כשהילדים שלכם שרים את "ימי החנוכה", "לכבוד החנוכה", או "שימו שמן" - מיטב הקלסיקות ששום מסיבת חנוכה בגן שושנה איננה שלמה בלעדיהן - דעו שהם למעשה שרים ניגונים חסידיים עתיקים. מתברר שניגונים חסידיים רבים הוסבו לשירי חגים, ביניהם חנוכה.
"אחת הסיבות לתופעה הייתה צורך חינוכי שהתעורר בבתי ספר במזרח אירופה בתחילת המאה ה-20", אומר ד"ר מיכאל לוקין, מוזיקולוג וחוקר תרבות יידיש במרכז מנדל סכוליון שבאוניברסיטה העברית. "משפחה בורגנית מתוקנת אמורה להתכנס סביב שולחן החג, ולשיר יחדיו לחנים קצביים ושמחים, כמובן ללא כל נימה מיסטית, וכמובן במילים פשוטות המבטאות את שמחת החג. אלא שבתקופה שבה הצורך הזה עלה, התברר שאין ליהודים במזרח אירופה רפרטואר עשיר שיכול להתאים".
"בחנוכה, למשל, האירוע המרכזי הוא הדלקת נרות. הגברים אומרים את הפיוט המיסטי 'אנא בכוח', אבל בטקס הזה אין יותר מדי שירי ילדים", הוא מציין. "בפסח שרים אמנם ליד השולחן, אך השירים שמשולבים בהגדה לא תמיד מובנים, והמסר החינוכי שבהם גם לא תמיד קל לקליטה, כמו 'ואתא מלאך המוות ושחט לשוחט' ב'חד גדיא'".
("ימי החנוכה" בלבוש הישראלי המוכר)
לדבריו, "הניגון החסידי הוא סוג מוזיקה מיוחד במינו – שירים מיסטיים שרובם ללא מילים, ואין לתופעה אח ורע באירופה. הוא התגלה כרפרטואר נוח ומתאים. הניגונים נוצרו כשירים לביצוע קולקטיבי, הם קליטים וקצביים, ולכאורה אינם קשורים בשום טקסט מחייב, שכן חסידים עצמם נהגו לשיר את אותם הניגונים במועדים שונים ובמילים שונות. לכן התאמה של מילים חדשות לניגון קיים נוחה ואינה מעוררת שום קושי". בינואר הקרוב הוא עתיד להרצות על חזני אודסה ויצירותיהם ב"אנו – מוזיאון העם היהודי", במסגרת אירועים להכרת תרבותה של יהדות אוקראינה.
ניגונים לצד לחנים של מוצרט ובטהובן
השיר "ימי החנוכה", למשל, הוא ניגון שנפוץ בתחילת המאה ה-20 – "אמנם בגרסה שונה מעט מזו שמוכרת לנו היום, ועדיין, אפשר לזהות בקלות את הדמיון. הגרסה המקורית מכילה פתיחה שחסרה בשירנו, וחוץ מזה זהו כמעט אותו הלחן. הניגון הזה מתועד במקורות שונים, וההקלטה הארכיונית המוקדמת ביותר שלו היא זו שביצע בשנת 1912 אבי האתנוגרפיה היהודית ומחבר המחזה הנודע 'הדיבוק', שלמה זיינביל רפופורט שהיה מוכר בשמו הספרותי ש' אנ-סקי".
ד"ר לוקין מציין כי הציבור הרחב יכול לשמוע את ההקלטה הזו בצורה חופשית (בקישור כאן – הקלטה מספר 24), היות שהיא שמורה בספרייה לאומית בקייב: "הצוות האוקראיני ביצע דיגיטציה של גליל השעווה המקורי שעליו נעשתה ההקלטה במסגרת המשלחת האתנוגרפית בראשות אנ-סקי. האוקראינים ראו חשיבות מיוחדת בהנגשת תיעוד המורשת היהודית ששמור אצלם".
"הניגונים החסידיים נוצרו כשירים לביצוע קולקטיבי, הם קליטים וקצביים, ולכאורה אינם קשורים בשום טקסט מחייב. לכן התאמה של מילים חדשות לניגון קיים נוחה ואינה מעוררת שום קושי"
איך הפך הניגון הזה לשיר שאנחנו מכירים?
"את ההתאמה ביצע מרדכי ריווסמן, שכתב את הטקסט ביידיש שממנו נעשה מאוחר יותר תרגום לעברית (את הגרסה העברית לשיר כתב אברהם אברונין). השידוך בין המילים החדשות לניגון החסידי נערך מתוך שאיפה חינוכית – לשם שילוב שיר חנוכה בספר שיצא לאור בסנט פטרבורג בשנת 1912. כותר הספר נראה כמעט משעמם כיום, ואילו אז נשמע מהפכני למדי – 'שירים למשפחה ולבית הספר'".
5 צפייה בגלריה
בוריס ארונסון, "תלבושת לריקוד חסידי של ברוך אגדתי", 1923 בקירוב
(צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים. מתוך אוסף בוריס וליזה ארונסון)
מה מהפכני כאן?
"החידוש שלו היה בקביעת הקנון המוזיקלי – מה ראוי לשיר סביב שולחן החג במשפחה יהודית נאורה. אגב, לצד השיר לחנוכה שהותאם לניגון החביב הזה, מופיעים שם גם טקסטים שמותאמים ללחנים של מוצרט ובטהובן".
ניגוני חב"ד הפכו לשירי ילדים
"ימי החנוכה" לא לבד – לחנים של עוד שני שירי חנוכה ידועים התבססו במקור על ניגוני חב"ד. "השיר 'שימו שמן' שולב גם הוא בספר 'שירים למשפחה ולבית הספר'. ריווסמן התאים ניגון של חב"ד למילים חדשות ביידיש (את השיר תרגם לעברית לוין קיפניס)".
(הניגון של חב"ד שהפך לשיר "שימו שמן")
סיפור דומה יש לניגון נוסף של חסידות חב"ד-לובביץ', שהפך לשיר "לכבוד החנוכה". "אינני יודע מי בדיוק ביצע את ההתאמה בין המילים של חיים נחמן ביאליק לניגון, אך סביר להניח שגם שידוך זה התרחש בקרב הנוער שהתחנך בבתי ספר ליטאיים או בלארוסיים, שהיו קרובים גאוגרפית לקהילות חסידי לובביץ'", אומר לוקין. "לדעתי אין זה מקרה שגם ריווסמן נולד בווילנה, והתגורר בסנט פטרבורג השוכנת בצפון האימפריה הרוסית. ייתכן שריבוי בתי ספר יהודיים וריכוז גבוה של יהודים משכילים באזורים אלה מסבירים אהדה לניגוני החסידים המקומיים". אפשר להאזין כאן למקור החב"די.
("שימו שמן" בגרסה העברית)
להתפלל למרות הסכנה
כבר תקופה שד"ר לוקין תובע את עלבונם של הניגונים החסידיים. "במשך תקופה ארוכה רבים מהחוקרים היו משוכנעים כי הניגון החסידי המוקדם נוצר מתוך אימוץ של שירי הסביבה, בעיקר באזור אוקראינה", הוא מסביר, "אבל מחקר מקיף שערכתי יחד עם פרופ' אדוין סרוסי ומספר מומחים אוקראיניים, הפריך את המיתוס הזה. בדקנו אלפי ניגונים חסידיים, ביצענו השוואות, ומתברר שאין הרבה מן המשותף בין המוזיקה החסידית והאוקראינית".
לוקין נולד בסנט פטרבורג שברוסיה, בתקופה הסובייטית שבה העיר נקראה עדיין לנינגרד וליהודים היה אסור להתפלל או ללמוד על יהדות. אף על פי שמשפחת לוקין הייתה חילונית, האב, ההיסטוריון בנימין לוקין, התעקש לקחת את בנו לתפילות בבית הכנסת.
(ביצוע לשיר "לכבוד החנוכה")
זה עלול היה להסתיים בגלות בסיביר.
"כן, ידעתי שזה סוד, אבל הזהות היהודית הייתה חשובה להורים שלי. הם לא היו סובייטים, דווקא אנטי-סובייטים לחלוטין. באותה תקופה לא חלמנו שנגיע לישראל, אבל הם היו צריכים לבחור איזה חינוך לתת לי, וזה מה שהם החליטו".
למרות ההתנגדות של הקומוניסטים ליהדות, הם גילו סובלנות מסוימת כלפי יידיש, ולכן הם התירו להפיץ עיתון פופולרי בשם "סאָוועטיש היימלאַנד (המולדת הסובייטית)" שנכתב ביידיש. "השגתי כל גיליון שיכולתי ולמדתי את השפה בעצמי", הוא מספר, "זה עניין אותי גם כדי שאוכל לדבר עם הסבתות משני הצדדים, וגם כי אהבתי שפות, ויידיש הייתה קרובה לגרמנית שלמדתי בבית הספר".
"במשך תקופה ארוכה רבים מהחוקרים היו משוכנעים כי הניגון החסידי המוקדם נוצר מתוך אימוץ של שירי הסביבה, בעיקר באזור אוקראינה, אבל מחקר מקיף שערכתי יחד עם פרופ' אדוין סרוסי ומספר מומחים אוקראיניים הפריך את המיתוס הזה"
ב-1990, עם נפילת מסך הברזל, עלתה משפחת לוקין לישראל. האב הפך לחוקר מוכר של היסטוריית יהודי רוסיה, אבל הבן העדיף לעשות דוקטורט על שירי עם ביידיש.
5 צפייה בגלריה
עטיפת התקליטור "הניגון החסידי בפי החסידים", בעריכת יעקב מזור. כרך 17 בסדרה "אנתולוגיה של מסורות מוסיקה בישראל" בעריכת אדוין סרוסי
(המרכז לחקר המוסיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2004)
מה משך אותך בזה?
"קודם כול, זהו רפרטואר שסותר סטריאוטיפים אחדים על העיירה היהודית. למשל, שירי יידיש רבים מספרים על אהבה נכזבת, על חיים קשים בבית החמות וכדומה".
נשים דתיות ביצעו שירים כאלה?
"כן. יותר מזה, למרות הכלל של 'קול באישה ערווה', באותה תקופה לא התייחסו לכך בחרדה חרדית של ימינו", הוא אומר ומחייך. "בחרתי לעסוק בתחום כי הוא כמעט ולא נחקר. ברוסיה, בפולין, בגרמניה ובעוד מדינות באירופה, יש מכוני מחקר ואינספור ספרים בנושא שירי עם. את שירי העם ביידיש רבים מהמומחים העדיפו שלא לחקור".
למה?
"במשך תקופה ארוכה הייתה רתיעה מיידיש, שנתפסה כשפה גלותית. מעבר לכך, זו תרבות שחלקים גדולים ממנה הושמדו בשואה, והשירים האלה קשורים ברגש. לכן רבים מהחוקרים פשוט נמנעו מלעסוק בנושא".
והניגונים? הם בעצם סוג אחר של שירה?
"החסידים למעשה המציאו סוג של מוזיקה – שירים בלי מילים, המבוצעים בהברות כמו 'יאם-בים-בום' או 'איי-די-דיי'. החסידים ויתרו על המילים, כי הם הבינו שהמילים מכבידות ופוגעות בכנות התפילה. אם רוצים שירה מיסטית-דתית שיוצאת מהלב, אפשר רק לחשוב על המילים בזמן ששרים. אני רציתי לדעת מדוע אנשים זוכרים ומשמרים רפרטואר עצום של שירים ללא מילים, לאורך מאות שנים".
חלק מהניגונים אבדו לנצח בשואה
ד"ר לוקין מזכיר כי על פי ההלכה היהודית, בשבתות וחגים אסור לעבוד וגם אסור להשתמש בכלי נגינה. לכן סביב שולחן האוכל יש הרבה זמן פנוי שבו אפשר לשיר. יהודים בתפוצות ישראל השונות נהגו לשיר בסעודות שבת פיוטים ומזמורים מיוחדים, אבל במזרח אירופה, במאה ה-18, נוספו לרפרטואר הזה גם ניגונים חסידיים. "הם בוצעו גם בסעודות שבת וגם סביב ה'טיש', שולחן השבת של האדמו"רים, דבר שמתועד כבר בתקופת תלמידי הבעל שם טוב".
אבל גם לאירופאים יש מוזיקה קלאסית ללא מילים.
"באירופה יש אבחנה ברורה בין מוזיקה אמנותית המיועדת לאליטה, ובין שירי עם של ההמון הפשוט שהועברו מאב לבן. קיימת שם גם הבחנה בין מוזיקה לכלי נגינה ובין המוזיקה הקולית. הניגון החסידי, לעומת זאת, ביטל את שתי ההבחנות. בשונה ממוזיקה קלאסית אירופית, הניגון לא נשמר בעזרת תווים כתובים, אלא הועבר מאב לבנו ומאדמו"ר לחסידיו".
אם לא העתקנו מהאוקראינים, מה כן השפיע על הניגונים החסידיים?
"המוזיקה הכלית שניגנו הכליזמרים. המוזיקה הכליזמרית נוצרה כבר במאה ה-16, כ-200 שנים לפני שנולדה החסידות. המחקר שערך המוזיקולוג זאב פלדמן מניו-יורק הראה כי נגינת הכליזמרים התפתחה בגילדות, איגודים מקצועיים של יהודים שקבעו כללים ברורים – איזה רפרטואר מנגנים בחתונה, כמה כסף מקבלים, איפה מנגנים ואפילו מי מנגן".
5 צפייה בגלריה
רישום התווים של ניגון חסידי, שנעשה במסגרת משלחת אתנוגרפית בראשות ש' אנ-סקי בעיר ריבנה שבאוקראינה בשנת 1912
(צילום: מאוספי הספרייה הלאומית של אוקראינה על שם ולדימיר ורנדסקי בקייב)
לא כל אחד עם חוש מוזיקלי יכול היה להיות כליזמר?
"לא, היה צריך לעבור מבחן כדי להתקבל לגילדה. המקצוע עבר בדרך כלל מאב לבן. הם גם ניגנו לחנים מורכבים, עם מקצבים שונים, שלא כל נגן חובב יכול לנגן. הם ניגנו לא רק בחתונות ובאירועים יהודיים, אלא גם הוזמנו לבתי אצולה פולניים.
"כאשר החסידות נולדה במאה ה-18 כבר היה ליהודים רפרטואר כליזמר עשיר, ששילב מסורות עתיקות, חלקן מקורן בגרמניה. חלקים מהרפרטואר היו משותפים ליהודים ולשכניהם, וחלקים אחרים שונים מאוד מהמוזיקה של הסביבה. הניגונים החסידיים הושפעו מלחני הכליזמר, וגם הם – שונים ומחולקים למספר סוגים. יש ניגונים שמחים, שקשורים לערך הגדול של השמחה בעולם החסידות. ניגון כזה, למרות שהוא בלי מילים, יכול לחזור על עצמו חצי שעה ואפילו שעה, מלווה בריקוד אקסטטי. נוסף על כך, ישנם 'ניגוני התבוננות' המכונים גם 'ניגוני דביקות', שהם איטיים יותר".
הוא מציין כי "היו מאות חסידויות ולרבות מהן ניגוניים ייחודיים. חלקם מוכרים ומפורסמים כמו ניגוני חב"ד או רוז'ין, וחלקם אבדו לנצח בגלל השואה. המחקר מנסה לבצע איסוף וקטלוג של הניגונים, משימה מסובכת מאוד – גם כי בניגוד לשירים מפורסמים, לרובם אין שֵם, וגם כי אין דרך לאבחן אותם בעזרת תוכנות כמו 'שאזאם' מאחר שהניגון איננו לחן קבוע. כל אחד מבצע את הניגון בצורה טיפה שונה מחברו, ולכן התוכנות לא יכולות לזהות את הלחן המבוקש. בדיוק בימים אלה אני בונה מנגנון דיגיטלי שיאפשר להתמודד עם הבעיה".
- במסגרת סדרת אירועים שיקדיש "אנו – מוזיאון העם היהודי" לפן התרבותי של יהדות אוקראינה, בעריכתה של רבקה אדרת, ירצה ד"ר לוקין בינואר על חזני אודסה ויצירותיהם בליווי הקלטות ארכיוניות וינגן בחליל צד
