נוסח הדלקת נרות שבת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
תפילה לאחר הדלקת הנרות: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בָּנַי וְאֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי) וְאֶת כָּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. וְתִזְכְּרֵנוּ בְזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ. וְזַכֵּנִי לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּייָ דְּבֵקִים, וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ. וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
למה מדליקים נרות שבת?
הטעם הראשון להדלקת נרות שבת מובא במשנה במסכת שבת – "רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת". מדבריו של רבי ישמעאל אפשר להסיק שהדלקת הנרות נתקנה משום כבוד שבת. כך כתב גם רש"י: "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור". לעומת זאת, לפי התוספות, הדלקת הנרות נתקנה משום עונג שבת: "הדלקת נר בשבת חובה – פירוש, במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג".
מדבריהם נראה שעיקר העונג הוא בכך שסעודת השבת תיאכל במקום שיש בו אור. האכילה במקום מואר היא עונג מיוחד לאדם, שכן הוא יכול לראות את המאכלים הנכנסים לפיו. וכך נראה גם מדברי מדרש תנחומא (נח, א'): "הדלקת הנר – דכתיב: 'וקראת לשבת עונג', זו הדלקת הנר בשבת. ואם תאמר – לישב בחֹשך? אין זה עונג, שאין יורדי גיהנֹם נדונין אלא בחֹשך".
ייתכן שלמצוות הדלקת הנרות יש גם טעם נוסף. הגמרא במסכת שבת אומרת שמי שאין לו כסף לקנות גם יין לקידוש וגם נרות, עדיף שיקנה נרות – "משום שלום ביתו". מדברי הגמרא עולה טעם חדש להדלקת הנרות: משום שלום בית.
מהו הקשר בין הדלקת נרות לשלום בית? רש"י מבאר: "שבני ביתו מצטערין לישב בחֹשך". נראה שכוונתו היא שכאשר אין אור בבית, בני הבית מצטערים לשבת בחושך, וממילא יש סיכוי גבוה יותר שיגיעו לידי מריבות. אור מביא איתו נעימוּת שמצמצמת מריבות. בהמשך מוסיף רש"י שכאשר הבית חשוך אנשים מגששים באפלה, נתקלים בחפצים ונופלים, וגם אוכלים בעלטה בלי לראות את האוכל, וכך שוררת בבית אווירה מתוחה ולא נעימה. הדלקת הנר נועדה להביא לכך שהבית יהיה מואר ותשרה בו אווירה שמחה ונעימה, וכך יגדל השלום בבית. לעומתו, הרמב"ם הבין כנראה ש"שלום בית" מתייחס באופן מיוחד לשלום בין איש לאשתו. להרחבה לחצו כאן.
(משיב: הרב יוסף צבי רימון)
מתכון לחלה לכבוד שבת (של עודד פישר)
מרכיבים ל-4 חלות בינוניות (אם רוצים להכין פחות חלות, אפשר לחלק את הכמויות בשתיים)
לבצק:
20 גרם (1 כף) מלח
1 ק"ג (7 כוסות ועוד 2 כפות) קמח
20 גרם (2 כפות מעט גדושות) שמרים יבשים
50 גרם (רבע כוס) סוכר
100 גרם (חצי כוס) שמן
2 ביצים
460 גרם (2 כוסות פחות 2 כפות) מים
להברשת הבצק:
1 ביצה, טרופה עם 1 כף מים
אופן ההכנה:
1. שמים את המלח בקערת המיקסר (או בקערה רגילה, אם לשים ביד). מוסיפים את הקמח ולאחר מכן את שאר מרכיבי הבצק.
2. לשים 7-5 דקות, עד לקבלת בצק חלק וגמיש (אם לשים ביד, משך הלישה יהיה 10-5 דקות – תלוי במי שלש).
3. מניחים לבצק לנוח כ-5 דקות, ולאחר מכן לשים אותו עוד כדקה ביד (המנוחה מסייעת בהפיכת הבצק לגמיש יותר, כך שהחלות יהיו אווריריות יותר – ראו טיפים בהמשך).
4. מכסים בשקית ניילון (לא ניילון נצמד) ומתפיחים כ-60-45 דקות, עד שהבצק תופח פי אחד ורבע עד אחד וחצי מנפחו המקורי (משך התפיחה ישתנה בהתאם לטמפרטורה ולגורמים נוספים).
5. מחלקים את הבצק לשניים. מחלקים כל מחצית לשניים, ולאחר מכן כך רבע לשניים – כך שמתקבלים 8 גושי בצק שווים בגודלם.
6. מקמחים קלות את משטח העבודה. מרדדים את כל אחד מחלקי הבצק למלבן ארוך, ומגלגלים אותו מאחת הצלעות הארוכות לנקניק. מגלגלים מעט את הנקניק, כדי להדק אותו.
7. קולעים כל שני נקניקים לחלה.
8. מברישים את החלות בביצה הטרופה ומניחים בתבניות שרופדו בנייר אפייה (אם רוצים, אפשר לפזר על החלה המוברשת שומשום). מכסים בשקית ניילון ומתפיחים עד שהבצק תופח פי אחד ורבע עד אחד וחצי מנפחו המקורי (משך התפיחה ישתנה בהתאם לטמפרטורה ולגורמים נוספים).
9. בזמן שהחלות תופחות מחממים את התנור ל-220 מעלות. מניחים בתחתית התנור כלי עם מים חמים, ליצירת אדים.
10. אופים את החלות 25-20 דקות, עד שהן מזהיבות.
