מבצע הוקרה לחיילי המילואים, שעלו לבדם לישראל והשתתפו במלחמה: כמה מחיילות וחיילי המילואים שעלו לבדם לישראל ונלחמו במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", זכו היום (ה') להיפגש בפעם הראשונה זה זמן רב עם בני משפחותיהם, שהוטסו לארץ במבצע "ביחד בסדר". בעוד כמה ימים, עבור חלקם זה יהיה ליל הסדר הראשון שבו יחגגו עם בני משפחתם בישראל.
המפגש היה חלק מאירוע ההצדעה לחיילים העולים, שנערך בבניין הסוכנות היהודית בירושלים. במהלכו בירכו אותם יו"ר הסוכנות היהודית אלוף (מיל') דורון אלמוג, שר העלייה והקליטה אופיר סופר, מנכ"לית הסוכנות היהודית אמירה אהרונוביץ', יו"ר תוכנית "כנפיים" מרב מנדלבאום ונציגת קרן מיראז' ישראל, הילה סולימני נמט.
דוידה גורדון (24), שעלתה לארץ מארצות הברית בעקבות אחיה נוח, גויסה למילואים ב-7 באוקטובר ושירתה כחובשת בתאג"ד בגבול הדרום תחת אש בלתי פוסקת במשך שלושה חודשים וחצי. גורדון סיפרה: "זאת הייתה חוויה, כי בשירות הסדיר שלי הייתי במרפאה בבסיס ופתאום במלחמה ישנתי באוהלים בשטח עם אנשים שאני לא מכירה, בגילים שונים".
3 צפייה בגלריה
דוידה גורדון שעלתה מארה"ב, עם אימה ואחיה הגדול
(צילום: אוליביה פיטוסי, הסוכנות היהודית)
בכל אותו הזמן, אחיה נוח (29), שעלה גם הוא לפני כעשור, שירת במילואים בנח"ל בגבול הצפון. ההורים בבית בארה"ב עקבו בדאגה מרחוק. "הם ממש פחדו ועדיין מפחדים", מספרת דוידה. "הם התפללו עלינו המון ודאגו לשלומנו. האמת היא שבעקבות התגברות האנטישמיות בעולם – אני דואגת להם לא פחות".
דוידה מספרת שכבר בגיל 13, כשביקרה לראשונה בישראל, היא ידעה שכאן היא רוצה לחיות, וכעבור כמה שנים הגשימה את חלומה. היא עלתה ארצה עם גרעין צבר, וכמו אחיה נוח משתתפת כמלווה בתוכנית "כנפיים". "חסרו לי הדברים הבסיסיים, כמו חיבוק כשאני מגיעה לבית, שמישהו יראה שאכפת לו", מספרת דוידה. "כך נחשפתי לתוכנית 'כנפיים' שעטפה אותנו. דאגו לנו לארוחות שישי. זה לא משפחה אבל זה מחמם את הלב".
"כנפיים" היא תוכנית ייחודית שמלווה מדי שנה אלפי עולות ועולים בודדים, שעלו לבדם לישראל, ותומכת בהם לקראת הגיוס, במהלך השירות הצבאי ואחרי השחרור. התוכנית משותפת לסוכנות היהודית, לקרן מיראז' ישראל ולמשרד העלייה והקליטה.
באותו ליל סדר מרגש ושיתופי, לצד שאר משפחות החיילים העולים, תשב גם שיראל ברייניס (22), שנולדה בפריז ועברה עם משפחתה לבלגיה. לפני שנתיים היא החליטה לעלות לבדה לארץ, ועשתה זאת בתוכנית צעירים של הסוכנות היהודית. "היו איתי עולים ממדינות שונות, שפות שונות ותרבויות שונות", מספרת ברייניס. "מה שחיבר בינינו היה פשוט אהבת ישראל והרצון לחיות בה".
היא השתחררה משירות סדיר רק ב-7 בנובמבר 2023. חודש קודם לכן, ב-7 באוקטובר, היא איבדה את ידידה הקרוב ולנטין אלי גנסיה, גם הוא חייל עולה בודד מצרפת, לוחם בחטיבת הצנחנים שנפל בקרבות בקיבוץ בארי. "הייתה לנו קבוצת וואטסאפ משותפת, לכל העולים דוברי צרפתית", מספרת שיראל. "ב-8 באוקטובר התחלנו להפיץ תמונות שלו ולחפש מידע. כשיצרו איתי קשר ב-10 באוקטובר וביקשו לדבר עם הוריו – כבר ידענו על הבשורה המרה". למרות הטראומה הקשה והצער, ועל אף שאינה מחויבת במילואים, שיראל התעקשה לחזור ולהתנדב לשרת במילואים בגזרת טול כרם.
מקסים פבלוב (22) עלה מאוקראינה בגיל 15 במסגרת תוכנית נעל"ה. "העדפתי להגיד לאמא שלי ששלחו אותי לשמור על בתי ספר בצפון. אין צורך שאני אוסיף לה עוד לחץ", אמר מקסים, ששירת שלושה חודשים במילואים במלחמה. מי שהיה עבורו אוזן קשבת, וממנו לא חסך שום פרט, הוא סבו, ולדימיר: "הוא כמו אח גדול שלי. הוא החבר הכי טוב שלי, ואני מרגיש בנוח לשתף אותו בכל הדברים".
3 צפייה בגלריה
מקסים (משמאל) וסבא ולדימיר (במרכז). "החבר הכי טוב שלי"
(צילום: אוליביה פיטוסי, הסוכנות היהודית)
במסגרת המיזם "ביחד בסדר", ארגנו בתוכנית "כנפיים" את מבצע סבא – והביאו לארץ את הסבא ולדימיר, שמעולם לא עזב את גבולות אירופה לפני כן, לליל סדר ראשון בישראל עם נכדו החייל העולה. מקסים סיפר שלמרות המתיחות, סבו לא חשש לבוא: "הוא ממש שמח להגיע לארץ, המצב לא הדאיג אותו כי הוא רק רוצה לפגוש אותי".
מקסים מספר שאחד הדברים שהמלחמה לימדה אותו על עצמו, ובעיקר על ישראל, היה על הדבק שמחבר בין כולנו למדינה הזאת, לא משנה היכן אנחנו נמצאים: "אנשים חזרו מחו"ל כדי להילחם, התנדבו ונתנו את כל מה שהם יכולים, זה מעורר השראה. אני שמח שעליתי לישראל – במלחמה הבנתי שעשיתי את המהלך הנכון. לראות את כולם מתגייסים – אני גאה במדינה שלנו".
