רבים בקהילה היהודית בצרפת השתתפו באבל בעקבות נפילתו של בנימין לב, לוחם בצנחנים, שהתגייס לצה"ל כחייל בודד היות שמשפחתו חיה בצרפת. הוא נפל בתחילת המלחמה, בקרבות בקיבוץ כפר עזה. בן 23 היה בנופלו. "כשמו כן הוא, בנימין לב היה אדם שכולו לב", ספדו לו חבריו. "אדם שדאג תמיד לכולם ועזר לכל אחד".
חֶמִי, חבר מחטיבת הצנחנים, מספר: "בנימין והצוות שלו היו בקו התפר. מפקד הפלוגה שלו הבין שזו מלחמה, לקח איתו את בנימין שהיה קלע ואת החובש של הפלוגה והם ירדו לדרום. הם הגיעו לקיבוץ כפר עזה, שם חברו לכוח לוחם ונתקלו במחבלים. אחד מהחיילים נפגע מאש המחבלים והחובש מיהר לטפל בו אך התקשה לגרור אותו למקום מסתור. בנימין, שראה זאת, רץ לסייע כדי למשוך את הפצוע למחסה. כל זאת תחת אש כבדה. בנימין נפגע מכדור שיצר דימום פנימי. הוא פונה לקבלת טיפול רפואי והרופאים נאלצו לקבוע את מותו. הוא קפץ תחת אש כדי לסחוב פצוע למחסה – וזה מספר את הסיפור על הלב הגדול שלו. מגיע לו צל"ש".
בנימין נולד בצרפת. כשהיה בן חמש עלה עם משפחתו לישראל, והם התגוררו בעיר אלעד. לאחר שסיים את הלימודים בתלמוד תורה חב"ד בעיר, עבר ללמוד בישיבת חב"ד בבני ברק. בהמשך עבר למוסדות "חנוך לנער" בצפת והתגייס לצנחנים. אביו, הרב נתנאל לב, מחשובי רבני חב"ד בצרפת, סיפר: "מגיל 14 כמעט לא ראינו אותו, כי חזרנו לצרפת והוא למד בארץ. הוא היה בחור שקט שעזר לאחרים והעניק להם ביטחון".
כחייל שמשפחתו אינה גרה בארץ, היה בנימין זכאי לשהות חודש בשנה עם משפחתו. "הוא היה אמור להגיע בחודש ניסן וזה נדחה מטעמים מבצעיים", סיפרו בני משפחתו, "לאחר מכן היה אמור להגיע בתקופת חופשת הקיץ וגם זה נדחה. לבסוף הגיע בסוף השנה והיה איתנו חודש. רק בדיעבד הבנו שה' עשה איתנו חסד וזו הייתה פרידה ארוכה, אחרי כמעט עשר שנים שבהן הוא לא גר בבית".
במוצאי שמחת תורה בשעה 23:00, נשמעו דפיקות על דלת בית משפחת לב בעיירה ייר (יֶער) הסמוכה לפריז. על המפתן עמדו נציגי שגרירות ישראל בצרפת. "על האירוע עצמו שמענו באופן כללי מאזרחים גויים. סיפרו לנו שיש משהו חמור בישראל", סיפר אביו לביטאון כפר חב"ד, "מעולם לא דאגתי בגלל בנימין. בכל זאת, מיד במוצאי החג התקשרתי לבדוק מה איתו, והוא לא ענה. התקשרתי לאהרן גרנות שהקים עמותה שעוזרת לחיילים בודדים. הוא כבר ידע, אבל היה אסור לו לומר לי. אמרתי לו: 'אהרן, זו הפעם הראשונה שאני דואג', והוא ניסה להרגיע אותי. בסופו של דבר, כאמור, הגיעו אלינו מהשגרירות והודיעו לנו".
"לא הצלחנו לישון כל הלילה", הוא שיתף. "למחרת בבוקר היינו כבר בדרך לארץ הקודש. זו הייתה הטיסה הכי קשה שהייתה לי בחיים. מצאתי נחמה בכך שהצעתי לאנשים להניח תפילין. היו כאלה שסיפרתי להם שאני בדרך להלוויית בני. 'הוא כבר לא יוכל להניח', אמרתי להם ופרצתי בבכי. כל הגברים היהודים שהיו במטוס, כולל הקברניט, הניחו תפילין. בהם היו יהודים שאפילו לא ידעו לומר 'שמע ישראל' בעל-פה".
בקהילה היהודית המקומית הצטערו מאוד לשמוע על הבשורה המרה. "כל היהודים כאן בהלם", סיפר האב השכול, "הם לא רגילים לדברים כאלה. לא למלחמות, ולא לשם של חייל שנפל והם מכירים היטב את משפחתו. פתאום זה נהיה משהו אישי. תמיד התחושה כשיש משהו בארץ היא שמדובר בדבר רחוק. והנה עכשיו, הכול נהיה קרוב כל כך".
ראש העירייה של ייר התקשר בימים האחרונים לרב לב כדי להביע את תנחומיו. "הוא אמר לי שהעיר איבדה את אחד מבניה על ידי חיות אדם", סיפר האב.
בהלוויה סיפר הרב לב לנוכחים שהוא פתח בקמפיין התרמה, אבל לא של כספים, אלא קמפיין הנחות תפילין לעילוי נשמת בנו. "אמרתי לכולם שאנחנו רוצים להגיע ל-15 אלף הנחות תפילין של יהודים – עד ליום השלושים לנפילתו של בני", סיפר. "את יעד המינימום בניתי לפי מספר הנחות התפילין שבנימין היה יכול להניח לו היה ממשיך את חייו איתנו פה עד מאה ועשרים". הרב לב מספר כי "כלל שליחי חב"ד בצרפת נרתמו לפרויקט הזה, וגם שליחים מהעולם".
גם בישראל הצטרפו רבים לבקשת האב והניחו תפילין לזכר בנו שנפל בקרב. באמצעות מערך חירום של צעירי חב"ד, יוצאים אלפי החסידים מדי יום ומניחים תפילין לחפצים בכך, לזכרו של בנימין לב ולזכרם של שאר הנרצחים והנופלים.
