ליה בת ה-83 לא עזבה את קייב כבר שנים רבות. מאז שנפטר בעלה, לפני 20 שנה, היא חיה לבדה בביתה בבירת אוקראינה. בשנים האחרונות מצבה הבריאותי הידרדר והיא בחרה לא לעזוב, למרות ההפגזות המתמשכות של הרוסים. גם אמה, בת ה-70, העדיפה להישאר בקייב, לחיות תחת הסכנה בזמן המלחמה. היא עברה לבירה בשנת 2014 מדונייצק. בשבוע שעבר שתיהן חולצו מקייב עם עוד עשרות קשישים על ידי הקהילה היהודית JCC חב"ד בקייב, והועברו ללודז' שבפולין.
"הקור כבר מגיע למינוס עשר מעלות ורוב הבתים בעיר ללא חימום", מספר הרב יונתן מרקוביץ', רבה של קייב, "הפסקות החשמל הארוכות לא מאפשרות לחמם את הבתים. כשמוסיפים את הפסקות המים, ואת מחירי המזון שעלו, קשישים רבים שנמצאים בבתיהם קופאים מקור ורעבים ללחם. הגענו להחלטה שצריך לנקוט צעד לא שגרתי ולהוציא אותם למקום מבטחים, לפחות לתקופת החורף".
- רשע, למה תכה רעייתך/ הרב פרופ' דניאל שפרבר
כמו אמה וליה, רוב חברי הקבוצה שחולצו מקייב הקפואה והחשוכה הם קשישים וחולים שנותרו בעיר מחוסר יכולת או רצון להגר לישראל ולעבור את שלב הקליטה הקשה. "אני גר בקומה שמינית, עברתי אירוע לב לפני כמה שנים, גם עם מקל הליכה מאוד קשה לי ללכת", מספר נאום בן ה-82. לפני המלחמה הוא נעזר בבנו שגר בסמוך אליו, אך עם פרוץ המלחמה הבן גויס והוא נותר לבדו, כמעט בלי יכולת להתנייד.
הרב מרקוביץ' מספר: "גיבשנו רשימה של כ-400 קשישים וחולים יהודים שקיימת סכנה לחייהם אם יישארו בבתיהם. אנחנו מחלצים אותם לפולין. לשהות בחורף בדירה ללא מים וחשמל עלול להיות מסוכן יותר מהפגזים".
לפני כשבועיים חולצה הקבוצה הראשונה, ובה עשרות קשישים, בסיוע צוות מתנדבים שהעניק תמיכה, בין היתר רפואית. אחרי כ-20 שעות, חלקן בכבישים מופגזים, הקשישים התקבלו בבית ההארחה של הקהילה היהודית בלודז'. "הדרך הייתה קשה מאוד, אבל עכשיו אני כבר לא מפחדת למות ברעב, קור או הפצצות", מספרת ליה.
מבצע החילוץ יצא לדרך בשיתוף פעולה עם הקהילה היהודית בסאות' המפסטד, לונדון, והקהילה היהודית בפולין בראשות הרב מיכאל שודריך. ביום חמישי בבוקר צפוי לצאת אוטובוס נוסף, עם כ-30 קשישים שאמורים להגיע ללודז' לקראת שבת. החברים שהגיעו לפולין כבר מחכים ונרגשים לפגוש את ידידיהם מהקהילה בקייב. "כולם כבר רוצים שהמלחמה תיגמר ונוכל לחזור הביתה", מספר נאום, "אבל בינתיים אנחנו כאן ביחד, עם החברים, וגם הרבה יותר בטוח. דואגים לנו לכל מה שצריך".