את פריט המידע ההיסטורי הזה רק ישראלים מעטים יודעים: במשך יותר מאלף שנה שלטה ממלכה יהודית באתיופיה. קראו לה "ממלכת הגדעונים", על שם מלכיה שנקראו בשמו של השופט והמצביא התנ"כי גדעון. איך ייתכן שהעובדה שאי שם באתיופיה פעל צבא יהודי גדול בחסות מלכים יהודים רבי השפעה הצליחה להיעלם מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"החברה הישראלית מסתכלת שלא בצדק על היהודים האתיופים כקבוצה חלשה שזקוקה להצלה", מסביר הארכיאולוג ד"ר בר קריבוס, העוסק בחקר היהדות האתיופית ההיסטורית. "זה כמובן לא נכון. לקבוצה הזו יש היסטוריה מעוררת השראה". הסופר הישראלי בן העדה האתיופית דניאל בלטה מזכיר שהעיסוק הפוגעני בשאלת יהדותם של בני העדה דוחק הצידה כל אפשרות אחרת. "כשזה השיח, למי יש זמן לבחון את שושלת המלכים האדירה שלנו?".
את הסיפור על אודות שושלת המלכים כדאי להתחיל במאה הרביעית לספירה, אי שם בהרי סמיין שבצפון ממלכת אתיופיה. הנצרות החלה אז להתפשט בעולם, וכמו במקומות אחרים - גם באתיופיה נקרעו התושבים לשני מחנות. השושלת הסולומונית-אקסומית, המשוכנעת שמקור מוצאה הוא מן המפגש שבין המלך שלמה (סולומון) למלכת שבא, קיבלה עליה את הדת החדשה. היהודים, שהתכנסו תחת מנהיג חזק בשם גדעון, התבצרו בצפון וסירבו להמיר את דתם.
באותה תקופה החלו עימותים עם השלטון הנוצרי, שניסה ללא הרף, באיומים ובהצקות, לנצר את היהודים. במאה העשירית הגיעו העימותים הללו לשיא, על רקע הדמות החשובה והמרכזית בשושלת הגדעונים - אישה בשם יהודית. היא הייתה בתו של גדעון השלישי, שהוצא להורג על ידי הקיסר הסולומוני גדג'אן. יהודית ניצלה את תקופת המעבר שבין מותו של הקיסר גדג'אן לעליית בנו לשלטון, והצליחה להביס את השושלת הסולומונית-אקסומית.
המלכה יהודית נודעה כ"מלכה דמונית". היא החריבה את הכנסיות ואת המנזרים, ומחקה כל זכר לסמליים נוצרים במדינה. הניצחון שלה על הפלג הנוצרי היה כה מוחלט, עד שאובליסקים ואנדרטאות שהוחרבו במסע הגדול שלה נותרו הרוסים, ובמשך שנים חל איסור נוצרי על כינונם מחדש - זאת כדי להנציח את מעשיה הקשים של מי שכונתה "אש" - המלכה האכזרית יהודית.
"כמו במקרים אחרים, ההיסטוריונים הנוצרים מציגים תמונה סלקטיבית, שלא לומר מעוותת, של מה שהתרחש", מסביר בלטה. "הם שוכחים לספר שלפני המלחמה הגדולה נרדפו היהודים עד צוואר ונדרשו להמיר את דתם. גם גדעון השלישי, אביה של יהודית, מת במסגרת המסע הרצחני של הסולומונים. הם רצחו את המנהיגים הרוחניים היהודים והשמידו את המקומות הקדושים להם. יהודית בסך הכל גאלה את עמה, ותוצאות המהלך הזה היו שליטה מלאה שלה על אתיופיה כולה".
עלייתה של המלכה יהודית והכחדת הסולומונים-אקסומים הובילו לצמיחתה של שושלת מלכים נוצרית חדשה: שושלת זאגווה. זו שלטה קצת יותר מ-300 שנים, עד לשנת 1270. מאז ועד 1974, כלומר במשך 700 שנים רצופות שהסתיימו במאה הקודמת, חזרה לשלטון השושלת הסולומונית-אקסומית. לפי ד"ר קרבוס, ישנם לא מעט עדויות כתובות וממצאים ארכיאולוגיים המלמדים על יחסי הגומלין בין השושלת הסולומונית לשושלת הגדעונית באתיופיה בעת ההיא.
"אני זוכר שטיילתי בעיר העתיקה גמלא שברמת הגולן", מספר קרבוס, "והמדריכה סיפרה על המצור של אספסיאנוס, על הקרבות העזים ועל בחירתם של אלפי הלוחמים לקפוץ מהצוק ולא להיכנע. היא הוסיפה כי באתיופיה, בימי מלחמות הגדעונים, אירע סיפור דומה. הייתי בהלם. החלטתי לבדוק אם אכן יש מקורות לסיפור המופלא והלא מוכר הזה, ומתברר שיש בהחלט". קרבוס מדבר על המאות ה-17-15, החל בימי שלטונו של הקיסר יסחק הראשון. לדבריו, הסיפורים והמיתוסים סביב המלחמה ביהודים שסירבו לקבל עליהם את הנצרות מגובים גם בעדויות ובהוכחות.
"באחת המלחמות נלכדה אישה יהודייה במטרה לאלץ אותה להמיר את דתה או להתעלל בה - תופעה רווחת אז", מספר בלטה. "האישה נקשרה לחייל סולומוני, וכשהגיעה הקבוצה למשעול צר באחד מהרי סמיין, בחרה לזנק אל התהום עם החייל הקשור אליה, כשהיא זועקת את תפילתו של שמשון: 'תמות נפשי עם פלשתים'. באירוע אחר נלכד מנהיג רוחני מרכזי שכונה 'הנביא של היהודים', ולאחר שנדרש להישבע בשמה של מריה ובשם קדושים נוצריים אחרים, אמר שהוא מעדיף למות. הוא אולץ להתכופף וראשו נערף".
הרדיפות הללו לא חיסלו את הגדעונים?
"אין ספק שהמאבקים העזים בתקופתו של יסחק הראשון צמצמו את שלטונה של הקהילה היהודית, שהקיף את דמביה-שבצפון מערב הממלכה, לאזור הרי סמיין שבצפון, בשל התנאים ההרריים המעולים להתבצרות", אומר קריבוס. לפי המסורת, אחד מיורשיו של יסחק - זרע יעקב, שהמשיך לרדוף את היהודים בשל סירובם להתנצר - ספג התקפות מפתיעות מאשתו ובנו, שהיו בעצמם יהודים.
מתברר כי זרע יעקב נשא אישה יהודייה יפהפייה בשם ציון-ציפורה, שהשתייכה לשושלת הגדעונית. היא התנצרה למראית עין, אבל בדיוק כמו אנוסי ספרד המשיכה לשמור על יהדותה בסתר. מהנישואים הללו נולדו כמה ילדים, בהם בן בשם אסקל. ציפורה יצרה קשר עם המלך היהודי גדעון החמישי, העבירה לו את תוכניותיו הצבאיות של בעלה, ויחד הם תכננו לכבוש את הממלכה ולהציב בראשה את אסקל, בנה היהודי.
זרע יעקב חשף בזמן את הריגול הפנימי, ובתגובה יצא למלחמה ביהודים וטבח בעשרות אלפים מהם. הסופר הבריטי דייוויד קסלר סיפר כי מאותו רגע בחר זרע יעקב להוסיף לשמו את התואר "משמיד היהודים". סופה של ציון-ציפורה היה עגום: היא נרצחה על ידי הקיסר לעיני ילדיה. אסקל, יורש העצר, ניצל. הקיסר האמין שלאסקל עצמו לא הייתה יד במעשים, וכי היה נתון למרות אימו. מאוחר יותר הפך בעצמו לנזיר יהודי.
גם הטבח של זרע יעקב לא חיסל את השושלת הגדעונית, והיא המשיכה להתקיים, להחזיק צבא, לנסות להחזיר לידיה את השלטון ולשאוף לנהל חיים יהודים מלאים. במהלך המאה ה-16 הופיע שליט מוסלמי כריזמטי בשם אחמד בן איברהים אל-ע'אזי, שהצליח לכבוש חלקים עצומים מאתיופיה. היהודים, שמאסו בשלטון הנוצרי, סייעו לו, והקיסר הסולומוני גורש מהשלטון.
אז גילו היהודים שהשלטון המוסלמי גרוע יותר, ובחרו לסייע לקיסר הסולומוני לחזור לכיסאו. תקופה זו, מסביר קריבוס, ייצרה דינמיקה חדשה ביחסים שבין היהודים לנוצרים. השושלת הסולומונית נחלשה, אך היא קבעה את מקום מושבה בגונדר, כלומר סמוך למרחב היהודי. השלטון שהיה בידי הסולומונים הלך ודעך.
לקראת סוף המאה ה-16 מת סרצה דנגל - קיסר אתיופי נוסף שרדף את היהודים. עשור לאחר מכן עלה לשלטון סוסניוס, שכונה "מלאכ סגד השלישי". בשנת 1624 הפך סוסניוס לנוצרי קתולי והתחיל להנהיג "אינקוויזיציה אתיופית". מול גדעון השביעי, האחרון למלכי אתיופיה היהודים, הוא ארגן צבא חמוש היטב ויצא לאזור הרי סמיין. בקרב רווי דם נטבחו היהודים או נמכרו לעבדות. הנותרים אולצו להתנצר, ורק מעטים הצליחו להימלט.
כך הגיעה לקיצה השושלת המפוארת של הגדעונים, שמלכיה ומלכותיה היהודים החזיקו במוסדות שלטון ואפשרו חיים יהודים מלאים מול הנצרות המתפתחת באתיופיה. השלטון הסולומוני נותר עד למאה ה-20, והגיע לקיצו עם גדול הקיסרים, היילה סלאסי, בשנת 1975. באותן שנים שגשגו היהודים, ורבים מהם כיהנו בתפקידים חשובים בשלטון. קריבוס מסביר כי עם קץ השלטון הפוליטי היהודי החלה ההנהגה הדתית של יהודי אתיופיה למלא את מקום הנהגת הקהילה בנושאים כלליים. למעשה, היא מילאה את מקומם של המלכים העבריים.
הסיפורים המרתקים על אודות שושלת הגדעונים מובאים לציבור הרחב בישראל בין היתר במסגרת מכון המחקר של "התאגיד הממלכתי - המרכז למורשת יהדות אתיופיה". "המטרה היא להביא את האירועים האלה, שכמעט ולא נחקרו - ובטח לא פורסמו - אל התודעה הישראלית", מסביר מנהל המכון, ד"ר אלעד וקסלר.
בזמן שחוקרים ישראלים מתעקשים לעסוק בשאלת יהדותם של בני העדה האתיופית, מזכיר בלטה את כל מה שמתפספס ברווחים: "הם מבקשים ללא הרף הוכחות שאנחנו יהודים, ואני שואל אותם - למה אני צריך להוכיח שוב ושוב שאני יהודי? אולי תוכיחו אתם לי שאתם יהודים? לפני אלפיים שנה יהודים נראו כמונו או כמותכם? מישהו בכלל יודע מה היה הצבע שלהם אז?". רק כשמפנים את השולחן משאלות של יהדות ושל צבע, אפשר להשאיר מקום להיסטוריה העשירה והמלכותית הזאת.