כ-3,000 צעירים וצעירות עוזבים את המגזר החרדי מדי שנה, והם נותרים לרוב חשופים למצוקה חריפה במהלך התהליך עצמו וגם אחריו. דו"ח מיוחד שמפרסם משרד הרווחה והביטחון החברתי חושף נתונים קשים על מצבם של היוצאים בשאלה מהחברה החרדית, וסוקר את המענים שהמשרד מקדם בניסיון להתמודד עם הבעיה.
- זר לא יבין: הרב קניבסקי נפטר – ואנחנו בחרדה/ רחלי גרינוולד
מספרם של החרדים לשעבר הולך ומתקרב לעשרות-אלפים, ודו"ח שיתוף הציבור שמפרסם המשרד הממשלתי נעשה בהשתתפות 855 נשאלים שעזבו את הקהילה החרדית, וחושף פרטים חדשים על התופעה. מהנתונים עולה כי המענה המבוקש ביותר בקרב היוצאים הוא סיוע ברכישת מצרכי מזון – עובדה שיכולה להעיד על מצוקה כלכלית חריפה. בהמשך הרשימה מופיעים הצורך בהשלמת פערי השכלה, וכן תמיכה נפשית וחברתית.
בדידות שמובילה לאובדנות
נפתלי יעב"ץ עזב את החברה החרדית בעצמו, כקטין. היום הוא מכהן כראש מטה מנהל סיוע לבתי משפט ותקון ומנהל תחום הטיפול ביוצאים בשאלה במשרד הרווחה והביטחון החברתי. "הדו"ח מתאר קושי משמעותי כתוצאה מהיעדר עורף משפחתי, בדידות ומצוקה נפשית", הוא מציין. "אנחנו מדברים פה על אחוזים מאוד-מאוד גדולים".
לדבריו, "אנחנו גם יודעים ממחקר שבוצע בעבר, שמתלווים לזה גם ניסיונות אובדניים. אנחנו מדברים פה על צורך חברתי וקהילתי, והרעיון הוא, בסופו של דבר, ליצור קהילה. ארוחת שישי משותפת שנערכת לקבוצה כזו עשויה להעביר את התחושה של קהילה מחבקת ועוטפת, להעלות קצת זיכרונות משותפים מהעבר ולהפחית את הבדידות. ההיבט הזה הוא בראש סדרי העדיפויות שלנו".
יעב"ץ אומר עוד כי "היינו גם רוצים לשבץ את היוצאים בשאלה אצל משפחות מלוות, כדי לאפשר ליווי פרטני שהוא הרבה יותר ממוקד, ושהמשפחה המלווה תחליף את המשפחה הגרעינית שאינה בקשר".
פערי ההשכלה – וכתוצאה מכך יכולת ההשתלבות בתעסוקה – אף הם נתפסים כאמור כצורך משמעותי של קבוצת היוצאים. "היעדר השכלה והיעדר יכולות תעסוקתיות מובילים אותנו לחבור לגורמים נוספים, כמו זרוע העבודה והמועצה להשכלה גבוהה, כדי לייצר מענים מותאמים ולהפחית את הפערים האלה – ויש כבר כאלה שנמצאים במכינות קדם-אקדמיות, עם הכוונה תעסוקתית ממוקדת", אומר יעב"ץ.
הדו"ח מצביע גם על הצורך בהנגשת השירותים לאוכלוסייה הזו בתוך מרכזי הערים החרדיות, או בסמוך להן. ההיבט הזה עשוי להיות מאתגר במיוחד עבור עיריות חרדיות, ושיתוף הפעולה בנושא הזה עלול להיות מורכב בהרבה.
קבוצה עם מצוקה שקופה
נכון להיום, יש מספר עמותות המטפלות ביוצאים מהחברה החרדית – המרכזיות הן "הלל" ו"יוצאים לשינוי", אשר ממומנות ומפוקחות בידי משרד הרווחה והביטחון החברתי. בשנת 2014 נערכה ישיבה בכנסת בנושא, ובה עלה לראשונה, בצורה בולטת, הדיון על מצוקתם של יוצאי החברה החרדית. מאז התפתחו שורת מענים. לצד 6 מיליון השקלים שכבר מושקעים בפעילות העמותות, התקבלו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עוד כ-8 מיליון שקלים, המיועדים להרחבת המענים והיקף הפעילות.
לדברי יעב"ץ, יש הבחנה בין עמותת "הלל" המתמקדת במי שכבר החליטו לעזוב את הקהילה החרדית ולחיות כחילונים, ובין עמותת "יוצאים לשינוי" שבה נותנים מענה גם למי שעודנו נמצא על הרצף הדתי. "לא כל מי שמגיע לקבל מענה אכן עוזב את העולם החרדי", הוא אומר. "היו מקרים של בחור שהגיע למקלט שלנו, ואחרי שבועיים-שלושה החליט לחזור לעולם החרדי, והכול בסדר גמור. הוא יוכל לעשות את זה גם. כפירה אינה דרישת סף לקבלת שירותים".
בעיניו, האתגר הגדול נעוץ בעובדה שקשה לאתר את היוצאים בשאלה במבט ראשון, כך שהם נעשים שקופים בחברה הכללית. "בסופו של דבר, יוצא בשאלה נראה כמו כל אדם אחר בחברה הישראלית", יעב"ץ מסביר. "למעסיק אין שמץ של מושג שהעובד החדש שהתחיל לעבוד במוקד הטלפוני, הוא יוצא בשאלה. אבל בסוף, כשהוא מגיע לפינת הקפה ויש דיון עם סלנג שהוא ממש בסיסי לכל מי שלא בא מהחברה החרדית, הוא לא מבין כלום".
קושי נוסף שצץ הוא בתקשורת עם המגדר השני. "הוא לא מבין במוסכמות חברתיות בסיסיות, ואחרי שלא דיבר בחייו עם נשים זרות – עכשיו הוא צריך לדבר איתן, וזה מייצר אתגרים ולעיתים גם אי-הבנות", הוא מציין. "הם יכולים להיראות כאנשים מוזרים ותימהוניים, ויכולות לצוץ תגובות כמו 'מה נסגר עם הבחור הזה?' הדו"ח מציין גם כי 31% מהמשיבים ביקשו שלצד הפעילויות המשותפות לכלל המגדרים, יינתנו גם פעילויות חברתיות-תרבותיות בהפרדה מגדרית".
"הפכתי להיות ילד רחוב"
הדו"ח משקף גם מאפיינים דמוגרפיים ומגדריים הנוגעים ליוצאים מהמגזר החרדי – למשל פילוח תת-מגזרי של היוצאים, מספרים המשקיפים באופן דרמטי גם את כל החצרות החסידיות.
נוסף על כך, לפי הדו"ח יש רוב מגדרי מובהק לגברים היוצאים בשאלה, על פני יוצאות בזרמים האשכנזיים (חסידים וליטאים) – ואילו בקרב הציבור החרדי-ספרדי ישנו רוב דווקא לנשים היוצאות.
נתון מעניין נוסף הוא חלקם של בני משפחות חוזרות בתשובה ובני משפחות עולים, הגבוה באופן משמעותי במעגל היוצאים בשאלה. 39% מהיוצאים בשאלה דיווחו כי הוריהם חוזרים בתשובה; 18% מהיוצאים דיווחו כי הורה אחד שלהם הוא מהגר, ו-21% דיווחו כי שני הוריהם עלו לישראל.
"ניסינו להבין מה קורה עם ילדים שהם דור שני להגירה. זו יכולה להיות הגירה לארץ אחרת, כמו עלייה לישראל, או הגירה תרבותית כשההורים חזרו בתשובה", מנתח יעב"ץ. "בשני המקרים יש לזה השפעה משמעותית מאוד. ההגירה לא מתקבלת באופן מיטבי, וזה מגביר מאוד את הסיכוי ליציאה בשאלה". ייתכן מאוד שהנתונים מושפעים מהיותה של החברה החרדית חברה מעמדית. במציאות חברתית כזו, משפחות הנמצאות בשוליים החברתיים והקהילתיים שלה, חשופות יותר לתהליך יציאה בשאלה.
אחת התופעות הכאובות שהדו"ח מצביע עליה היא, כאמור, היעדר עורף משפחתי בקרב מי שעוזבים את הדת. מצב כזה היה גורם הסיכון המדווח ביותר. בקרב הזרם החסידי והזרם הליטאי, שיעורי נטישה של הורים את ילדיהם גבוהים במידה משמעותית מאשר שיעורי הנטישה בקרב המגזר החרדי-ספרדי או החרד"לים.
"אני ליטאי, ובגיל 15, כשיצאתי בשאלה, ההורים ממש התנתקו ממני ועברתי לגור ברחוב", משתף יעב"ץ בעצמו. "הפכתי להיות ילד רחוב. חברים ספרדים שלי יצאו בשאלה והמשיכו לגור בבית. יש בהחלט קשר בין תת-המגזר הספציפי שממנו מגיע היוצא, לסיכון שלו להיות חסר עורף משפחתי".
הידרדרות לניצול מיני וזנות
יוצאים בשאלה מהמגזר החרדי מתמודדים עם שורה ארוכה של גורמי סיכון – חלקם נפשיים כמו חרדה ופוסט-טראומה, וחלקם גובלים בפלילים כמו שימוש בסמים ודיירות רחוב. "הרבה פעמים היציאה מהחברה החרדית מלווה בפגיעה מינית בעבר", מציין יעב"ץ. "לפי הנתונים שבידינו, 22.5% מכלל היוצאים עברו פגיעה מינית בעברם. אנחנו יודעים גם שפגיעה מינית בחלק מהמקרים (2.8%, לפי הדיווח העצמי בדו"ח), משמשת זרז לניצול מיני בעתיד".
"תדמייני נערה בת 16 שיצאה מסמינר חרדי, ואין לה שמץ של מושג, והיא רק רוצה שיחבקו אותה ויאהבו אותה", מסביר יעב"ץ. "היא הופכת להיות מנוצלת באופן מהיר מאוד. הרצף הזה מייצר סיכון משמעותי, בפרט כאשר אין עורף משפחתי. אותה ילדה שנמצאת ברחוב מבינה מהר מאוד שהיא יכולה להשתמש בגוף שלה כדי לקבל מענה לצרכים שונים, ומשם זה מידרדר מהר מאוד למעגל הזנות".
אחד הדברים שנותרו פתוחים בדו"ח הוא סוגיית היוצאים הקטינים. 22.6% מהמשיבים שעזבו את החברה החרדית עשו זאת כקטינים, כשהגיל הממוצע לעזיבה מבין הקטינים הוא פחות מ-16. יעבץ מציין כי מתן המענה לאוכלוסייה חסרת הישע הזו מורכב בהרבה. "יש פה סוגיה משפטית", הוא מפרט, "כי הקטין הוא לכאורה תחת אחריות הוריו, ובסוף ההורים יכולים לקבוע מה יהיו דרכי הטיפול בו. לכן ההתמקדות שלנו היא בעיקר בבגירים".
האם האחריות ההורית לא פוקעת כשהילד נפלט לרחוב?
"בהחלט. יש לנו לא מעט מקרים של הוצאה מסמכות ההורים והוצאה ממשמורת באמצעות מעורבות של עובדת סוציאלית, בהתאם לחוק הנוער. זה תהליך. אם כעת יש ילד מהמגזר החרדי שמתחיל לשוטט ויוצא בשאלה, אבל הוריו דורשים שהוא יהיה דווקא בישיבה והמשמורת לא הופקעה – אין יותר מדי מה לעשות. יש לנו מקרים רבים מאוד של הפקעה. במסגרות חסות הנוער אנחנו במצב שבו 35% מהילדים הם מרקע חרדי ודתי".
זה נתון גבוה מאוד.
"נכון. אבל כרגע, עד שלא נפתור את הסוגיה המשפטית, המענים המלאים שאנחנו מעמידים ליוצאים מיועדים לבגירים שכבר עומדים ברשות עצמם. בתור מי שיצא בשאלה בתור קטין, אני מקווה שנצליח לפתור גם את זה".
