בחודשים האחרונים נשמעו לא מעט נבואות זעם על עתיד ההייטק הישראלי, על רקע המשבר הגלובלי בתחום הזה ומהלכי הממשלה לשינוי מערכת המשפט. הבה נניח לרגע שהמחלוקת סביב הרפורמה המשפטית תיפתר בהידברות והנושא יוסר מסדר היום הציבורי. האם אז עתידו של ההייטק הישראלי מובטח? לא ולא. בחינה מעמיקה של האתגרים העומדים בפנינו מצביעה על כך שהמשך הצמיחה והשגשוג של מגזר ההייטק תלוי במידה רבה בזמינות כוח האדם המתאים לסוג המשרות הנדרשות בחברות הטכנולוגיה, כדי שאלו ימשיכו להוביל את הכלכלה המקומית.
ההייטק בישראל עשה את צעדיו הראשונים בסוף שנות ה-60 עם הקמת חברות הטכנולוגיה כחול-לבן הראשונות (קבוצת אלרון ואחרות), והקמת משרד המדען הראשי במשרד התעשייה (כיום משרד הכלכלה). כניסתן של חברות הטכנולוגיה הבינלאומיות הראשונות (אינטל, IBM, מוטורולה ואחרות) בראשית שנות ה-70 הוסיפה תרומה חשובה לקידום הענף. הסרת חסמים על סחר במט"ח בסוף שנות ה-70 והשתחררות מעולה של אינפלציה מעיקה באמצע שנות ה-80 תרמו אף הם להמשך התפתחותו של הענף. אבל הצמיחה הייתה איטית יחסית, בהיותה תלויה כמעט באופן מוחלט בכמות בוגרי הפקולטות להנדסה ומדעים באוניברסיטאות בישראל.
3 צפייה בגלריה
צריך למצוא דרכים לעודד חרדים להשתלב בכלכלה, בלי שהדבר ייעשה באיומים או בכפייה
(צילום: אלי מנדלבאום)
בתחילת שנות ה-90 נפתחו שערי העלייה מברית המועצות לשעבר וגל גדול של עולים הגיע לישראל. מה שהחל כמשבר תקציבי קשה עקב צורך בהוצאות ניכרות על קליטת העולים הפך במהירות לפלא כלכלי שסחף קדימה את הכלכלה הישראלית כולה ובפרט את מגזר ההייטק, והציב אותנו במקום מכובד בקבוצת המדינות המפותחות (OECD). המפתח להצלחה הייתה העובדה שרבים מהעולים היו משכילים ובעלי רקע והכשרה מדעית-טכנולוגית מעולה.
השנים 2012-1991 היו תור זהב לכלכלה הישראלית בכלל ולמגזר ההייטק בפרט. הצלחנו להתגבר בקלות יחסית על משבר הדוט.קום של 2000-01 ועל המשבר הפיננסי של 2007-08 ורשמנו סדרת הצלחות שהפכו אותנו לפלא עולמי. אולם בעשור האחרון נראה כי חזרנו לצמיחה "ליניארית" למדי (אחוז הגידול בתוצר הלאומי עלה בשיעור דומה לגידול באוכלוסייה), ונשאלת השאלה מתי וכיצד תתרחש קפיצת המדרגה הבאה.
במהלך השנים האחרונות ראינו חברות טכנולוגיה שהתקשו לגייס עובדים פונות לחו"ל, מייבאות מהנדסים מהודו או מקימות מרכזי פיתוח במזרח אירופה. אלו פתרונות דחק שאינם בני קיימא לטווח ארוך, כפי שהוכיחה הסגירה המהירה של בתי התוכנה באוקראינה עם פרוץ הקרבות שם בפברואר 2022. כל העוסקים בנושא מסכימים כי גם אם לא יהיה כל מחסור בכספים להשקעה, ללא שילובם של מגזרי אוכלוסייה שנוכחותם בהייטק נמוכה משמעותית מחלקם באוכלוסייה הכללית (נשים, ערבים וחרדים), לא יוכל ענף ההייטק להמשיך ולהתפתח. ספציפית, ייתכן כי אחד המפתחות לסוגיית המשך הצמיחה נמצא ממש בהישג יד – אם רק נשכיל לראות את המגזר החרדי בישראל כנכס ולא כנטל.
לכבד – ולא לנסות לחנך
לאורך שנים התקבעה בישראל החילונית תפיסת עולם פסימית על האפשרות לשלב חרדים בעבודה ובמיוחד על האפשרות להשתלבותם בהייטק. תוצאת הבחירות האחרונות רק העצימה את תחושת הייאוש והניכור בקרב הציבור החילוני, שחלקים ממנו אף רואים בחרדים אנשים חסרי תקנה שכל מטרתם היא לקבל מהמדינה כמה שיותר הטבות בלי להיות שותפים במילוי החובות (שירות בצה"ל, תשלום מס הכנסה וכיוצא באלה). הניסיונות לכפות על החרדים התנהלות אחרת נחלו כישלון חרוץ. הגיע הזמן לשנות כיוון ולחשוב על דרכים אחרות שיעודדו חרדים להשתלב בכלכלה בצורה איכותית, בלי שהדבר ייעשה באיומים או בכפייה.
3 צפייה בגלריה
ליישם בארץ מודל דומה לישיבה יוניברסיטי, שיותאם לאורח חייהם של החרדים
(צילום: אלי מנדלבאום)
בשבוע שעבר התפרסמה במדור זה כתבה מצוינת של טלי פרקש על "הכלכלה הנסתרת של המגזר החרדי", ובה היא מתארת, בין השאר, תהליך צמיחה איטי של מעמד ביניים חרדי בורגני המתבסס על עיסוק במסחר, נדל"ן, בנקאות ועוד. הכתבה מדגישה כי המגזר עדיין רחוק מהשתלבות באקדמיה, כאשר המכשול העיקרי לכך הוא היעדר לימודי ליבה אצל חלק גדול מהדור הצעיר הגדל בו.
העיר ניו יורק היא אחד המרכזים החרדיים הגדולים בעולם. ישיבה יוניברסיטי, שהוקמה שם לפני כ-100 שנים, היא אוניברסיטה מוכרת ומכובדת המדורגת מעל מרבית האוניברסיטאות בישראל בדירוגים האקדמיים בעולם, ועם זאת היא מזוהה עם הממסד הדתי האורתודוקסי, יש בה קולג'ים נפרדים לבנות, מגוון גדול של תוכניות המכונות כאן לימודי קודש וכדומה. כל אלו מתקיימים בד בבד עם תוכניות במדעי המחשב, מדעים מדויקים, משפטים, רפואה, עסקים ועוד. מדוע שלא תקום גם בישראל אוניברסיטה דומה? מדוע מה שיכול להתקיים בניו יורק לא מתרחש בישראל?
הרי הוויכוחים המתמשכים על הדרת נשים בחינוך לא הביאו לגידול של ממש במספר הנשים החרדיות באוניברסיטאות הקיימות. אולי במקום להתווכח, נשאיר את הדלת פתוחה לחרדים ולחרדיות שיחפצו בכך ללמוד באוניברסיטאות הקיימות, שבהן יישמר דפוס החיים הליברלי הקיים כיום, ובמקביל נאפשר ואף נעודד הקמת מוסדות אקדמיים על-תיכוניים (אוניברסיטה ומכללות) שיפעלו בדומה לישיבה יוניברסיטי, על פי דפוסי חיים המתאימים לאוכלוסייה החרדית?
3 צפייה בגלריה
קל להבין איזו קפיצת מדרגה תושג אם נוכל לשלב אפילו 10% מהחרדים בהייטק
(צילום: Shutterstock)
התקשורת מרבה להציג אברכים הלומדים בישיבות שנים ארוכות תוך שהם נסמכים על קצבאות מהמדינה. לעומת זאת, היא כמעט לא מתעכבת על תופעה אחרת שהלכה והתפתחה בשנים האחרונות – כוללים לגברים וסמינרים לנשים שבהם נלמדים מקצועות ליבה. הבוגרים והבוגרות של "הכולל-טקים" ו"הסמינר-טקים" האלו, יחד עם בוגרי מוסדות מוכרים אחרים (כגון מכון לב בירושלים), משתלבים היטב בתוכניות ייעודיות שנפתחו בצה"ל (בעיקר באמ"ן ובחיל האוויר) ובחברות הייטק ברחבי הארץ. יש גם יותר ויותר חברות פרטיות המציעות תוכניות לימוד המיועדות למטרה זו, ובהן מוצעת ללומדים לא רק הכשרה עיונית ומעשית, אלא גם חונכות במקומות עבודה המשתוקקים להעסיק את בוגרי התוכניות הללו שיוכיחו את עצמם בתקופת הניסיון.
יכולת הלמידה והריכוז שהחרדים רוכשים במהלך לימודיהם, החשיבה הלוגית העומדת בבסיס התלמוד, המוטיבציה להביא פרנסה ראויה למשפחותיהם – כל אלו ועוד יוצרים פוטנציאל של כוח עבודה מצוין, המביא תועלת ממשית לחברות הטכנולוגיה כמו גם לכלכלה כולה. זוהי תופעה ברוכה וצריך לעשות כל מאמץ כדי לעודד אותה. במקום להתווכח על גודל הסכום המוקצה לחרדים במסגרת תקציב המדינה, כדאי לחשוב על התמהיל שלו כדי שיתרום כמה שאפשר לשילוב "הכלכלה הנסתרת" החרדית עם כלכלת ישראל בכלל ועם מגזר ההייטק בפרט.
ככל שהחרדים הנקלטים כעת בהייטק ימצאו את עצמם בסביבה שמקבלת אותם בזרועות פתוחות, מכבדת אותם כפי שהם ונמנעת מניסיונות מתנשאים "לחנך" אותם להתנהל אחרת בחייהם האישיים, כך נמצא שמה שהתחיל כיום כזרזיף קטן יהפוך עד מהרה לשיטפון. על פי נתוני רשות החדשנות הועסקו בישראל ב-2021 כ-400 אלף עובדים במגזר ההייטק – כ-10% מהמועסקים במשק. המגזר החרדי מנה באותה שנה כ-1,250,000 אנשים, מהם כ-420 אלף בגילי תעסוקה. קל להבין איזו קפיצת מדרגה תושג אם נוכל לשלב בתוך זמן קצר יחסית אפילו 10% מהם (כ- 42 אלף עובדים חרדים) בהייטק. המספרים האלו אינם דמיוניים – הם אפשריים לגמרי, אם רק נשכיל לפעול אחרת.
- פרופ' בועז גולני הוא המשנה לנשיא ומנכ"ל הטכניון לשעבר. המאמר מייצג את דעתו האישית ואינו משקף בהכרח את דעת הטכניון
