ממש מעבר לנהר הטַיין הזורם לאיטו בצפון-מזרח אנגליה, נשקפים בתי הלבנים האדומות של העיר האורתודוכסית הגדולה האחרונה באירופה, גֵייטסהֶד. כאילו צוירה על פי סיפור אידי של יצחק בשביס זינגר, גייטסהד היא מקום שבו תפילות ובדיחות ביידיש מתגלגלות מן החלונות הפתוחים של הישיבות הרבות שבעיר. מי שחוצֶה את הטיין, נכנס לעולם יהודי אחר.
גייטסהד נוסדה על ידי קבוצת יהודים ליטאים שירדו מסיפוני האוניות שהביאו יהודים מן הארצות הבלטיות של רוסיה, אל לבה הפועם של אנגליה התעשייתית. הם התאכזבו קשות כשהתברר להם שקהילת ניוקאסל כבר ספוגה אנגליוּת עד כדי כך שאיבדה את הקשר "האותנטי" שלה ליהדות, לדעתם. ב-1929 כבר הייתה גייטסהד למאחז הבריטי של רשת ישיבות יוקרתית בסגנון מזרח-אירופי, ובמשך עשרות שנים בילו בה הטובים והמבריקים שבתלמידי החכמים מן העולם החרדי.
בסמוך לה שוכנת ניוקאסל, הלב של צפון-מזרח אנגליה. שלא כגייטסהד שבה חיים כ-77 אלף איש ואישה, בניוקאסל גרים לא פחות מ-300 אלף תושבים. אולם בעיני היהודים הבריטים המעטים הטורחים לשאת את מבטם צפונה ממנצ'סטר ולונדון, העיר איננה שונה בהרבה ממה שהייתה בימי הרומאים - מוצב המקיף את קצה חומת אדריאנוס משני צדדיה. ואם בעיני הרומאים סימנה חומת אדריאנוס את גבול העולם המיושב, הרי שלדידם של יהודים רבים בלונדון, יכולה ניוקאסל להיחשב לגבול העולם היהודי.
5 צפייה בגלריה
שני יהודים בדרכם הביתה מבית הכנסת בגייטסהד, אנגליה
(JTA ,Christopher Furlong/Getty images)
רק 600 יהודים חיים בה, והם מייצגים היטב את האתגר שבפניו עומדות קהילות יהודיות מחוץ לריכוזים היהודיים הגדולים של בריטניה: איך לשמור בחיים קהילה מצטמקת ומזדקנת. במשך שנים לא היה לתושביה החרדים של גייטסהד דבר עם אחיהם היהודים שמעבר לטיין, אבל בשנים האחרונות החלה הקהילה היהודית להושיט יד לעזרה.
במהלך משבר הקורונה החלו גברים מגייטסהד לצאת מדי יום במעבורת לניוקאסל, כדי להשלים מניין לתפילה בבית הכנסת האורתודוכסי היחיד של העיר. הם גם דאגו להביא עמם לחם ממאפייה כשרה ומוכרת בגייטסהד. "אנחנו צדדים שונים מאוד של אותו מטבע", אמר אנתוני ג'וזפס, יושב ראש הקהילה האורתודוכסית של ניוקאסל, "אלא שזה אותו מטבע משום שכולנו יהודים. אבל הם קהילה שונה מאוד משלנו".
בית הכנסת נסגר
בית הכנסת שיהודי ניוקאסל בנו לעצמם בשנת 1986 בנוי בסגנון מודרני, וספון בפרוור צפוני של העיר. הוא היה אמור לסמל את העתיד, הצהרת כוונות שהקהילה כאן על מנת להישאר - אף על פי שנבנה בתקופה שבה הקהילה האורתודוכסית בעיר הצטמצמה משלושה בתי כנסת לאחד.
כעת אותו מבנה מִלבנים חומות שהוכרז כביתה של הקהילה לטווח הארוך, נמכר. במקומו ייבנה בניין דירות. "כשבית הכנסת הזה נבנה, אני חושב שאף אחד לא יכול היה לצפות שהוא יפעל רק 35 שנה - אבל זו המציאות, למרבה הצער", אמר ג'וזפס.
בית כנסת בעל 300 המושבים, משמש במובנים רבים צוהר אל מצוקתן של קהילות יהודיות אזוריות ברחבי בריטניה, שרבות מהן מתכווצות במהירות ומתלבטות לגבי עתידן. במקומות שבהם היו פעם קהילות קטנות ומשגשגות, נותר כיום רק שביב של נוכחות יהודית. כך למשל, בסַנדֶרלנד – העיר השנייה בגודלה בצפון-מזרח אנגליה – נותר רק יהודי אחד. במידְלְסבּרוֹ - השלישית בגודלה באזור – חיים ארבעה יהודים בלבד.
ג'וזפס, בשיער לבן ומשקפיים, מדבר גלויות: "צר לי לומר שבעוד עשר או עשרים שנה כנראה שלא תהיה קהילה יהודית אורתודוכסית מסורתית בניוקאסל", הוא אומר. "התחזיות שנעשו לפני כמה שנים הראו שהקהילה מידלדלת, ולמרבה הצער זה עדיין המצב - היא עדיין מידלדלת, רק שעכשיו בקצב מהיר יותר".
הצעירים עזבו בעקבות הפרנסה
ב-1950 היו בניוקאסל כמעט 2,500 יהודים, אך משהחלה הדעיכה התעשייתית להכות בעיר, צנח מספרם. העיר הייתה פעם יצרנית גדולה של פלדה וחומרים לבניית רכבות וספינות, וכן מרכז של ייצוא וייבוא של סחורות כגון פחם. זה עבר אל מחוץ לאזור, ותעשיות אחרות נהיו פחות רווחיות.
5 צפייה בגלריה
"גשר המילניום" המחבר בין ניוקאסל שעל גדתו הצפונית של הטַיין, לגייטסהד שעל הגדה הדרומית
(JTA ,Jacob Judah)
בשנים האחרונות עוזבים צעירים שגדלו בעיר את ניוקאסל כדי ללמוד באוניברסיטה, ולא חוזרים עוד. "זה מעגל שטני", אמר ג'וזפס. "הצטמקנו משום שאנחנו קטנים מלכתחילה, וכתוצאה מכך היכולת למצוא בן או בת זוג יהודים קטנה - וכמובן, הרחובות בלונדון מרוצפים בזהב ובהזדמנויות".
אם כן, בכל האזור - רק גייטסהד החרדית ממשיכה לצמוח, זאת בזכות שיעורי ילודה גבוהים, מחירי דיור נמוכים ואספקה שוטפת של תלמידי ישיבה הבאים לקהילה (חלקם הודות ליוקר המחייה הנמוך יותר מאשר בלונדון).
דווקא הרפורמים משגשגים
במבנה לבנים אדומות שהיה בעבר אולם הקהילה המתודיסטית, בפרוור צפוני של ניוקאסל, מפגין בינתיים בית הכנסת הרפורמי של ניוקאסל חיים תוססים. "אנחנו עוד נהיה פה", אמרה לינדה סקוט, יושבת-הראש של בית הכנסת. "אנחנו לא רבּים, אבל לאחרונה הגיעו אלינו כמה משפחות צעירות". סקוט מעריכה שהקהילה שלה מונה בסביבות מאה משפחות, אם כי הרבה פחות מזה מגיעות בקביעות.
5 צפייה בגלריה
חברי בית הכנסת הרפורמי בניוקאסל: "אף קהילה לא יכולה באמת לשרוד בלי השנייה"
(באדיבות בית הכנסת הרפורמי של ניוקאסל, JTA)
זה קורה בכל רחבי בריטניה: בתי כנסת ליברליים ורפורמיים מתחילים להתבסס בהדרגה כזרמים היהודיים היחידים שיש להם יכולת קיום מחוץ למרכזים היהודיים הגדולים, בזכות קבוצה של יהודים מגוונים ומפוזרים גיאוגרפית, שאינם מעוניינים להגיע עוד לבתי הכנסת המסורתיים יותר. ערים בינוניות רבות שבעבר היו בית לאוכלוסיות יהודיות קטנות, אך מבוססות היטב - כגון בלקפול, יורק וברדפורד - ראו כיצד קהילות אורתודוכסיות יציבות מתמוססות, בשעה שאחיותיהן הרפורמיות והליברליות נשארות.
"האורתודוכסים בניוקאסל ניצבים, כך נראה, בפני גורל דומה", אומרת הרַבָּה של בית הכנסת, סיבּיל שֶרידן (66), המאמינה כי העתיד באזור שייך לזרמים הפרוגרסיביים הגמישים יותר. בימים כתיקונם היא חורשת את קו הרכבת מלונדון הלוך וחזור פעם בשבוע כדי לטפל בצאן מרעיתה המועט, ואומרת שהסטודנטים המגיעים ללמוד בניוקאסל, הם מסלול אפשרי לקיום הקהילה בטווח הרחוק, משום שחלקם יישארו בה.
הרבה שרידן מזהירה כי תהיה זו טעות לראות בדעיכתה של קהילה אחת, ניצחון לקהילה האחרת. "זו תלות הדדית, ואף אחת לא יכולה באמת לשרוד בלי השנייה", היא אומרת, "משום שכל אחת ממלאת את תפקידה ומפעילה מוסדות שהקהילה הקטנה זקוקה להם נואשות".
לא קל להיות יהודי בעיר קטנה
ההצטמצמות היא דפוס חוזר. ביוני 2019 החליט בית כנסת פרוגרסיבי בדַנדי שבסקוטלנד לעבור לעיר האוניברסיטאית הסמוכה, סנט אַנדרוּז, לאחר שהקהילה שם הידלדלה. גם ניוקאסל קלטה "פליטים" מרחבי האזור - היהודים האחרונים של מידלסברו, סנדרלנד וערים קטנות יותר, רבות מספור, שהקהילות היהודיות בהן התכווצו ונעלמו.
"עבור רבים", אומרת הרבה שרידן, "היהדות שמחוץ לערים היהודיות הגדולות היא חוויה שונה ומסורתית יותר. בלונדון קהילות לא מוצאות צורך ליזום מעורבות. אנשים מגיעים כדי שיעשו להם יהדות. אבל בקהילות בסדר הגודל של הקהילה הרפורמית בניוקאסל, אנשים מרגישים שהם מושקעים בקהילה, ולכן עובדים קצת יותר קשה כדי שהיא תמשיך להתקיים".
היא מוסיפה כי "אם מסתכלים מבחינה היסטורית, יהודים תמיד חיו בכפרים ובעיירות - כמו השטעטלים במזרח אירופה. לא צריך בניינים גדולים כדי לחיות חיים יהודיים. צריך קהילה, אבל הקהילה הזאת לא חייבת להיות גדולה. קהילות קטנות שמתקיימות לצד הקהילות המרכזיות הגדולות, ככה זה צריך להיות".
אד הורביץ, יו"ר רשת הקהילות היהודיות הקטנות, ארגון התומך בקהילות האזוריות של בריטניה, מסכים: "חשוב שהיהודי בצפון לונדון והיהודי שחי במנצ'סטר יידעו שיש חיים יהודיים מחוץ לבועות האלו", הוא אומר. "יש להם בדיוק אותם חיים יהודיים, ובעצם אולי אפילו יותר, משום שבצפון לונדון אתה יכול לנסוע בשבת ולאכול בייגל עם בייקון - וכולם עדיין יגידו שאתה יהודי. בניוקאסל, זה לא משהו שתוכל לעשות".
