קתרין גולדשטיין, אירנה מק'רתי, סטפן שטראוס וג'קי זונדהיים הם ארבעה משבעת הנרצחים בירי באילינוי, במצעד ה-4 ביולי. היום (ד'), שלושה ימים אחרי הזוועה, הותרו שמותיהם לפרסום – ארבעה חברים בקהילה היהודית הגדולה של היילנד פארק, שלפחות שליש מבין 30 אלף תושביה הם יהודים, ובהם גם ישראלים רבים. לא סתם קוראים לו "הפרבר היהודי".
זירת הפשע בשדרות סטייט הייתה סגורה למעבר בני אדם. אבל בין השוטרים הרבים שהסתובבו במקום, ניתן היה להבחין על הכביש בעדויות לאימה של ה-4 ביולי: כובעי בייסבול, שקיות חטיפים, מכוניות צעצוע, דגלים קטנים של ארה"ב, כל מה שהחוגגים השאירו אחריהם במנוסתם.
ג'ף לאון, עורך דין יהודי שבניו התאומים בני ה-14 צעדו בתהלוכה עם נבחרת הפוטבול של בית הספר התיכון, תיאר כיצד זחל מאחורי מכוניות כדי להגן על עצמו מפני הכדורים. הוא שיער כי המתקפה הייתה על רקע אנטישמי. "כמחצית מהאנשים שגרים בהיילנד פארק הם יהודים", אמר לאון, "וזה פשוט לא יכול להיות צירוף מקרים".
רב של חב"ד מאינדיאנה, אליעזר זלמנוב, סיפר כי בנו המתבגר היה במרחק של פחות מבלוק מהירי, ועזר למשתתפים יהודים להניח תפילין כאשר החלה הזוועה. "הוא התקשר לומר שהוא בסדר, תודה לאל".
בית הכנסת הסגור
בית הכנסת "קהילת נורת' שור של בית ישראל", נמצא במרחק של 10 דקות מהיילנד פארק. לכאן הייתה ג'קי זונדהיים מגיעה כל יום, כחברה בוועד בית הכנסת. היא אהבה את העבודה, את הקהילה היהודית ואת החיים. אתמול בבוקר היה מגרש החניה הענקי של בית הכנסת "קהילת נורת' שור" ריק לגמרי. בכניסה למבנה היפה עמד איש ביטחון דרוך. "אין פה אף אחד היום", אמר. "כולם בבית, כולם שבורים לגמרי". זונדהיים הייתה רכזת אירועי בני ובנות המצווה של הקהילה הרפורמית, על פי אתר בית הכנסת. מוקדם יותר כתבו ראשי בית הכנסת: "אין די מילים כדי להביע את צערנו העמוק, האבל, הכאב והפחד".
כמו רבים מחברי הקהילה היהודית הגדולה המתגוררת בפרבריה הצפוניים של שיקגו, גם זונדהיים הגיעה שלשום (יום ב') לשדרות סטייט. הדאון-טאון הקטן של היילנד פארק אירח את מצעד ה-4 ביולי הראשון מאז פרוץ הקורונה. כמו עוד שישה מתושבי האזור – ארבעה מתוכם, כאמור, יהודים – היא לא שבה הביתה.
עד יום שני אירעו בהיילנד פארק שני מקרי רצח ב-20 השנים האחרונות. באזור היפה והנחשק שלאורך אגם מישיגן שוכן הגן הבוטני של שיקגו, כמו גם ביתה של התזמורת הסימפונית, וגרים בו כוכבי הספורט הגדולים ביותר של העיר. כ-90% מ-30 אלף תושבי היילנד פארק הם לבנים.
לין סוויט, ראש הלשכה בוושינגטון של ה"שיקגו סאן-טיימס", העלתה סרטון שבו נראית תזמורת הכלייזמרים "מקסוול סטריט", להקה יהודית בולטת משיקגו, מנגנת בתהלוכה בזמן שעוברי אורח מתפזרים לכל עבר בצרחות. לאחר מכן, העלתה סוויט תמונה שבה נראות גופות מגואלות בדם המוטלות על המדרכה.
"זה משפיע על הקהילה כולה"
התהלוכה השנתית של יום העצמאות בהיילנד פארק מושכת משפחות רבות למרכז העיר הקטן של הפרבר. קדם לה מצעד של ילדים וחיות מחמד, ולאחריה היה אמור להיערך פסטיבל עם יריד, מוזיקה חיה וזיקוקים.
"מה שקורה בשכונה אחת משפיע על הקהילה כולה", אמר ראש הקרן היהודית המאוחדת של שיקגו, הפדרציה של העיר, והוסיף כי הוא "עומד הכן כדי להעניק תמיכה לאנשים הזקוקים לה בעקבות הירי".
ההכנסה הממוצעת של תושבי הפרבר היא כ-150 אלף דולר, יותר מפי-שניים מההכנסה הממוצעת במדינת אילינוי. אחד מאותם תושבים הוא בוב קרימו, צעיר בן 21, שמסיבות שטרם הובהרו לחלוטין עלה שלשום על גג בשדרות סטייט והחל לירות לכל עבר. למרות העובדה שהיו באזור מאות שוטרים, קרימו הצליח לרצוח שבעה בני אדם ולפצוע יותר מ-30, לפני שנמלט.
שליח חב"ד בשיקגו על מסע הרצח: "זה הלם נורא"
(צילום: חגי דקל)
המרדף אחריו נמשך יותר משמונה שעות, עד שהוא נלכד לא רחוק משיקגו. בחקירתו התברר כי תכנן את הפיגוע במשך שבועות ולבש בגדי אישה כדי לברוח מהאזור. החשבונות שלו ברשתות החברתיות נראים כמו אזהרה אחת גדולה מפני קטסטרופה מתקרבת. בין השאר, הוא העלה ליוטיוב שירים וסרטונים אלימים, נראה מוקסם ממש מפיגועי ירי בבתי ספר, והביע הערצה ללי הארווי אוסוולד, רוצחו של הנשיא ג'ון קנדי. בעבר הוא הצטלם בעצרת קמפיין של דונלד טראמפ כשהוא עטוף בדגל של טראמפ.
"אנשים צרחו בהיסטריה"
במסעדת "מזרחי גריל", שאת החלון שלה מעטרים דגלי ישראל, יושבת ליהי בלוס-וייס כהן, שגרה בהיילנד פארק כבר 20 שנה. יום קודם לכן היא ובעלה לקחו את שלוש ילדותיהם – בנות 4, 6, ו-8 – למצעד יום העצמאות האמריקני. "התחלנו לצעוד בעשר בבוקר", היא שיחזרה. "נתנו לילדות סוכריות כדי שיחלקו לאנשים, הכול היה מושלם: מזג האוויר, מצב הרוח, חגיגה אמיתית. פתאום אנשים התחילו לרוץ לעברנו. בהתחלה לא הבנו מה קורה, האמת שבעיקר פחדנו שכל האנשים האלה ידרסו אותנו. הסתובבנו ורצנו לאחור, לתוך מגרש חניה".
שמעת יריות?
"בהתחלה לא, אבל אנשים התחילו לצרוח 'יריות, יריות', ואת מבינה שמשהו רע קורה. הילדות היו בשוק טוטלי. היתה לידינו משפחה בהיסטריה, וניסינו להרגיע אותם".
איך חשבת באותם רגעים על הרגעת אחרים?
"משהו בישראליות כנראה נכנס אוטומטית במצבים כאלה. אנחנו מכירים את זה היטב. בעלי רץ במהירות של סופרמן והביא את המכונית שלנו, נכנסנו ונשכבנו על הרצפה, ואז פשוט טסנו משם".
תומר מזרחי עצמו ציפה ליום עמוס במסעדה הכשרה שלו, שאותה פתח עם אחיו אלי לפני כעשור. במקום זאת, הוא שהה רוב היום עם עובדיו מאחורי דלתות מוגפות, ודלה פרטים מערוצי החדשות ומקבוצות הווטסאפ על הירי הקטלני, שהתרחש במרחק כ-3 ק"מ מהמסעדה. מזרחי, ישראלי שחי בארצות הברית מאז שנת 2000, מתאר אווירה "מאוד לא נעימה", כדבריו. "חשבנו שזה מקום בטוח, וכעת תחושת הביטחון הזו נעלמה".
"אין מקום בטוח באמריקה"
הירי בהיילנד פארק התרחש פחות מחודשיים לאחר שני אירועים קטלניים של ירי המוני, שבלטו בין אירועי ירי הגובים ללא הרף את חייהם של קורבנות בארה"ב. ב-14 במאי נרצחו עשרה בני אדם במרכול בבפאלו, ניו-יורק, בידי גזען שקיבל השראה מאידיאולוגיות אנטישמיות. עשרה ימים לאחר מכן, צעיר בן 18 רצח 19 תלמידים ושתי מורות בבית ספר יסודי ביובלדי, טקסס.
שעות ספורות אחרי המתקפה בהיילנד פארק הוצפו הרשתות החברתיות בקטעי וידאו שתיעדו עוד ירי המוני, הפעם בפילדלפיה, כשברקע הזיקוקים של חגיגות ה-4 ביולי. וכך, עבור ליהי בלו-וייס כהן (ועבור אמריקנים נוספים), יום העצמאות של אמריקה כבר לעולם לא יהיה אותו דבר. "החוויה הזו הרוסה לילדות שלי לכל החיים", היא סיכמה. "אנחנו מגדלים אותן כאן כדי להגן עליהן, אבל מסתבר שאין מקום בטוח באמריקה".
רון קמפיס וכנען ליפשיץ השתתפו בהכנת הכתבה.
