פרופ' סיריל כהן הוזמן לריאיון בצרפת – והותקף בשאלות על הכיפה: "זו הייתה הפתעה"
(צילום: אבי חי)
פרופ' סיריל כהן, שהוזמן להתראיין על הקורונה בתוכנית טלוויזיה ברשת CNEWS בצרפת, נדהם כאשר הנוכחים באולפן הפנו לעברו שאלות מטרידות הנוגעות דווקא לכיפה שהוא חובש על ראשו. "אני הולך לשאול שאלה שלא קשורה לרפואה, אבל הרבה אנשים שואלים למה הפרופסור חובש סממן דתי באולפן", אמר המגיש, פסקל פרו. "למה? כי אני הולך איתה כל יום", השיב כהן, שנראה המום.
הקטע מהתוכנית הפך לוויראלי – ובריאיון לאולפן ynet לאחר התקרית החריגה, מודה פרופ' כהן כי "זו הייתה הפתעה. לא ציפיתי לזה. אני מתראיין תדיר לא רק בארץ אלא גם בצרפת ובכל מיני מדינות בעולם, והייתי פיזית באולפן הזה גם בשנה שעברה ובעוד כל מיני אולפנים בצרפת, לכן אני קצת הופתעתי. לא הבנתי מאיפה השאלה הזאת באה או מה הרלוונטיות שלה לריאיון של חמישים דקות על הקורונה, החיסונים וכן הלאה".
בשלב מסוים, באותה תקרית בתוכנית הטלוויזיה, הצטרפה לדיון הפרשנית אליזבת לוי שישבה באולפן כחברת פאנל – יהודייה בעצמה – ואמרה: "גם אני הערתי לו על זה כשהלכנו למכונת הקפה". פרופ' כהן הבהיר בפני המראיין: "אני הולך עם הכיפה כל יום, לא שמתי אותה במיוחד כדי לבוא לתוכנית שלך". לוי ניסתה להסביר את טענתה: "אצלנו החילוניות זו הדיסקרטיות. זה לא נגד הדת, אבל אתה שומר את הדת לעצמך". בשלב הזה כהן הרים את קולו, ואמר: "קוראים לי כהן! למה שתרצו שאשמור את הדת שלי לעצמי, אני בא מישראל".
הפרשנית שלצידו המשיכה להתעקש: "יש גם כאלו שקוראים להם כהן ולא חובשים כיפה", והתחילה לומר שהמציאות בצרפת שונה. כהן שאל את הנוכחים באולפן בתוכנית הבוקר מה יעשו במקרה שכומר או האפיפיור יתארחו בתוכנית, והאם יבקשו מהם להוריד את הצלב או כיסוי הראש. המגיש צחקק, וכהן הבהיר שחבישת הכיפה אינה נועדה בשום אופן לפגוע ברגשות הצופים.
האם מדובר באנטישמיות פשוטה? פרופ' כהן אינו משוכנע. "אני לא יודע אם אני יכול להיכנס לנושא האנטישמי, כי צריך להבין את החברה הצרפתית", הוא מסביר, "אני חושב שהרעיון הוא שבמרחב הציבורי לא מקובל כביכול, לפי דעות מסוימות, ללכת עם סממן דתי. אבל לא מדובר פה באיזה משרד ממשלה, ואני לא בתפקיד רשמי, אני תייר, כולם יודעים שאני מגיע מישראל. אני לא הולך להוריד את הכיפה שלי כי יש רצון כזה מצד אנשים. לכן אני מופתע.
"אני עדיין בקשר עם כל הגורמים האלה, עם המנחה הזה. זה ערוץ שהופעתי בו בשנה שעברה ואיחלו שם חנוכה שמח, אז אני לא חושב שיש פה עניין ממש אנטישמי. אני חושב שזה פשוט עניין של חילוניות שהם דוגלים בה. מצד שני, כפי שאני אומר, אני בטוח שהשאלה הזאת לא הייתה עולה אם היה מגיע לדוגמה כומר, או משהו כזה, עם סממן דתי".
אולי אפילו מישהו או מישהי מוסלמית?
"כן, אני לא יודע".
כשעושים לך דבר כזה, כאורח בתוכנית, זה מביך? אולי אפילו משפיל?
"קשה להביך אותי בקטעים האלה, כי כפי שאת רואה, אני עונה בצורה ישירה. אמנם אני מופתע בהתחלה, אבל עונה בצורה ישירה. זה מי שאני, אני שקוף, יש פה שקיפות. הופתעתי באמת מהשאלה של אותה פאנליסטית, שהיא יהודייה דרך אגב, ששאלה אותי בדרך לקפה בפרסומות למה אני הולך עם זה. אמרתי לה: תקשיבי, אני לא רואה בזה בעיה. היא אפילו הודתה שאבא שלה הולך עם כיפה. אז אמרתי לה: אדרבה, אני לא חושב שיש פה איזו בעיה.
"אבל מעבר לזה, אני חושב שזה קשור לאווירה כללית בצרפת, של התמודדות עם המתח בין הדת לעיקרון החילוניות, שאומר שכולנו שווים – ואצלם 'כולנו שווים' זה אומר 'אל תראה את זה'. אבל אני חוזר שוב, סממנים מדתות אחרות אתה תראה במרחב הציבורי".
"אנשים לא יהודים אמרו שהם מתביישים"
התקרית בתוכנית הבוקר מציפה מחדש את ההתמודדות של הקהילה היהודית בצרפת – שהיא הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה מבחינה מספרית – עם הדרישה להצניע סממנים דתיים כמו כיפה או אפילו מגן דוד.
"יש מגמה להצניע סממנים יהודיים בעיקר בגלל הביטחון האישי", מציין כהן. "זה נושא מרכזי יותר מאשר הנושא של חילוניות או לא. יש יהודים צרפתים שאין להם בעיה – במשך השבוע אם הם עובדים במשרד ממשלתי הם בלי כיפה, ובשבת הולכים לבית הכנסת עם כיפה. זה דבר שהוא ידוע. יש אפילו כאלו שהמציאו כיפה בדמות שיער, כמו פאה. היה פסק הלכה מאחד הרבנים הראשיים בצרפת שאמר לא להסתובב עם כיפה גלויה ברחוב, בגלל סכנה, ולכן ללכת עם כובע או משהו דומה".
"אנחנו גם זוכרים לצערנו הרב את מה שקרה בבית הספר היהודי בטולוז ב-2012, שבו שלושה ילדים נורו מטווח אפס בידי בן עוולה, ומכירים את הסיפור של הפיגוע ב'היפר כשר' ב-2015", מציין כהן, "אז זה קיים. מצד שני, אני חייב להגיד שיש גם הרבה צרפתים שאין להם בעיה, להפך. קיבלתי מלא הודעות אחרי הקטע הזה, מאנשים שהם לא יהודים שאמרו שהם מתביישים משאלות כאלה, ושזה לא צריך להיות על סדר היום בכלל".
אילו תגובות קיבלת באמת ביממה האחרונה?
רוב התגובות הן תגובות של תמיכה, של גאווה, מהקהילה היהודית. נסעתי לתת הרצאות בנושא סרטן וגם להסביר על המחקר והמדע בישראל, ומישהי כתבה לי הודעה מרגשת מאוד. היא כתבה לי: 'אתה יודע, הסיפור הזה נטע בנו הרבה יותר גאווה מאשר כל הרצאה שאנחנו שומעים על ישראל'. לא חלילה שלא גאים בישראל, ההפך הגמור, אבל מבחינת ההשפעה של הסיפור על הקהילה. אז הרבה אנשים כתבו לי שהם גאים להיות יהודים, גם מצרפת, גם מפה – ושמבחינתם זה חיזק אותם, העמידה הזאת, והדיבור הפשוט. לא בקטע חתרני ולא בקטע פרובוקטיבי – זה מי שאני".
