האם אפשר להיות יהודי שומר מצוות, אך לא להאמין שהתורה ניתנה מן השמיים? להיות כפוף לצו האל, אבל להיות משוכנע שאת כל כתבי הקודש – הטקסטים הנכללים בתנ"ך – כתבו בכלל בני אדם בתקופות שונות? התשובה המסורתית לשאלה הזו היא "שלילי חזק", עם דיכוטומיה ברורה: או אמונה בתורה מן השמיים – ומכאן שכל מה שנכתב בה רלוונטי להווה ללא כל שינוי – או הכרה ב"ביקורת המקרא", ומכאן שלטקסט שחובר בידי בני אדם בתקופות שונות אין באמת כל השלכה, בטח לא כזו המחויבת למציאות האקטואלית.
אלא שפרופ' בנימין זומר, מבכירי חוקרי המקרא, מבקש לשבור את המשוואה הזו. הוא מציג את המשולש הבא, שנראה אולי בלתי אפשרי מבחינה תאולוגית: התגלות אלוהית בסיני אכן הייתה, את התורה כתבו ללא ספק, לשיטתו, בני אדם – ועם זאת אנו מחויבים למצוות האל, שחוברו... על ידינו.
5 צפייה בגלריה
פרופ' בנימין זומר. ביקורת המקרא ואורח חיים דתי – הילכו שניהם יחדיו?
(צילום: בית המדרש ללימודי יהדות בניו-יורק – The Jewish Theological Seminary)
איך זה מתיישב? מדוע לקיים מצוות, אם אין צו אלוהי?
"יש צו אלוהי, בהחלט יש, והוא ניתן בהתגלות הגדולה שבהר סיני – אלא שהצו הזה לא כלל כל מצווה. הוא רק דרש מאיתנו, היהודים, לאהוב את האל ולעבוד אותו. כיצד נעשה זאת? אל נתינת הצו צורפו שלוש נקודות שהותיר לנו ה' – ובמשך אלפי שנים מילאנו אנחנו, בני האדם, את שלוש הנקודות הללו, בחרנו וניסחנו את הדרך שבאמצעותה אנו עובדים אותו, ואלו הן התורה והמצוות שאנו מכירים".
רוב התגובות – מאורתודוכסים
בנימין זומר הוא חוקר מקרא בבית המדרש לרבנים באמריקה של התנועה הקונסרבטיבית (JTS), שגם עוסק בתאולוגיה יהודית. הוא חבר בכמה אוניברסיטאות ואגודות חקר מקרא בארה"ב. לארץ הגיע לרגל ערב עיון שהתקיים לפני כשבוע במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים, בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן, לכבוד הוצאת המהדורה העברית של ספרו, "התגלות וסמכות: סיני במקרא ובמסורת" (הוצאת כרמל).
5 צפייה בגלריה
מאמין בהתגלות. משה במעמד הר סיני, במפה שהודפסה באמסטרדם בשנת 1677
(מתוך אוסף אמיר כהנוביץ, הספרייה הלאומית)
בהתאמה לרעיונות שבספרו, הוא מגדיר את עצמו מחד כיהודי קונסרבטיבי שומר מצוות, אך בו-זמנית גם משוכנע שמדעני ביקורת המקרא צדקו בטיעוניהם, ואת התורה אכן כתבו בני אנוש בתקופות שונות. באופן מפתיע עוד יותר, נחשבים זומר ורעיונותיו ל"שמרניים", או כפי שהגדיר אותו ד"ר הלל בן-ששון: "זומר הוא איקונוקלסט שמרן − הוא מנפץ אלילים ודעות קדומות, כדי להגן על המסורת ועל לכידותה".
זו אולי הסיבה לכך שרוב התגובות על הספר, שיצא לראשונה באנגלית לפני מספר שנים, היו לדברי זומר מרבנים ואישים אורתודוכסיים – בעיקר חסידיים. "זה הפתיע אותי מאוד", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "קיבלתי הרבה מיילים מרבנים וקוראים אורתודוכסים המשתייכים לחסידויות המוכרות ביותר, כמו סאטמר, בעלז ועוד, שאף הזמינו אותי להרצות בפניהם".
זומר נזכר כי ניסה, בעדינות, לספר לבני שיחו כי הוא פרופ' במרכז הרוחני העליון של היהדות הקונסרבטיבית בארה"ב, אך הם אמרו לו בגלוי: "אנחנו יודעים בדיוק מי אתה, ודווקא אותך אנו רוצים לשמוע". "מתברר שגם בין האורתודוכסים יש לא מעט גורמים שפתוחים לרעיון שהתורה נכתבה בידי בני אדם", הוא אומר.
"ה' למעשה הכתיב לנו מילה אחת: 'אהבוני'. איך נאהב אותו? למשל, באמצעות הנחה של רצועות, קלף ובתי עור (תפילין). למשל, באמצעות התנזרות מבישול חלב ובשר ביחד. אלו מצוות שעליהן החלטנו כקולקטיב יהודי במשך אלפי שנים"
הרעיון של זומר, שהאל התגלה לעמו אך לא הכתיב להם מצוות – נשען על הוגים מוקדמים יותר, כמו הרב אברהם יהושע השל ופרנץ רוזנצווייג. הוא נשמע פשוט, אולם הוא גם מהפכני מאין כמותו: "ה' למעשה הכתיב לנו – באותה התגלות גדולה – מילה אחת: 'אהבוני'. איך נאהב אותו? למשל, באמצעות הנחה של רצועות, קלף ובתי עור (תפילין). למשל, באמצעות התנזרות מבישול חלב ובשר ביחד. אלו מצוות שעליהן החלטנו כקולקטיב יהודי במשך אלפי שנים".
סביב הרעיון הזה נארג ספרו של זומר, כשהוא מקיף בשפה קולחת סוגיות תאולוגיות מורכבות העוסקות – כפי שמרמז שמו – ב"התגלות" האלוהית וב"סמכות" היהודית.
הומוסקסואליות היא תועבה?
פרופ' זומר מעלה רעיונות המעוררים גם לא מעט ביקורת, במה שנראה לעיתים כניסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו: שמרנות דתית וקיום מצוות מחד גיסא, וכפירה בנתינתה של התורה מן השמיים מאידך גיסא. רבים רואים ברעיונות האלה פתח למה שמכונה בעגה האידיאולוגית "מדרון חלקלק". אם האל אפשר לבני האדם לבטא את רצונם באופן חופשי, היכן תסתיים הפרשנות הזו? האם כל אדם יוכל לבחור ולהחליט כראות עיניו מהן המצוות שבאמצעותן יעבוד את האל?
5 צפייה בגלריה
פרופ' זומר. "מחלוקות גדולות, ומכאן שינויים גדולים, נבחנים לאורך זמן"
(צילום: בית המדרש ללימודי יהדות בניו-יורק – The Jewish Theological Seminary)
החוקר לא נבהל מהשאלות הללו. הוא מסביר כי בחירת המצוות איננה אירוע אינדיבידואלי. הסמכות ההלכתית שייכת לעם ישראל כולו, והוא זה שבוחר, כקולקטיב שומר מצוות – את הכללים והחוקים שהוא יוכל לקיים.
ואם הוא מחליט לשנות את הכללים?
"זו בחירה לגיטימית. במשך כל הדורות ההלכה פעלה כמערכת שמשתנה וגדלה. די אם ניזכר בתקנות של רבנו גרשום מהמאה העשירית, שהתקבלו במאות הבאות על ידי הקהילות האשכנזיות, כדי להבין שעם ישראל מקבל עליו שינויים מסוימים. השינויים הללו לא נעשים על ידי יחידים, שכן אז היינו ניצבים בפני כאוס, אלא על ידי קהילות גדולות ומגובשות שהחליטו מכוח סמכותן לייצר תיקונים או תמורות. אגב, השינויים הללו, שנעשים רק על ידי קולקטיבים וקהילות שומרות-מצוות גדולות, אכן מתרחשים באיטיות רבה ומתפרסים על פני מאות בשנים".
5 צפייה בגלריה
סובר שהמצוות אמנם חוברו בידי בני האדם, אבל הדבר נעשה בצו ישיר של האל. פרופ' זומר
(צילום: בית המדרש ללימודי יהדות בניו-יורק – The Jewish Theological Seminary)
ואם הקולקטיב הזה יחליט שהומוסקסואליות איננה עבירה?
"אינני חושב שהשימוש בלשון עתיד נכון במקרה הזה, שכן אנחנו כבר נמצאים בעיצומו של התהליך. התנועה המסורתית, שכוללת בתוכה יהודים שומרי תורה ומצוות, אכן לא רואה בהומוסקסואליות תועבה. יש לי לא מעט תלמידים הומוסקסואלים ותלמידות לסביות, והם שומרי מצוות. זו אכן דוגמה יפה לשינוי איטי שהתרחש על ידי קולקטיב של יהודים שומרי מצוות, שהבינו שלפניהם מוסד הדורש שינוי. התמורה הזו התרחשה בחיל ורעדה, אבל היא קרתה וצריכה הייתה לקרות".
"אפשר שבעוד 300 שנים איש לא יאמין כלל שהיו תקופות שבהן שומרי המצוות הרחיקו מקרבם הומואים ולסביות. האם למשל מישהו מכיר או מקבל היום את שיטתם של הצדוקים? את עקרונותיהם של האיסיים?"
זו לא אמירה רדיקלית ביחס לחברה שומרת המצוות?
"ייתכן שאני טועה וייתכן שאני צודק. אני לא אחיה כדי לראות זאת. אפשר שבעוד 300 שנים איש לא יאמין כלל שהיו תקופות שבהן שומרי המצוות הרחיקו מקרבם הומואים ולסביות. האם למשל מישהו מכיר או מקבל היום את שיטתם של הצדוקים? את עקרונותיהם של האיסיים? מחלוקות גדולות, ומכאן שינויים גדולים, נבחנים לאורך זמן – ורק לאחר דורות שלמים ניתן להיווכח מי צדק ומה התקבל".
תפיסה שמרנית, אחרי הכול
באופן לא צפוי, הבשורה הגדולה של זומר קרובה הרבה יותר ליהדות האורתודוכסית שומרת המצוות מאשר לזו הרפורמית, והוא מודע לכך: "אני חושב שהספר הזה יהיה קשה לעמיתים ולחברים טובים מאוד שלי מהתנועה הרפורמית". הסיבה לכך פשוטה: החיבור דורש שמירת מצוות מלאה ובלתי מתפשרת.
להבדיל מהרפורמים, שתופסים את יהדותם "מלמטה למעלה" – כלומר מבחירה אינדיבידואלית וחופשית של האדם – מציע זומר כפיפות מלאה לאל, וזהו חידוש תאולוגי נוסף. המצוות אמנם חוברו לשיטתו בידי בני האדם, אבל הדבר נעשה בצו ישיר של האל, שביטא את רצונו באמצעות רצונם החופשי של האנשים הנתונים למרותו. במילים אחרות, בסופו של דבר אנו משועבדים לקיום מצוותו של האל, שציווה אותנו לאהוב אותו ולעבוד אותו באמצעות מצוות שאנחנו נכתוב, ננסח ונחוקק.
"אם יש יהודים בעולם שמפקירים את קיום המצוות בשל מסקנתם שאלוהים לא כתב את התנ"ך, הם יוכלו להבין מהספר שגם אם כך הדבר, אין זה אומר שהם אינם מצווים לקיים את המצוות"
"אני מקווה מאוד שאם יש יהודים שומרי מצוות שאחוזים חלחלה מהאפשרות שמבקרי המקרא צודקים, מאחר שבכך יקרוס עולמם הדתי והרוחני – הם יוכלו להבין מהספר שלא כך פני הדברים", אומר פרופ' זומר. "אפשר שמבקרי המקרא צודקים בכך שמקור הטקסטים הוא אנושי, אבל אין זה מערער את התשתית של חייהם היהודיים ההלכתיים והמלאים.
"לחלופין, אם יש יהודים בעולם שמפקירים את קיום המצוות בשל מסקנתם שאלוהים לא כתב את התנ"ך, הם יוכלו להבין מהספר שגם אם כך הדבר, אין זה אומר שהם אינם מצווים לקיים את המצוות".
פורסם לראשונה: 16:52, 03.06.22
