יוזמות החקיקה של המפלגות הדתיות להקנות לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בעניינים אזרחיים, בהסכמת הצדדים, הולידו כותרות מבוהלות – החל מטענות לפגיעה בזכויות הנשים וכלה בחשש ממדינת הלכה. הדיון התקשורתי כלל, בין היתר, ציטוט ממאמר אקדמי של הח"מ, שבו ביקרתי פסקי דין של דיינים בבתי הדין הרבניים (לא כולם), שפסקו בניגוד לדיני העבודה ופגעו בזכויות של עובדות ועובדים.
לעניות דעתי מדובר בתבהלת שווא, ובניגוד לשיח הרווח – ליוזמה הנוכחית יש כמה יתרונות משמעותיים. אתחיל בדיני עבודה: בכל הצעות החוק הנידונות כעת נכתב במפורש כי בתי הדין מחויבים לפסוק לפי חוקי המגן, המעניקים זכויות לעובדים, וגם לפי חוק שיוויון זכויות האישה (כך נכתב כבר בהצעת חוק מ-2021). אין אפוא חשש לפגיעה לא בעובדים ולא בנשים.
טוענים המתנגדים: העובדים מסכימים להתדיין לפי דין תורה רק בלית ברירה. אכן, עובדות ועובדים הם בדרך כלל הצד החלש. אבל מדובר בציבור דתי וחרדי, שפונה לדין תורה בשל אמונתו מטעמים הלכתיים. לפיכך החלופה כיום היא לא דיון בבתי משפט אזרחיים לפי חוקי המדינה, אלא דיונים המתקיימים בבתי דין פרטיים. בבתי דין אלה, בדרך כלל, אין סדרי דין, לא נכתבים פרוטוקולים ולא פסקי דין מנומקים – אלא הכרעה קצרה ובלתי ניתנת לערעור. ובעיקר, אין תוקף מחייב לחוקי המדינה (חריג בולט לכך היא רשת ארץ חמדה גזית, שבה יש סדרי דין ברורים ושקופים, פסקי דין מנומקים ואפילו זכות ערעור).
לעומת זאת, כאשר בתי הדין הרבניים הממלכתיים ידונו בסכסוכים אלה – יהיה פיקוח ממלכתי על ההליכים, ייכתבו פרוטוקולים, תהיה זכות ערעור, והפסיקה תהיה בהתאם לחוקי העבודה.
התקרבות בין הפסיקה האזרחית לזו הרבנית
חשוב להבהיר, היוזמה הנוכחית איננה המצאה "יש מאין" של המפלגות הדתיות, כפי שנדמה לרבים. הסמכות לדון בעניינים אזרחיים בהסכמה הייתה נתונה לבתי הדין הרבניים הממלכתיים מקום המדינה, מכוח החוק, ותוקפה היה כתוקף בוררות. בשנת 2006 קבע בג"ץ כי סמכות זו חייבת להיות מעוגנת בחקיקה מפורשת, וזה בדיוק מה שמבקשים לעשות כעת (בין אם מדובר בחזרה לסמכות מכוח חוק הבוררות, ובין אם בהקניית סמכות שיפוט של ממש, הבדל שחורג מדיוננו כאן).
ונקודה נוספת. פסקי דין רבניים ומחקרים שניתחו את המגמות העולות מהם, מלמדים כי בעשורים האחרונים חלה התקרבות של ממש בין פסיקת בתי הדין הרבניים בעניינים ממוניים-אזרחיים, לבין החוק האזרחי. כך, בין היתר, בנושא חזקת השיתוף בין בני זוג וחוק יחסי ממון (על אף שמתעוררים מדי פעם עימותים בנושאים אלה).
הרב פרופ' רון קליינמןלאחרונה גדל החשש מהגברת הקיטוב בחברה הישראלית בענייני דת ומדינה, כשברקע הוויכוחים בין תומכי הממשלה החדשה למתנגדיה. המהלך הנוכחי עשוי דווקא לקרב בין דין תורה לבין החוק האזרחי הישראלי. במקום להתנגד מראש למהלך המתרקם, הייתי מציע לראות בו אולי הזדמנות להפחתת השסעים והמתחים בחברה, ולצמצום הפערים בין ה"יהודית" ובין ה"דמוקרטית".
- הרב פרופ' רון קליינמן הוא מומחה למשפט עברי ולדיני נזיקין בקריה האקדמית אונו, ויו"ר הוועדה הישראלית של האיגוד הבינלאומי למשפט עברי
