60 שניות על פסח
אביב
החודש שבו חל חג הפסח. על-פי התורה זהו גם שמו השני של חודש ניסן: "היום אתם יוצאים בחודש האביב" (שמות יג, ד).
כל מה שרציתם לדעת על פסח - פרויקט מיוחד, בשיתוף צהר:
אפיקומן
מיוונית: אפיקו=הוציאו. מן=את זה. אפיקומן הוא שמה של המצה האמצעית משלוש המצות, שאותה שוברים לשניים. את החלק האחד מחביאים ואוכלים מאוחר יותר במהלך הערב, כשמגיעים לסימן "צפון" בסדר. מנהג אשר התפתח עם השנים - הילדים מחביאים את האפיקומן ומחזירים אותו לעורך הסדר תמורת מתנות.
ארבעה בנים
קטע מההגדה האומר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול". קטע זה קשור למצווה העיקרית של ליל הסדר והיא: לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים, כל ילד כפי יכולתו ולפי גילו.
ארבע כוסות
בליל הסדר שותים ארבע כוסות של יין או מיץ ענבים. על פי חז"ל, קיימות כמה סיבות מדוע דווקא ארבע כוסות, ולהלן שתיים מני רבות: כנגד ארבע לשונות של גאולה אשר נאמרו בסיפור יציאת מצרים, וכנגד ארבע אזכרות של המילה כוס בסיפור יוסף ופרעה - סיפור אשר היווה את הסיבה לשעבוד מצרים ולגאולה.
ארבע קושיות
השיר המפורסם "מה נשתנה" כולל בתוכו ארבע שאלות. שאלות אלו מהוות את הפתיחה להגדה של פסח. יסוד השאלות הוא מה נשתנה הלילה הזה משאר הלילות בשנה, שאנו נוהגים בו מנהגים אחרים. התשובה היא הפתיחה להגדה "עבדים היינו לפרעה במצרים…"
בדיקת חמץ
"אור לארבעה עשר בודקים את החמץ" (מסכת פסחים). ערב חג הפסח נהגו לבדוק את הבית ולוודא כי לא נשאר פירור של חמץ. הבדיקה נעשית לאורו של נר.
ביעור חמץ
חובה לשרוף או לבער בצורה אחרת את החמץ לפני הפסח מאחר שאסור להחזיק חמץ בכל חג הפסח (עיין להלן: "בל ייראה ובל יימצא"). יש להקפיד ולעשות זאת בשעות הבוקר של ערב פסח.
בל ייראה ובל יימצא
הגדרת איסור החמץ בפסח: אסור שהחמץ ייראה בפסח, ואסור שהוא יימצא ברשותו של יהודי.
הגדה
הטקסט שאותו קוראים בליל הסדר. טקסט זה גובש במשך השנים ונאסף לספר אחד הנקרא "הגדה של פסח" – על-שם המצווה המרכזית בליל הסדר "והגדת לבנך", הלא היא החובה לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים.
הכשרת כלים
הדרך להכשיר כלי חמץ לשימוש בפסח. הכלל ההלכתי אומר "כבולעו כך פולטו", כלומר: על-פי השימוש של הכלי, כך צריך להכשירו. כלי אשר השתמשו בו בצונן, ניתן להכשירו בצונן (שטיפה בלבד), כלי שהשתמשו בו שימוש בחום (בישול) צריך להכשירו על-ידי אותו חום.
חד גדיא
שיר מפורסם שמופיע בסוף ההגדה של פסח. עניינו של השיר הוא להראות כי "יש דין ויש דיין". מקור השיר הוא בגרמניה, אולם הוא תורגם לארמית והוכנס להגדה מאחר שהוא מביע את תקוותם של היהודים כי השונאים והפוגעים בחלשים יבואו על עונשם, וכי אין אדם אשר יכול להתחמק מעונש על מעשיו.
יציאת מצרים
האירוע המכונן של עם ישראל, שבו למעשה הפך לעם. לאחר שיעבוד של 210 שנים במצרים ולאחר עשר המכות, יצאו בני ישראל מבית העבדים בדרכם לארץ כנען. סיפור יציאת מצרים הוא הבסיס להגדה של פסח ולמצווה של "והגדת לבנך".
לחם עוני
כינוי למצה אשר נאכלת בפסח. הסיבה המרכזית לשם זה היא העובדה כי המצה ענייה ברכיבים - קמח ומים בלבד, לעומת סוגי לחמים עשירים יותר. חז"ל נתנו סיבה נוספת: "לחם שעונים עליו דברים הרבה", כלומר לחם אשר עליו מספרים את סיפור יציאת מצרים.
ליל הסדר
זהו שמו של ערב פסח, שבו נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים ולקרוא מן ההגדה. מקור השם הוא בעובדה שלילה זה מרוכב מפרטים רבים כ"כ ומהלכות וסיפורים שונים, עד שיש צורך לעשות אותו בצורה מסודרת וברורה.
מה נשתנה
ע"ע ארבע קושיות.
מוריד הטל
בכל יום במהלך תפילת עמידה ישנה ברכה מיוחדת הנוגעת למשקעים - בחורף מבקשים על ירידת גשמים ובקיץ על ירידת הטל. היום שבו עוברים לבקש על הטל הוא חג הפסח, כאשר בתפילת מוסף מכריז החזן "מוריד הטל" - ומאז ועד חג הסוכות מבקשים בתפילה על הטל.
מכירת חמץ
בפסח קיים איסור של בעלות על החמץ (ע"ע ביעור חמץ). למקומות אשר ייגרם הפסד מרובה אם ישרפו את החמץ, כגון חנויות ורשתות שיווק, או בתים פרטיים - כאשר החמץ יקר מאוד, כגון בקבוקי ויסקי וכדו' - תיקנו מכירת חמץ. הרבנות הראשית וארגונים נוספים, בהם ארגון רבני צהר, מוכרים את החמץ של כל המדינה לגוי. פעולה זו מעבירה את הבעלות על החמץ מהיהודי לגוי, וכך החמץ לא נמצא ברשות היהודי בתקופת הפסח.
מצה עשירה
מצה שנילושה במי פירות ולא במים רגילים. בהלכה קיימת מחלוקת אם מצה זו כשרה לפסח (לדעת הספרדים) או שהיא אסורה מחשש של חמץ (לדעת האשכנזים).
מצה שמורה
בגלל הרגישות לאיסור חמץ, יש השומרים על התבואה אשר נקצרה לטובת אפיית מצות משעת הקצירה לבל תבוא במגע עם מים. מצה אשר נאפית מקמח כזה נקראת מצה שמורה.
מרור
ירק מר אשר נאכל בליל הסדר זכר לעובדה כי בבית המקדש קורבן הפסח היה נאכל עם המרור. טעם נוסף הוא כדי שנזכור כולנו את החיים המרים אשר היו מנת חלקם של בני ישראל במצרים. יש הנוהגים לאכול חסה כמרור - ויש שחזרת.
ניקיון
בגלל האיסור החמור של הימצאות חמץ בבית, נוהגים לנקות את הבית היטב לקראת חג הפסח.
ספירת העומר
ספירת הימים מפסח ועד שבועות - זכר לספירה שספרו בני ישראל מיציאת מצרים ועד קבלת התורה. סופרים שבעה שבועות, ובסך הכל - 49 יום. מתחילים לספור מהלילה שלמחרת ליל הסדר. בעבר היה פולמוס גדול בין הקראים ובין הפרושים בסוגיה ממתי מתחילים לספור את ספירת העומר.
עשר המכות
עשר מכות אשר הביא ה' על פרעה ועל מצרים בתגובה לסירובם לשלוח את בני ישראל מעבדות לחרות. המכות הם: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ובכורות.
קטניות
אחת הסוגיות שבהן בולט ההבדל בהלכה ובמנהג בין עדות ספרד ואשכנז. עדות אשכנז החמירו על עצמם שלא לאכול מכל סוגי הקטינות בפסח, מחשש שמא מעורב בהם חמץ. עדות ספרד לא קבלו על עצמם חומרה זו. לכן ניתן למצוא על ההכשרים לפסח הערה כגון: לאוכלי קטניות, או לחילופין: גם ללא אוכלי קטניות.
קמחא דפסחא
"קמח של פסח". סוג של צדקה שנהוג לקראת חג הפסח. בגלל ההוצאות המרובות, נהגו קהילות ישראל לקיים מגבית מיוחדת לצדקה שבה ניתן לעניים קמח לאפיית מצות. כיום זהו שם נרדף לנתינת צדקה כספית לעניים כדי לאפשר להם לחוג את חג הפסח כהלכתו.
קניידלך
כופתאות. מאכל אשכנזי מסורתי העשוי מקמח מצה, ונאכל בליל הסדר יחד עם המרק (לא למי שאינם אוכלי "שרויה").
קערת הסדר
קערה מרכזית בשולחן הסדר, שעליה מונחים מאכלים שונים הנאכלים בליל הסדר: ביצה, זרוע, כרפס, מרור, חרוסת ומצות.
קורבן פסח
בזמן בית המקדש אכלו בליל הסדר את קורבן הפסח. משפחות משפחות הקריבו את הקורבן ואכלו את החלקים המותרים יחד. ישנם כללים מיוחדים לקרבן הפסח אשר לא נהוגים בקורבנות אחרים, כגון האיסור לשבור עצם באכילה, החיוב לאוכלו צלי אש ולא מבושל ועוד.
שבת הגדול
השבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול. מספר טעמים לשם זה: האחד, על שם הפסוק מן ההפטרה "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא
לפני בו יום ה' הגדול …". השני, על-שם הנס הגדול שנעשה לבני ישראל במצרים, עת הקריבו את קורבן הפסח ולא נענשו על-ידי המצרים. ושלישי, על-שם הדרשה הארוכה יחסית של הרב בהלכות הפסח לקראת החג.
שיר השירים
אחת מחמש המגילות, שנקראת בפסח. זהו שיר המתאר אהבה של אישה לדודה (אהובה). חז"ל דרשו כי שיר זה הוא משל ליחסי עם ישראל עם הקב"ה.
שלושת הרגלים
מערכת של שלושה חגים מן התורה שבהם נצטוו בני ישראל לעלות לרגל לבית המקדש. החגים הם: פסח, שבועות וסוכות.
תענית בכורות
תענית (צום) אשר בה חייבים רק הבכורות בערב חג הפסח. צום זה נועד להזכיר לבכורות כי הם ניצלו בנס מגורל של מוות, כפי שקרה לבכורי מצרים.
