מי מחרים את שפינוזה 350 שנה אחרי?
(צילום: סטס קופולו)
פרופ' יצחק מלמד הוא פילוסוף, חוקר בעל שם בינלאומי המתמחה בחקר שפינוזה בין היתר באוניברסיטת ייל. העובדה הזו זיכתה אותו בתואר "פרסונה נון גרטה" – אישיות בלתי רצויה – באחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. קהילה שנוסדה כמה עשורים לפני לידתו של שפינוזה, שחגג את יום הולדתו ה-389 לפני כשבוע.
סיפורו של הוגה הדעות, ברוך שפינוזה, מי שמכונה לעתים "החילוני הראשון" וגם "פילוסוף הפילוסופים", כרוך בקשר בל יינתק עם הקהילה שהחרימה אותו – ויש בה מי שמסרב להסיר את החרם גם היום, מאות שנים לאחר מותו. הוא היה בן למשפחת אנוסים שהיגרה להולנד, שם התקבצו שלוש קהילות אנוסים פורטוגזיות שהתאחדות לאחת, כשלוש שנים לאחר לידתו. כשנפטר, והוא בן 44, כבר היה בתוקפו החרם החמור שהטילה הקהילה עליו ועל כתביו.
אבל כמי שמכיר את הסיפור לעומקו ואף ביקר במקום לא פעם, פרופ' מלמד הופתע לקבל את מכתבו של הרב יוסף בנימין צרפתי, רבה של הקהילה הספרדית (הפורטוגזית) באמסטרדם, שנשלח אליו בסוף השבוע – בתגובה לפנייה לערוך צילומים במקום, מצד צוות הפקה של סרט על שפינוזה, שמלמד מייעץ לו.
בשם "בית דין של ספרדים, קהל קדוש 'תלמוד תורה', אמשטרדם", נכתב, בין היתר, כי "חכמי ופרנסי קהל קדוש 'תלמוד תורה', הוציאו מחוץ לקהל את שפינוזה וכתביו תוך הטלת החרם החמור ביותר האפשרי, חרם שנשאר בתוקפו לכל הדורות ולא יוכל להתבטל.
"הקדשת את חייך לחקר עבודתו המוחרמת של שפינוזה והתפתחות רעיונותיו. בקשתך לבקר במתחמנו ולצלם סרט על האפיקורוס בבית המדרש ובבית הכנסת שלנו, 'עץ חיים', לא עולה בקנה אחד עם המסורת ההלכתית, המוסרית וההיסטורית בת מאות השנים של קהילתנו, ומהווה התקפה לא מקובלת על זהותנו ועל המורשת שלנו". רבה של הקהילה הבהיר כי הוא דוחה את הבקשה, "ומצהיר עליך כאישיות לא רצויה במתחם בית הכנסת הפורטוגזי. הוא חתם את מכתבו באיחולי "חנוכה בעל משמעות".
"אני חייב להודות שהתגובה הראשונית שלי הייתה, מה זה? זו מתיחה של אחד באפריל?" מספר פרופ' מלמד, בריאיון לאולפן ynet. "לא הבנתי מה זה הדבר הזה, מה זו הליצנות הזאת. אבל את יודעת, לא חסרים שוטים בעולם, והם התחלקו שווה בשווה בין הרבה מאוד דתות. גם בקרב היהודים יש לא מעט שוטים, כנראה".
"איצטלה מזויפת של קנאות"
פרופ' מלמד מכנה את הזעזוע של רב הקהילה, "קנאות מזויפת": "זה לא הקהילה שמחרימה, זה פחות או יותר בראשה של דמות אחת, שכרגע אני חושב שהיא עצמה קצת בצרות... אני עצמי בכלל לא הייתי בקשר עם החכם צרפתי", הוא מסביר את תמיהתו על המכתב שמוען אליו ומנע את הצילומים. "מה שקרה זה שאני מייעץ לסרט על שפינוזה, כחלק ממיזם שמביים דוד אופק, ומפיקת הסרט ביקשה לצלם בבית הכנסת, ואולי לצלם אותי עובד על הארכיונים שם".
הוא מוסיף כי "המכתב עצמו זה מכתב של מישהו שמתעטף באיצטלה של קנאות. אני חייב לומר שיש לי הערכה לקנאים. אני לא שייך לקבוצה הזאת, אבל יש לי הערכה לאנשים שהולכים עם העמדה שלהם בצורה קונסיסטנטית, ללא פשרות. אבל בהתחשב בזה שאותו הרב צרפתי מאפשר מכירה של בובות אצבע של שפינוזה בחנות של בית הכנסת, הקנאות שלו נראית לי קצת מעושה. קצת שואו, לא הרבה מעבר לזה".
פרופ' מלמד מבהיר כי אין לו כוונה לפרוש מהייעוץ לסרט. "להבנתי, בתוך הקהילה עצמה יש רוגז עצום על הדמות הזאת, על הרב שפתאום מחליט לעשות מין מופע של קנאות מעושה", הוא אומר, "ואני לא בטוח שהוא לא הכריז על עצמו כעל פרסונה נון גרטה במעשה הזה".
למה מאות שנים אחרי שפינוזה, הוא עדיין מעורר כל כך הרבה אמוציות?
"זאת תעלומה, אחת מני רבות ביחס לשפינוזה. יש גם הרבה אגדות מסביב לו. 350 שנה אחרי אנחנו לא יודעים למה הוא הוחרם, יש המון ספקולציות, חלקן משוגעות לגמרי. חלק מהעבודה שלי זה באמת לנסות להבין מה קרה שם, קודם כל לפני שמישהו מחליט להסיר לא להסיר את החרם. זה דבר די בסיסי להבין, לפני שאתה מחליט ששפינוזה הוא כופר או שלא".
"הייתה הערכה כלפיו גם בקרב מקורות יהודיים"
שפינוזה נחשב לעילוי בתורה ובכתבים של פילוסופים יהודים, דוגמת הרמב"ם. במקביל למד גם שפות כמו לטינית ויוונית, והעשיר את עולמו בלימודי מתמטיקה ומדעים. דרך פועלו הוא התוודע להגותו של הפילוסוף הצרפתי, רנה דקראט, ובדומה לו, הוא היה פילוסוף רציונליסט. מעמדו בעולם היהודי והנוצרי כאחד התערער לאחר שכתב: "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו". עבודתו נפסלה (גם בקרב הנוצרים) וספרו הוחרם. בנוסף, הוצאו נגדו לא פחות מ-37 צווי גינוי. לימים יש שראו בו ובהגותו יסוד משמעותי ליהדות חילונית בפרט וליהדות מודרנית בכלל.
שפינוזה יצא כמה וכמה פעמים נגד יסודות היהדות בתקופתו, עיקרים שהם תשתית האמונה היהודית עד עצם היום הזה. כך גם מצא את עצמו מוחרם ומנודה מתוך הקהילה, לאחר שהוזהר אך לא חזר בו. חרם ביהדות משמעותו איסור על קיום קשרים כולל שיח, והוא עזב את העיר והחל להתרועע עם משכילים נוצרים. לאחר שנים שב לאמסטרדם, ומשם להאג שבה חי עד מותו משחפת, בגיל 44 בלבד.
"חלק מהעניין זה שהוא פשוט פילוסוף מצוין, אין מה לעשות", אומר פרופ' מלמד. "הוא פילוסוף שלא עושה פשרות, וזה אחד הדברים שמעניינים אותי. מישהו שמסוגל לחשוב בצורה קונסיסטנטית. גם אם העמדות שלו הן עמדות לא אינטואיטיביות, לפחות במבט ראשון, הוא מוכן לפתח אותן בצורה נקייה בלי לעשות פשרות פופוליסטיות. אז ברור שהיו לו אויבים גם בתוך הכנסייה הנוצרית וגם בקרב הממסד היהודי של אמסטרדם במאה ה-17. אין בכלל שאלה בהקשר הזה. אני חושב שהסיפור עצמו הוא הרבה יותר ניואנסי. יש לו יחסים מאוד מורכבים עם העולם היהודי, לא רק שליליים. יש שם מידה לא קטנה של הערכה, שבאה ממקורות יהודיים, והיא הרבה יותר משמעותית, לדעתי, ממה שאנשים חושבים".
