אדומים בדם: יוני רפאל (20), צעיר חרדי מניו-יורק, ידע מאז שהיה ילד שימשיך את המורשת המפוארת של משפחתו. את סבו אברהם פגש רק פעם אחת כשהיה תינוק, אבל דמותו הותירה בו רושם עז עד כדי כך שהחליט לעלות לישראל ולהתגייס לצנחנים בעקבותיו.
אברהם (אברמיקו) רפאל היה מראשוני הצנחנים בצה"ל ושירת כמדריך צניחה במשך 36 שנה. גם אחיו שמואל (סמי) היה מוותיקי החטיבה: הוא היה ממקימי גדוד 890 והצל"שניק הראשון בתולדות צה"ל.
את הפגישה עם סבו יוני אמנם לא זוכר, אך דמותם של אברמיקו ושל סמי שהפכו לסמלי החטיבה האדומה, שימשו עבורו השראה. הוא עלה לישראל והתגייס לפלוגת חץ, חרדים צנחנים, ונמצא כעת בשלב האימון המתקדם.
"רציתי מאוד להמשיך את המורשת של המשפחה שלי בצנחנים", מספר יוני. "אני לא זוכר מסבא כלום ואת אח שלו בכלל לא הכרתי, אבל מהסיפורים עליהם יכולתי להבין מי ומה הם היו. מרגש אותי מאוד להיות באותה חטיבה. בכל פעם שמשהו קשה אני חושב על סבא וזה נותן לי כוח".
"תמיד ידעתי שאתגייס לצנחנים"
סא"ל שמואל (סמי) רפאל היה ממקימי גדוד 890 ובוגר המחזור הראשון של מדריכי צניחה בצה"ל. ב-1950 הוא הציל את חייו של צנחן אחר תוך סיכון חייו שלו, כשמצנחו נתפס בגלגל הזנב של המטוס. על הפעולה ההרואית קיבל סמי, יחד עם טייס המטוס והצנחן שהיה בסכנה, ציון לשבח, ואלה היו למעשה הצל"שים הראשונים שהוענקו בצה"ל.
אחיו אברהם (אברמיקו) רפאל ברח מהנאצים בבולגריה, עלה לישראל והתגייס לגדוד 890. הוא בוגר המחזור השני של הצנחנים, ולאחר יותר משלושה עשורים של שירות כמדריך צניחה נשלח לקונגו כדי להקים שם בית ספר לצניחה.
"תמיד ידעתי שאתגייס רק לצנחנים", אומר יוני. "לשמחתי הגעתי לפלוגה הכי טובה, חץ. בתקופה של סבא שלי הפלוגה לא הייתה קיימת, ואני מאמין שהוא היה שמח לדעת שבחטיבה שהוא כל כך אהב יש מקום שמתאים גם לנכד שלו". בעוד מספר ימים יבצע יוני את הצניחה הראשונה שלו. "זה משהו שאני מאוד מצפה לו ומתרגש לקראתו", סיפר.
משפחתו של יוני הספיקה לבקר אותו בטקס ההשבעה. אביו גדל על מורשת הצנחנים, ואמו היא מלזית במקור שהתגיירה. "אבא שלי שמח מאוד. מבחינתו זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, להמשיך את הדרך של אבא ודוד שלו. אמא שלי דואגת, כמו כל האמהות, אבל הם מאוד תומכים בי וגאים בצעד שעשיתי. אחד האחים שלי, שמתקרב לגיל גיוס, כבר חושב גם כן לעשות עלייה ולהתגייס, לצנחנים כמובן – כי אין אופציה אחרת".
בארץ הוא מתגורר בירושלים, בדירה של לוחמים בודדים נוספים מהפלוגה. "אני אמנם חייל בודד, אבל לא מרגיש בודד לרגע", הוא אומר. "יש לנו משפחתיות בפלוגה, ואני לגמרי מרגיש בבית".