חזן חרדי פוגש ראפר אפרו-אמריקני מברוקלין והם מתחילים לשיר ביחד. זאת לא התחלה של בדיחה יהודית עתיקה, אלא דווקא מפגש מוזיקלי ייחודי, שנותן לניגונים יהודים חיים חדשים, והפעם בעולמות המוזיקה האלקטרונית, ההיפ הופ והגרוב.
הפרויקט המיוחד, תחת השם "ניגון פרוג'קט", הוא יוזמה של שני מוזיקאים רב-תחומיים, איזי גליקסברג ומאיר בריסקמן, אשר גלגלו את הרעיון במשך תקופה ארוכה, עד שהוא הבשיל לידי מימוש. "היה לאיזי את הרעיון הבסיסי לקחת ניגונים ולהלביש עליהם ביט אלקטרוני ווייב של מוזיקת עולם, ולקח זמן עד שמצאנו את הקצב הנכון ואת הנוסחה שמתאימה באמת", מספר בריסקמן. "על השיר הראשון עבדנו שנה, השני כבר לקח רק חצי שנה ועכשיו אנחנו על הפסים, מגייסים אמנים ומתכננים להוציא כל חודש שיר חדש בפרויקט".
(השיר הראשון בפרויקט: "בר יוחאי")
השיר הראשון, שיצא בערב ל"ג בעומר, נקרא "בר יוחאי", והאמנים המבצעים הם רועי קאשי ורביד כחלני (ימן בלוז). השניים מספרים כי מוכנים עוד שמונה קטעים נוספים עם אמנים שונים והכוונה היא לשחרר אותם בערך פעם בחודש, אחד-אחד. "אנחנו נמשיך להכין עוד ועוד שירים, ומקווים שהם יתקבלו באהבה על ידי הקהל. החלום הוא לעשות בסוף מופע גדול, למרות שזה לא יהיה פשוט כי יש הרבה אמנים ממקומות וסגנונות שונים", אומר בריסקמן.
ניגון פרוג'קטעד כמה קשה לגייס אמנים לפרויקט שמתבסס על ניגונים עתיקים?
גליקסברג: "זה מפתיע כמה זה קל. זה נשמע טוב, ואמנים מתחברים לסאונד הזה. כששרים ניגונים זה תמיד משהו רגשי. רגש של מוזיקה יהודית הוא שילוב של שמחה ועצב, ויש משהו מיסטי ואת הקסם הזה אנחנו רוצים לקחת למקום אחר. זה סוג של רגש שרק מוזיקה יהודית יודעת להביא, ועל הרגש הזה אנחנו רוצים לתת את החידוש שלנו".
ההרגשה של תפילת כיפור בישיבת פוניבז'
השניים מגדירים את הפרויקט כסוג של מוזיקת עולם, אבל בריסקמן מדגיש כי "זאת מוזיקת עולם אבל יותר מיינסטרים במובן שהיא גרוב אלקטרוני, ואני מאמין שהמטרה היא להביא לכל אחד את ההרגשה שיש בישיבת פוניבז' ביום כיפור או טיש בוויז'ניץ או תקופת בין הזמנים באחת הישיבות, גם אם אף פעם לא היית באחת הסיטואציות שתיארנו ואף פעם לא תהיה. זה בא לתווך סיטואציה ומוד רגשי כמעט דתי, גם אם אין לך רקע כזה. זה ממש לא מיועד רק לציבור ישראלי-יהודי, אנשים הם אנשים ואם יש שם אמת אנושית כולם יכולים להתחבר אליה".
גליקסברג מוסיף כי "כשאתה מסתכל על התרבות של השבט היהודי, אתה מבין משהו גם ללא מילים. זה משהו שה-DNA סוחב בתרבות. זה רגש יהודי מאוד ספציפי שאין אותו בשום מקום אחר. האוי-אוי-אוי הזה שתמיד בא עם חיוך, הוא קורץ ובוכה".
האם כל ניגון יכול להתחבר לפרויקט הזה?
גליקסברג: "ההרגשה היא שפיצחנו בשלב ראשון את ה-DNA המוזיקלי של הפרויקט. אם אנחנו לא מוצאים את הפיצוח והניגון לא מתלבש אז אנחנו יורדים מזה, אבל כשיש התאמה מיד יודעים שזה נכון. השאיפה שלנו היא שכל אחד שישמע יבין מיד ויידע שזה היה הדבר הנכון לעשות. אם אין התאמה מושלמת בין הניגון למוזיקה שהוספנו, זה מיד יורגש. רק הפיצוח הנכון והטבעי הוא זה שיצליח לתת את מהות הפרויקט ולקחת את השיר למעלה".
