למחרת ראש השנה התשפ"ג, אתמול (יום ד'), התעוררו אלפי חקלאים שומרי שמיטה, ויצאו בהתרגשות שוב אל השדות שנטשו למשך שנה תמימה – שנת השמיטה שהסתיימה. חלקם הקפידו לקיים את המצווה כלשונה, ושדותיהם לא עובדו במשך השנה האחרונה כלל. אחרים הוציאו "היתר מכירה" – פתרון הלכתי המאפשר לאדם אחר שאינו יהודי לעבד את אדמתם.
רון אסקוזידו (52), נשוי ואב לארבעה, חקלאי מהמושב הדתי כפר מימון שבנגב, הקפיד השנה לקיים את המצווה, ואף ניצל כל רגע בחופש שהוא מקבל אחת לשבע שנים. "השנה טיילתי הרבה, אפילו הספקתי לעשות קורס צלילה", הוא מספר. "בשנה שעברה הכנתי הכול מראש לקראת החזרה לגידול עגבניות שרי: חרשתי את האדמה, פרסתי השקיה, כיסיתי בניילונים ועשיתי חורים לשתילה. הכול היה מוכן. כעת, עם תחילת השנה החדשה, מיד חזרתי לעבודה – וכבר אתמול שתלנו עגבניות".
"יש לי 50 דונם במושב", לדבריו. "בשנת השמיטה הספקתי המון, ניצלתי כל רגע. עשיתי כל מיני דברים שרציתי לעשות ולא הספקתי בגלל העבודה. למשל קורס בהדברה ודישון. טיילתי גם בחו"ל. עזרתי לבן שלי לארגן את החתונה שלו שתתקיים בקרוב. לקחתי את הזמן בכיף וצברתי כוחות לקראת השנה הבאה".
"חיברתי אנשים לחקלאות"
גם יעקב אלקיים (74), חקלאי ממושב ברוש שבדרום, חזר אתמול לעבודה. אלקיים מגדל תפוחי אדמה, בצל ועגבניות. יש לו חמישה ילדים ועשרה נכדים, והוא עוסק בחקלאות משנת 1970. "היו לי המון סידורים והספקתי לעשות הכול", הוא אומר. "העברתי את השדות בשטר מכירה, וכעת אני חוזר בכוחות מחודשים. בשנה האחרונה טיילתי ועשיתי כמה הכנות במשק. בניתי למשל מחסן. היה לי זמן. שנת שמיטה היא דבר בריא. זה נותן לי כוחות. יש לי בערך 1,200 דונם וזה הרבה עבודה. להיות חקלאי זה לא דבר פשוט. צריך הרבה כוחות וסבלנות, וכמובן הרבה גשם ואופטימיות".
אליעד ממן (45) מהיישוב תומר שבבקעת הירדן, הוא בעלים של כ-600 עצי תמר מסוג מג'הול. ממן בחר ב"מתווה ההפקר", שבו הוא מעבד את המטעים שלו ב-75%, כדי לא להפסיד כסף, והציבור מוזמן ליהנות מהתוצרת.
"אני חסיד חב"ד, והחלטתי להפקיר את כל השדה שלי", הוא מספר. "עשיתי הפקר ונתתי מים בכמות לא גדולה. אם העץ היה צריך 100 ליטר, השקיתי 75 ליטר, ובעצם הפירות שיצאו לי היו הפקר. במהלך שלושת השבועות האחרונים היו שלושה ימים של ביקורים, הגיעו אליי מאות אנשים מכל רחבי הארץ".
הוא אומר כי "זו תקופה שמכניסה לפרופורציות. גם בהיקפים נמוכים של השקיית מים, זכיתי לגדל תמרים בהיקפים גדולים ובאיכות הכי טובה שיש. זה גורם לי להבין שלא הכול בא ממני, אלא יש ברכה מהקדוש ברוך-הוא. אני חושב גם שהעניין של ההפקר, שבו מגיעים אליי מכל הארץ – ילדים, נשים וגברים – מחבר אותם לחקלאות ולאדמה. שמעתי פה ילדים שלא ידעו היכן גדל תמר ואיך מגדלים אותו".
"כעת חזרנו לעבוד כרגיל אחרי תקופת השמיטה, ועכשיו אני מכין את העצים לעונה הבאה", מוסיף ממן. "הם צריכים לנוח, אז אני מטפל בהם ומדשן כמו שצריך".
שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, אומר כי "החקלאות הישראלית פורצת דרך ומביאה גאווה למדינה. אחד הדברים שלמדנו בשנתיים האחרונות הוא החשיבות של העצמאות בייצור מזון טרי". לטענתו, "הרפורמה בחקלאות מאיימת על עתיד החקלאות בישראל".
