מאיר (מקס) בינט היה ציוני נלהב, ששילם בחייו על אהבתו למדינה. הוא נולד בהונגריה בשנת 1917, גדל בגרמניה, וב-1935 הגיעה משפחתו לישראל בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בינט צורף להגנה, עסק בפעילויות מודיעין ובהעלאת עולים, ובמקביל התמחה בענפים שונים של התעשייה.
- האסון עוד לא קרה: לא נאמץ את תמונת העולם הקודרת של יוסף/ פרופ' רוחמה וייס
בשנת 1942 נשלח לעבוד בעיר אבאדאן באיראן, מטעם "סולל בונה", ובמקביל עסק בפעילות ציונית בקהילה היהודית. בינט התמקד שם בהקמת קבוצות נוער, שאותן לימד עברית, את תולדות היישוב ועוד.
לפני מספר שנים נתרם ארכיונו לספרייה הלאומית. לכבוד ט"ו בשבט חושפת הספרייה מסמכים המעידים על חשיבות החג עבורו, ואף שופכים אור על דמותו הייחודית של המרגל הישראלי, שהקריב את חייו למען המולדת – ולא כמליצה.
מאיראן – למצרים
בינט החליט כי ט"ו בשבט יהיה המועד שבו יתקיים טקס חניכת בני הנוער וקבלתם לתנועה שהקים. לכבוד האירוע הוא ערך והפיק עיתונים מיוחדים, שבהם שירים ואיורים, מאמרים על חשיבות החג בתהליך בניית הארץ ועוד. בינט אף יזם טקסי נטיעות סמליים.
דקל כ"ץ, ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית, מספר כי הקשר של בינט עם חניכיו לא התנתק גם אחרי שעזב את איראן, ב-1945: "שנים אחר כך הם נהגו לספר לו על פעילותם בתנועות נוער יהודיות באיראן, וגם ביקשו ממנו לסייע בעלייתם לארץ", הוא אומר.
לימים הצטרף בינט למוסד, ובשנת 1952 נשלח למצרים במסווה של איש עסקים גרמני. אלא שכעבור שנתיים הגיע "מבצע סוזאנה", הידוע כיום כפרשת "עסק הביש". מטרת המבצע הייתה לבצע שורת פיגועים נגד מטרות בריטיות ואמריקניות, כדי לגרום לבריטים לחשוב שאסור להם לעזוב את מצרים. כל הרשת שהייתה מעורבת במבצע נתפסה.
בינט הואשם שהעביר להם כספים, ונכלא בכלא המצרי. ב-21 בדצמבר 1954 הוא נמצא מת בתאו. בינט נקבר תחילה ברומא, אך כעבור חמש שנים הועברה גופתו לישראל.
