מאז 7 באוקטובר האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער. היא מופיעה בכל מקום: בגרפיטי בגרמניה, בקריאות "מהנהר עד הים" בקמפוסים האמריקאיים, בצלבי קרס בצרפת. הסיפורים ממשיכים להתרבות, והאנטישמיות היא כמו וירוס רצחני שמשכפל את עצמו לדעת בכל שנייה שעוברת. אך בניגוד לשנאה שהכיר העם שלנו בעבר, עכשיו יש לה מאפיינים חדשים - וקהל חדש.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מהי בעצם אנטישמיות? ההגדרה המקצועית אומרת כך: "תפיסה מסוימת של היהודים, שיכולה להיות מובעת כשנאה כלפי יהודים. ביטויים פיזיים ורטוריים של אנטישמיות מכוונים כלפי יהודים או לא יהודים וכלפי הרכוש שלהם, כלפי מוסדות יהודיים וכלפי מתקנים דתיים". בהמשך ההגדרה ישנן 11 דוגמאות לגילויי אנטישמיות, ובהן התנגדות לקיומה של מדינת ישראל, קריאה ליהודים "לחזור לישראל" וקונספירציות שכוללות בין השאר עלילות דם והאשמת יהודים במה שהשתבש בעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הגדרה זו נוסחה על ידי ארגונים ומוסדות יהודיים, והפכה רשמית ב-2016. פרופ' דינה פורת מאוניברסיטת תל אביב, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, חקרה את הביקורת על ההגדרה מאז שהתקבלה. לפי פורת ועמיתיה למחקר, ג'ובאני קוור וטליה נעמת, ההגדרה הזו אפשרה התייחסות ל"אנטישמיות החדשה", שהיא "שלב חדש בהיסטוריה הארוכה של האנטישמיות. היא התאפיינה בעלייה בגילויי אלימות, פעילות של ארגונים מוסלמים קיצוניים והבעות אנטי-ישראליות".
נדמה שיהודים מתמודדים עם אנטישמיות מאז ומתמיד. זה לא רחוק מהאמת. פרופ' יהודה באואר מהאוניברסיטה העברית, המתמחה בחקר השואה, מסביר כי "אנטישמיות היא תופעה עתיקה שמקורה בעולם הטרום-נוצרי ההלניסטי, ובסיסה הוא השוני של מה שהתפתח עם הזמן כתרבות של יהודים מתרבויות הסביבה".
אפשר למצוא דוגמה לאנטישמיות כבר בתנ"ך. "במגילת אסתר, שם נאמר כי רצו להכחיד את היהודים כי 'אינם עושים את דת המלך'. המילה 'דת' היא פרסית ופירושה מנהג, לא 'דת' במובן של אמונה באל".
היהודים היו מיעוט אתני, ובאואר מסביר כי הדבר השפיע על מעמדם. "כתוצאה מהתפתחויות היסטוריות עזבו היהודים בהדרגה, ברובם, את ארצם, והתקיימו כמיעוטים תרבותיים-דתיים-אתניים במספר רב של ארצות. הם שימשו שעיר לעזאזל במקרים לא מעטים של משברים מקומיים, אם כי לא נגעו בהם לרעה במרבית המקומות במרבית התקופות".
מדוע דווקא היהודים?
"יש בסיס עובדתי מסוים לתופעות האנטישמיות: בגלל התפתחות היסטורית, שכתוצאה ממנה היהודים נדחקו למעמד הביניים, ודווקא זה היודע קרוא וכתוב, הם השתלבו יפה, ובמקרים לא מעטים אף הובילו מהלכים של התפתחות תרבותית. זה קרה לא רק באירופה אלא גם בצפון אפריקה. הקנאה בהישגים של מיעוט זה חיזקה מאוד את האיבה כלפיהם. בעיתות משבר מתגברת כמובן תופעה זו. לכך מצטרף המשבר המתמיד הקשור למאבקיה של מדינת ישראל".
היהודים תמיד היו מיעוט בארצות אחרות, אך לא פעם הואשמו בצבירת כוח. בספר "להאשים את היהודים: פוליטיקה ואשליה", כותב ברנרד הריסון כי לאורך הדורות, בין אם באידיאולוגיה הנאצית או בזו של החמאס, התאפיינה האנטישמיות בחזרה על מיתוס העליונות היהודית. "מוטיב מרכזי בפרופגנדה אנטישמית תמיד היה המיתוס של הקונספירציה היהודית", מסביר הריסון. "בכל הגרסאות של המיתוס, ישנה אליטה קטנה יהודית שמונעת על ידי הרעיון שהיא אינהרנטית טובה יותר מאחרים, ומגיעה לרמות לא פרופורציונליות של כוח ביחס לחברה הלא-יהודית".
האנטישמיות החדשה קשורה באופן בלתי נפרד לישראל. בהקדמה לספרו "השטן, היהודים ושנאת האחר", מסביר פרופ' רוברט ויסטריך שהעימות במזרח התיכון אינו "פוליטי וטריטוריאלי גרידא", אלא גם אידיאולוגי. "עבור המאמינים בו, זוהי מלחמת קודש (ִג'יהאד) ומלחמת תרבות, מאבק על נשמת האיסלאם. באופן טרגי היהודי הפך לאחר הדמוני בדחף הפונדמנטליסטי החדש לאשש זהות עצמית מוסלמית כנגד ישראל והמערב 'הכופר'", כותב ויסטריך.
ההבדלים בין האנטישמיות הישנה והחדשה לא קשורים רק במילה "ישראל" אלא גם באנשים שאומרים אותה. ד"ר שמוליק לדרמן, מהפורום לחשיבה אזורית ומאוניברסיטת חיפה, אומר כי "האנטישמיות ה'ישנה' מצטרפת בדרך כלל לגזענות יותר רחבה, שבאופן מסורתי מגיעה מהימין, ומכוונת כלפי יהודים. האנטישמיות החדשה התפתחה עוד בשנות ה-70. היא מגיעה מהשמאל ומכוונת כלפי ישראל. וכך אמירה כמו 'ישראל רוצחת ילדים' מהדהדת אמירות דם עתיקות על יהודים. כך גם כשאומרים שישראל קונה בכסף גורמים אמריקאיים".
לפי לדרמן, בקרב השמאל האמריקאי נתפסים הישראלים כמתיישבים לבנים שדחקו את הילידים והשתלטו על הקרקעות. "הם רואים את ישראל כקולוניאליזם של מתנחלים. בתוך כך, אזרחים שרוקדים במסיבה אינם אזרחים, כי כולנו מתנחלים. כך הם לא מגנים את האירועים האלו, כי מבחינתם הם קרו במדינת אפרטהייד".
איך נראית האנטישמיות החדשה?
"דוגמה אחת היא למשל בסיסמה 'לשחרר את פלסטין מהנהר לים'. זו קריאה לרצח עם. יש כאן זיהוי של יהודים עם ישראל. מספיק שאתה נראה יהודי, ומאשימים אותך במה שישראל עושה. זה כמובן אנטישמיות. באנטישמיות החדשה מדברים על ציונים, לא על יהודים. בגלל שזה לא פוליטיקלי קורקט להיות אנטישמי, ידברו על ה'ציונאצים', או על הציונות כאידיאולוגיה גזענית מיסודה".
כלומר, ישראל הפכה לשם קוד ל"יהודים".
"נכון. השמאל נזהרים לא לכוון ליהודים, ולכן הפכו את ישראל לשם קוד לאנטישמיות כלפי יהודים. במקום לומר 'יהודים' אומרים 'ישראל".
עם זאת, מבהיר לדרמן, לא כל התייחסות לישראל בקרב השמאל בעולם נובעת מאנטישמיות: "המיקוד בישראל אינו בגלל אנטישמיות לדעתי, אלא בגלל התהליך שעובר השמאל הגלובלי, האחריות שהם מרגישים, קהילות מיעוטים שמזהות את מה שקרה להן עם הפלסטינים".
ואכן, רבים מהמפגינים שקוראים "לשחרר את פלסטין" מאמינים שזו חובתם האזרחית והמוסרית להתנגד למלחמה שהם מממנים באמצעות המיסים שלהם. "חלק חשוב ממה שמניע אותם זו תחושת האחריות האישית", אומר לדרמן. "הממשלות שלהם תומכות בישראל, ובעיניהם זה צבוע. רבים מושקעים בכך כי הם חושבים שבלי הממשלה שלהם, ישראל לא יכולה הייתה לפעול".
למה זה מגיע דווקא מהשמאל האמריקאי?
"מה יותר אמריקאי מאשר התמודדות עם המורשת הקולוניאליסטית האירופית? או התמודדות עם מורשת העבדות?"
מיהם המפגינים שבניגוד לכל האמונות הליברליות שלהם, עומדים לצד ארגון טרור? ד"ר אהוד רוזן, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, מגדיר אותם כחברים ב"ברית האדומה-ירוקה", המתקיימת בין ארגוני שמאל רדיקלי לבין ארגוני איסלאם פוליטי. לדבריו, אלו התנועות שמובילות את מסע הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם ומנהלות את קמפיין ה -BDS, החרם התרבותי והאקדמי על ישראל.
ד"ר רוזן הוא חבר בצוות שעוסק בתפיסות לגבי ישראל והיהודים במרחב הערבי והמוסלמי. לדבריו, לרבים מהארגונים האלו ישנה אג'נדה רחבה יותר, שחותרת תחת הדמוקרטיה הליברלית במסווה של מאבקים למען זכויות אדם. "אנחנו נמצאים בשיא אנטישמיות שלא היה כמוהו הרבה שנים. הגיע הזמן להבין את הסכנה בברית האדומה-ירוקה", הוא מזהיר. "ישנם חלקים בשמאל הרדיקלי במדינות המערב שהפכו למסוכנים לא פחות מהימין הרדיקלי, בגלל הבמה שהם נותנים לאיסלאמיסטים. לרוב הקהילות היהודיות ברחבי העולם, שאינן מאוד גדולות, אין כלים ואמצעים להתמודד עם כך".
הברית האדומה-ירוקה, טוען רוזן, אינה חדשה. "הפעילות נעשית כבר מתחילת שנות האלפיים", הוא מרחיב. "איגודי עובדים רדיקליים בבריטניה חברו למעגלי האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס. הם מיעוט קטן באיסלאם ויש להם נוכחות מסיבית. הרוב הגדול של המוסלמים לא מקבל אותם, אבל חלקים בשמאל הרדיקלי דחפו אותם תקשורתית אל קדמת הבמה".
לדבריו, ארגוני שמאל רדיקלי מערביים משתפים פעולה עם ארגוני שמאל רדיקלי ערבי, דוגמת "החזית העממית לשחרור פלסטין". עבור תנועות אלו, אומר רוזן, "ישראל מבטאת את הרוע של האדם הלבן".
המאפיינים הבולטים ביותר של האנטישמיות החדשה, זו שאנחנו צופים בה עכשיו מדי יום, הם ערבוב בין חצאי אמיתות והפצת מידע שלא מתבסס על מחקר. "חוסר מודעות, סיסמאות ריקות מתוכן שמצטרפות ביחד לסלט של מדכא ומדוכא ואפרטהייד. אין קשר לדיון על גבולות המדינה", מסכם רוזן. "בגלל שהיהודים נחשבים לכל כך מצליחים, למרות שהם מהגרים, הם הפכו להיות נציג הממסד הלבן. גרטה טונברג למשל יודעת איפה זה פלסטין? זו הפכה לדעה שאתה חייב להיות חלק ממנה".
רוזן סבור שבימים אלה מתגלה האג'נדה האמיתית של רבים מארגוני הברית האדומה-ירוקה. "ארגונים כמו JVP למשל (Jewish Voice For Peac) משתפים פעולה עם גופים איסלמיסטיים כמו SJP, וחלק מהאוניברסיטאות החלו להשעות את פעילותם".
איך מסבירים את היהודים שמצטרפים לכך?
"הם בשוליים. עיקר הבעיה היא שהמיינסטרים לא יצא נגדם, ואז הם עלולים לחלחל למיינסטרים. הם יותר שמאל רדיקלי מנותק מאשר יהודים. הם מנצלים את היהדות שלהם כדי להצדיק את הפעילות הרדיקלית שלהם".
