. בקורות החיים שלי כתוב שאני מישראל, זה ישפיע? יהיה עליי חרם? אלה דברים שמכניסים אותך להלם. זה מכווץ את הלב שלך מדאגה ומצער".
היא מוסיפה ש"יש לגיטימציה מהציבור להיות אנטי ישראלי, ואז את נכנסת למצב תמידי של צנזורה פנימית: מנסה לא להזדהות כישראלית, לשמור על פרופיל נמוך, לחשוב לפני כל דבר שעושים. זו הרגשה של חוסר אונים וחוסר שליטה. הייתי רוצה שמישהו מהרשויות יעשה משהו, אם לא האוניברסיטה אז מישהו ישראלי. זה לא תקין. זה לא אמור להיות ככה. יש לנו עכשיו התנחלות באמצע האוניברסיטה, עם פסקול בערבית. אני מרגישה לבד, בודדה".
3 צפייה בגלריה
בניין באוניברסיטת ז'נבה עם דגלים פלסטיניים ומסרים אנטי-ישראליים
(צילום: Martial Trezzini / EPA)
המגמה מתפשטת לעוד ועוד אוניברסיטאות באירופה, וז'נבה היא רק דוגמה אחת. "אני גרה בשכנות לאוניברסיטה ברומא, ומסביבי יש שלטים, הפגנות, מחנות, סטיקרים, דגלים וכאפיות, כל הזמן. כאילו זה סוג של מצור", אומרת אור, 20, סטודנטית לרפואה בשנתה הראשונה באוניברסיטה. "בכל יציאה מהבית יכולה פתאום להיות התארגנות ספונטנית והפגנה, ואז יש עימות איתם וזה לא נעים בתור ישראלית. זה מאוד אגרסיבי".
היא אומרת כי "האוניברסיטה מאוד בעדם. הסגל מאוד פרו-פלסטיני ומקדם תכנים והרצאות עם נרטיב פלסטיני ומרצים פלסטיניים. נותנים להם להקרין סרטים דוקומנטריים על הסבל הפלסטיני, אבל אין שום דבר מנגד. זו לא שאלה של יושר אינטלקטואלי, אלא גם שאלה אנושית: יש פה מאות סטודנטים ישראלים ויהודים, ואף אחד לא בא אלינו ושואל מה קורה, איך אנחנו מרגישים. כלום. ב-15 בחודש צריכה להתחיל פה מחאת אוהלים והאוניברסיטה מקדמת את זה בדף האינסטגרם שלה".
"מישהו חייב להתערב, לשאול את האוניברסיטה למה היא נותנת לזה ליד", היא אומרת. "אם לא תהיה התערבות זה יהפוך להיות אוניברסיטת קולומביה, עם חסימות מעבר ליהודים ואלימות פיזית. זה מפחיד. אין עדיין פחד קיומי, אבל אנחנו בדרך לשם".
