אדוארד שיפרין גדל באוקראינה הסובייטית, עם אפס ידע ביהדות ובית מלא בספרים (שאין להם קשר לדת, כמצופה מבנו של חבר במפלג הקומוניסטית). המודעות לזהותו היהודית הגיעה לאחר שלא התקבל לאוניברסיטה נחשבת על אף היותו מצטיין, בשל מדיניות האפליה נגד יהודים שהונהגה בברית המועצות באותם זמנים. רק בשנת 2002, בעקבות התמוטטות שחווה, גילה הפיזיקאי – ד"ר למטלורגיה (כריית מתכות) וכבר מיליארדר – את הספרות היהודית, וחייו עברו מהפך.
כיום, בגיל 60, הוא טייקון שומר מצוות המתגורר בלונדון, והוא חובק ספר פנטזיה המיועד לילדים (בהשראת נכדיו, ששמם כשם גיבורי הספר, אהרון וסטלה), "הרפתקאות עם סושי בארץ המחשבות" (הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד), המשלב תאוריות מדעיות מתקדמות ועקרונות קבליים-יהודיים, הדנים בשאלות של מוסר, מדע וחיים אנושיים ראויים. הספר שכבר דורג ברשימת חמשת ספרי הילדים הטובים של השנה של ה"פיננשנל טיימס", חופן סיפור נוסף; סיפור מסעו האישי של מחברו.
- בלב הרשע הפרעוני: חסידת אומות העולם הראשונה / שהרה בלאו
"גדלתי במשפחה יהודית, אבל לא חיינו חיים יהודים מסורתיים", הוא מספר. "אבי המנוח אפילו היה חבר במפלגה הקומוניסטית, ואני לא ידעתי כלום אודות יהדות או תורה. הדבר היחיד שידעתי היה שאני יהודי".
הפער שבין איש המדע ליהדות
אימו הייתה מהנדסת ואביו היה פרופ' למדעים והוא עצמו השתתף בכיתה מוגברת ללימודי פיזיקה. "אפילו זכיתי בתחרויות האולימפיות באוקראינה בפיזיקה באותם הימים. רציתי ללמוד במוסקבה, באוניברסיטה הטובה ביותר לפיזיקה, אבל לא קיבלו אותי לשם על אף שהייתי אחד מהטובים ביותר בתחום בברית המועצות. זו הייתה המדיניות", הוא מחדד. "באותו הזמן החלה ההגירה מרוסיה של יהודים, לכן 'המדיניות' הייתה של אי-קבלת יהודים לאוניברסיטאות המובילות".
שיפרין לא אמר נואש, ופנה לאוניברסיטה נחשבת פחות, שם סיים בהצטיינות תואר ד"ר במטלורגיה. "נישאתי ושבתי בעל-כורחי לאוקראינה, מאחר ולפי חוקי ברית המועצות לא יכולנו לגור יותר במוסקבה", הוא נזכר. את הלימון הפך ללימונדה, נכנס לעולם העסקי של כריית פלדה, ו"העסקים היו די מוצלחים", כדבריו.
לאחר קריסת ברית המועצות, השתנתה המציאות באוקראינה. עם נפילת הקומוניזם החלו להגיע למדינה רבנים מישראל ומארצות הברית. בשנת 1996 פגש לראשונה בחייו רב. "היה זה רבה של אוקראינה, הרב יעקב דב בלייך", הוא נזכר. "הוא עירב אותי בכל מה שקשור למפעלי הצדקה של הקהילה היהודית, ויחד בנינו, בין היתר, מרכז יהודי ובתי כנסת. אבל עדיין הייתי מאוד רחוק מ'הידע היהודי'".
התפנית הדרמטית הגיעה, כאמור, לאחר התמוטטות שחווה בשנת 2002. "זה שינה את חיי", הוא מודה בגילוי לב. "החלמתי כמובן, אבל יחד עם זאת הופיעו אצלי שאלות בעלות אופי אקזיסטנציאלי. זה היה משהו חדש. לא חשבתי על זה בעבר, והבנתי שאם לא אצליח לענות עליהן, יהיה לי קשה מאוד להמשיך הלאה עם חיי. זה היה הטריגר לשינוי.
"התחלתי ללמוד יהדות, לעשות מה שקוראים לו 'תשובה'. למדתי תורה ורעיונות יהודיים נוספים, אבל מאחר ואני מגיע מרקע מדעי, היו לי המון שאלות סביב זה והרגשתי שיש אי-עקביות רבה בין שני התחומים. זה הוביל אותי להבנה שכדי להצליח במשימה שלי, אצטרך לעבוד על הרעיונות של היהדות והמדע יחד".
סבא יהודי טוב
בהיותו כבר בעל תואר שלישי, ד"ר שיפרין כתב לא מעט מאמרים מדעיים, אבל היכרותו והתאהבותו בעולם החדש, הובילה אותו לכתיבת ספרו הראשון, המדעי, "מאינסוף לאדם", שעסק בחיבור בין קבלה לבין פיזיקה קוונטית. "לא היו לי שום כוונות, בשלב ההוא, לכתוב ספר לילדים".
עם זאת, לשיפרין בהחלט היו כוונות להעביר הלאה את הידע שצבר ושהיה משמעותי לחייו. נכדיו, אהרון וסטלה, לא היו יוצאים מן הכלל: "התחלתי לספר להם כל מיני אגדות שהמצאתי, כי אני לא מאמין במסרים ישירים בכל מה שקשור למוסר. ילדים לא מקבלים את זה, הם מתנגדים וזה משעמם אותם. אז מה שעשיתי במקום היה לספר סיפור, ובתוכו לשלב מסרים ולקחים שהם יכולים להיחשף אליהם באופן עקיף".
הספר שלו שמאויר בכישרון על ידי האומן הקרואטי, טומיסלאב טומיק, מתואר כמסע של שני ילדים בעולמות דמיוניים; העלילה מתרחשת במהלך ביקור עם סבם וסבתם במסעדת סושי, אז הם נסחפים לעולם מקביל בשם "ארץ המחשבות", שם שליט רב ועוצמה ובלתי-נראה בוחר בהם להשיב ספר חוכמה עתיק לידי אנשי ארץ המחשבות. את המסע הם עושים עם עורבת חכמה בשם סופי (ככל הנראה, בפרפרזה על השם סופיה ביוונית עתיקה, שמשמעו חוכמה), לצד בני לוויה נוספים שמצטרפים בדרך הרצופה באויבים ובסכנות שונות ומשונות.
"החלטתי לכתוב את הרעיונות האלה רק בשביל הנכדים שלי, כדי להיות סבא טוב", הוא מסביר, "ואם אני מחליט משהו, אני בדרך כלל עושה אותו. זה היה שטח בלתי מוכר לחלוטין עבורי, כי מעולם לא הייתי סופר מדע בדיוני או ילדים, ואני עדיין לא כזה. אז כתבתי את זה כששניהם הגיבורים. רק אחרי שסיימתי, אמרתי לעצמי, למה לא לפרסם את זה? אני אוהב להתמודד עם התנסויות ואתגרים חדשים. הפילוסופיה שלי היא שאתה חייב לנסות בלי פחד".
להנחיל לדור הבא
הרעיון הכללי שמאחורי הספר, לדבריו, הוא הכרת ההיסטוריה היהודית. "התמקדתי במה שהרגשתי שחשוב להעביר להם, מה שהבנתי כשהתחלתי את המסע שלי ליהדות", הוא מסביר. "הבנתי שאם אתה לא מנחיל את הרעיונות האלה לדור הבא - זו בעיה גדולה.
"אנחנו לא יודעים מה הילדים שלנו יהיו, בסופו של דבר, אבל זו חובתנו לסייע להם להכיר את ההיסטוריה היהודית, את היהדות, את התורה ואת המדע, ואז הם יבחרו את דרכם. אבל האחריות שלנו היא לתת להם את כל הידע הזה כדי שיוכלו באמת לבחור".
הוא מספר כי "לפני שנתיים, בערך, הרב ברל לזר, רבה הראשי של רוסיה שהוא חבר קרוב, הזמין אותי לדבר בפני סטודנטים בכנס חב"ד, באוניברסיטת מוסקבה. הסטודנטים האלה שאלו המון שאלות מעניינות, ואחד מהם ביקש לדעת האם רעיונות של תורה ותלמוד יכולים לענות על על השאלה איך לחיות את חיי כיום.
"עניתי לו ששהוא אמנם לא ימצא ביהדות מתכון ברור ומדויק לחיים ולשאלות פרקטיות כגון האם להיות כלכלן או פילוסוף. אבל לימוד של התורה שבכתב ושבעל-פה כן עשוי לתת הערכה של אילו חיים ראוי לחיות, מה המקום הנכון לך בחיים האלה, ובהתאם לעשות החלטות נכונות עבורך. זה גם הוביל אותי לכתוב טורים בנושא של תורה, קבלה ומדע בתקשורת, שאחד מהם חצה את חמשת מיליון הצפיות", מוסיף שיפרין, "עבורי זו הצלחה. אלה מאמרים לא קלים, זה לא אינסטגרם".
"לא כתבתי רב-מכר"
על אף הסוגה, פנטזיה, לא מדובר ב"הארי פוטר" להמונים. "הספר מסובך ומעורר בעיקר מחשבות. לכן הבנתי גם שזה לא ספר שהולך להימכר בכמויות גדולות, וזה בסדר גמור מבחינתי. זה לא שאני אליטיסט או סנוב, זו פשוט עובדה. זה עבור ילדים חושבים, לא בשביל כולם".
הספר דורג כאמור בטופ-5 של ה"פייננשנל טיימס", ואף זכה בפרס (מטעם "האינדיפנדט פרס"), וד"ר שיפרין הופתע לגלות שגם קוראים לא-יהודים מגיעים אליו. "היה לי מעניין לגלות שקוראים יהודים מצליחים לראות את המספרים הקבליים והרעיונות מהתורה המשולבים בספר, והקוראים הלא-יהודים לא שמים לב לזה או שלא מבינים את ההקשר, פשוט כי הם לא מכירים את זה. הם כן מבינים את הרעיונות האתיים – אך לא מזהים את המקור הדתי שלהם. זו הסיבה שאני מאוד סקרן לראות איך הספר הזה יתקבל בישראל. זה יהיה מעניין".
ואיך הנכדים שלך, אהרון וסטלה, מקבלים את היותם גיבורי ספר פנטזיה?
"הם מאוד גאים בי, אני חושב. שניהם קוראים הרבה בגלל שאני מנסה להעביר את מסורת הקריאה גם לדור הבא. זו המסורת שכן קיבלתי מההורים שלי. הם היו קוראים פנאטים, וגם אני".