"בשבילי – בנימין זאב הרצל היה נביא. בכל ספרי ההיסטוריה כתוב שמשפט דרייפוס גרם להרצל להבין שצריך להקים מדינה ליהודים, אבל זה לא נכון. המשפט היה ב-1895, ובאותה תקופה רבים האמינו שהטענות נגד דרייפוס מבוססות". הדובר הוא פרופ' יהודה מוֹרָלי, מהמחלקה לחקר התיאטרון באוניברסיטה העברית, והוא מחזיק בטענה מהפכנית: הרצל החל להפנים שיש להקים מדינה יהודית לפני משפט דרייפוס, בעקבות מחזה שכתב ועולה לראשונה בישראל.
לא רבים זוכרים, אבל בין שלל עיסוקיו היה בנימין זאב הרצל גם מחזאי. מעטים עוד יותר מכירים לעומק את המחזה "הגטו החדש", שכתב חוזה המדינה אי-אז לפני 127 שנים – עוד לפני שהחל לקדם את רעיון המדינה היהודית ויזם את הקונגרס הציוני העולמי.
- הרבנים שמפחדים מעץ חג מולד עוד לא יצאו מהגלות/ הרב פסח ווליצקי
- אין מקום לאל-הורות: כשחז"ל התעקשו "לחתן" את מרים/ פרופ' רוחמה וייס
מי שמבקש לתבוע את עלבונו של המחזה הנשכח הוא פרופ' מורלי, שטוען כי כתיבתו הייתה נקודת ציון חשובה בשינוי הדרמטי בעמדותיו של הרצל ביחס לשאלה היהודית. מורלי אף עומד מאחורי קריאה מבוימת של "הגטו החדש", שתעלה בבימויו בתיאטרון "מיקרו" (במסגרת תיאטרון הקריאה) בירושלים, מחר (יום ב').
9 צפייה בגלריה
פרופ' יהודה מורלי עם צוות השחקנים בחזרה. "זה ממש לא מחזה אנטישמי, ואפילו מחזה יהודי מאוד"
(צילום: סילבן העליון)
"האמת לגבי המשפט החלה להתפרסם רק במהלך 1896, כשמתייה, אחיו של אלפרד דרייפוס, יצא למאבק וחשף עדויות חדשות שלפיהן הקצין היהודי שהועמד לדין היה חף מפשע", אומר מורלי. "לעומת זאת, כבר בראש חודש אדר של שנת 1896 פרסם הרצל את 'מדינת היהודים', שבו טען כי הפתרון ליהודים הוא הקמת מדינה. ב-1894, שנה לפני משפט דרייפוס, הרצל חיבר את המחזה 'הגטו החדש', שהמסר שלו הוא שהתבוללות היא לא הפתרון".
בעקבות השפלה אוטוביוגרפית
הרצל חיבר את "הגטו החדש" בתוך 17 יום בלבד. מדובר בדרמה שגיבורה הוא עורך דין יהודי בשם יעקב סמואל, שאשתו הרמינה היא בת למשפחה עשירה. סמואל מתבולל אבל לא מצליח לצאת מהגטו החברתי, עד שבסופו של דבר הוא מת בתום דו-קרב עם אציל אנטישמי שפגע בכבודו כיהודי.
דמות בולטת נוספת במחזה היא זו של פרנס ריינברג, גיסו של יעקב, מומחה לשוק ההון שמוצג כטיפוס ערמומי. בגרסה המקורית של המחזה, רגע לפני מותו, יעקב סמואל אומר: "יהודים, אחיי, יבוא יום ויניחו לכם לחיות – כאשר תדעו כיצד למות". בכוחותיו האחרונים זועק היהודי: "לצאת! לצאת מן הגטו!"
כאשר המחזאי ארתור שניצלר, חברו של הרצל, קרא את טיוטת המחזה – הוא התקומם נגד המשפט שאומר סמואל לפני מותו. הוא העיר להרצל שהיהודים אינם צריכים לקבל שיעורים וללמוד איך למות – הרי הרגו מהם רבים כל כך לאורך השנים. בעקבות הביקורת, השמיט הרצל מהמחזה את המשפט.
אך למעשה שילב הרצל בעלילת המחזה רמז לאירוע אוטוביוגרפי: בצעירותו הזמין אותו עיתונאי אחר לדו-קרב, בעקבות קטטה במועדון. כדי לא להסתכן, הוא מחל על כבודו והתנצל בפני יריבו בעימות, התחמקות שהוא התבייש בה שנים לאחר מכן. כך במחזה, הגיבור יעקב סמואל מוזמן לדו-קרב על ידי אריסטוקרט, הרוזן פון שרם, ומגיש את התנצלותו כדי לחמוק מהסכנה. אלא שבסוף המחזה מוצא את עצמו סמואל בדו-קרב מול אותו רוזן אנטישמי, למרות הכול.
למה המחזה נשכח ומעולם לא הועלה בארץ?
"המחזה עלה ב-1898 בווינה ומיד אחר כך בברלין, ומאז לא הוצג בישראל או בשום מקום אחר. הסיבה הראשונה והעיקרית לכך היא שבישראל לא מכבדים את העבר, ובכלל זה גם את המחזות של הרצל. לדוגמה, אברהם גולדפן, שנחשב אבי התיאטרון היהודי, כתב 54 מחזות, אבל בארץ מעלים רק הצגה אחת שלו – 'המכשפה'.
"הבעיה השנייה היא התרגום – אחרי שהרצל כתב את המחזה, הטקסט תורגם לעברית, אבל זה היה תרגום מיושן וכבד. לכן יזמנו תרגום חדש, קליל, וגם קיצרנו את הטקסט. הבעיה השלישית והאחרונה שבגללה עד היום 'הגטו החדש' לא הוצג בארץ, היא שבמחזה יש משהו פראי ואלים. להרצל יש תדמית של חוזה המדינה, ולכן ההצגה לא התאימה לתדמית שלו".
"בתחילת ההצגה הגיבור הראשי מוצג בצורה מגוחכת, כמו כל מי שרודפים אחרי הכסף בבורסה. אבל תוך כדי המחזה הוא מתחבר ליהדות שלו, מתגלה כאיש חם והופך להיות גיבור. מניתוח המחזה גם רואים כיצד הרצל עצמו, תוך כדי הכתיבה, ממש גילה את היהדות מחדש"
9 צפייה בגלריה
השחקנים זיו מאור ואסף פרידמן בחזרה. "יש במחזה הזה משהו פראי ואלים"
(צילום: ואדים ירוחין)
היו כאלה שהאשימו את המחזה באנטישמיות.
"היו אכן טענות כאלו, כי הרצל לא אהב יהודים עשירים וזה בא לידי ביטוי במחזה. אבל זה ממש לא מחזה אנטישמי, ואפילו מחזה יהודי מאוד. בתחילת ההצגה הגיבור הראשי מוצג בצורה מגוחכת, כמו כל מי שרודפים אחרי הכסף בבורסה. אבל תוך כדי המחזה הוא מתחבר ליהדות שלו, מתגלה כאיש חם והופך להיות גיבור. מניתוח המחזה גם רואים כיצד הרצל עצמו, תוך כדי הכתיבה, ממש גילה את היהדות מחדש".
תיאטרון במקום קטיף תפוזים
מורלי (73) נולד בשם ז'אן ברנרד למשפחה יהודית באלג'יר. "זו הייתה משפחה מסורתית, שמרנו כשרות, צמנו ביום כיפור, והעלייה לתורה בבר מצווה הייתה סוף הקשר שלי עם הדת באותו זמן".
"המחזה עלה ב-1898 בווינה ומיד אחר כך בברלין, ומאז לא הוצג בישראל או בשום מקום אחר. הסיבה העיקרית לכך היא שבישראל לא מכבדים את העבר, ובכלל זה גם את המחזות של הרצל"
בהמשך למד תיאטרון באוניברסיטת סורבון בפריז, שיחק בהצגה על פי מחזה של המחזאי פול קלודל, וב-1969 ביקר לראשונה בישראל. "ידעתי שיש מקום בשם תל אביב, ועל הדרך באתי לירושלים. זו הייתה קטסטרופה – לא הבנתי את ירושלים ואת כל החיילים שהיו בה", לדבריו. "הפעם השנייה שביקרתי בישראל הייתה ב-1978. הזמינו אותי להופיע עם הצגה שלי בפסטיבל האביב, סמוך ליום העצמאות, והפעם אמרתי: 'אני רוצה לגור פה'".
9 צפייה בגלריה
יהודה מורלי. "'אלטנוילנד' הוא ספר מדהים. חטא שלא מלמדים אותו בבתי ספר בארץ"
(צילום: סילבן העליון)
אבל למה?
"באותה תקופה הייתי דוקטור והרציתי בסורבון, אבל התחלתי להיות דתי. היה קשה לשמור שבתות וחגים – בראש השנה וביום כיפור הייתי צריך להגיד שאני חולה כדי שלא אצטרך ללמד. הלכתי לקונסוליה בפריז ונספח התרבות שאל אותי, 'אתה יודע לקטוף תפוזים?' - עניתי לו שאם צריך, אני אקטוף".
אז הפכת לקוטף תפוזים?
"לא", הוא צוחק, "הייתי ד"ר ולימדתי תיאטרון בסורבון, אז חיפשתי עבודה בתחום ועשיתי את הסרט 'הסבתא הזאת בלבן'. זו קומדיה מטורפת על סבתא שכל הזמן מתחתנת. חיפשתי שחקנית מבוגרת ובחרתי בימימה מילוא, אשתו של שחקן התיאטרון יוסף מילוא. היא גססה, אבל אז לא ידעתי את זה. היא הייתה עם מכונת הנשמה, ששולבה כחלק מהתפאורה. היא השתמשה לסירוגין במכונת ההנשמה והתבלבלה בין הסרט ובין המציאות.
"אחרי זה ביימתי בתיאטרון החאן את ההצגה 'גימפל תם', על בסיס סיפור של יצחק בשביס זינגר. למזלי, אחרי זה קיבלתי עבודה כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, העיר שבה גרתי שנים רבות".
איך התחברת להרצל?
"כמו כל דבר אצלי – דרך התיאטרון. אחרי ההצגה 'גימפל תם' פנה אליי עמרי ניצן, הבמאי שהיה אז המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה. הוא רצה שאסייע להפוך את הספר 'אלטנוילנד' למחזה. קראתי וממש התאהבתי בהרצל. זה ספר מדהים, זה ממש חטא שלא מלמדים אותו בבתי ספר בארץ".
מה הופך אותו למדהים בעיניך?
"זה ספר נבואי. יש רב בשם הרב ד"ר גאייר (Geyer), שהוא האויב. הוא רוצה שמדינת ישראל תהיה רק של היהודים ותזרוק את הנוצרים, ונגדו עומדים שלושה: יהודי חילוני, יהודי דתי וערבי-מוסלמי. הם לוחמים נגד הרב שרוצה לזרוק את הזרים מארץ ישראל. עבור הרצל, המדינה שתקום תהיה פתוחה לכולם – גם לנוצרים, גם לערבים וגם לחילונים. אני מסכים במאה אחוז עם הרצל, ולא אוהב את גאייר. לא יפה לרצות מדינה רק ליהודים-דתיים".
9 צפייה בגלריה
"הרצל שאף למדינה שתהיה פתוחה לכולם". מורלי עם השחקנים חנה גרינשפן וכרם וילדר
(צילום: סילבן העליון)
קץ יוזמת ההתנצרות
המחקר האקדמי מגלה כי הרצל ניהל מערכת יחסים מורכבת מאוד עם הדת והמסורת. בילדותו אמנם למד בבית ספר יהודי וגם עלה לתורה בבר המצווה שלו, אבל ב-1893 הוא חשב שהתנצרות והתבוללות הן הפתרון לבעיית האנטישמיות. הוא גם ניסה לקדם רעיון של התנצרות המונית של יהודים, אצל המוציאים של העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה" שבו כתב וערך.
"כתיבת המחזה פעלה על הרצל כמו פסיכו-דרמה. הגיבור של ההצגה זה הוא עצמו כמובן. היהודי שנמשך לערכים האירופיים ולא אוהב את הערכים היהודיים, זה הוא. רק שבכתיבת המחזה הרצל מבין את כישלון ההתבוללות, שנגמרת במוות, וקולט שצריך משהו אחר"
הרצל גם תכנן לקיים ריאיון בנושא עם האפיפיור, וכתב לברון פרידריך לייטנברגר כי "יש לטבול ילדים יהודים לנצרות קודם שהם אחראים למעשיהם, לפני שיוכלו לפעול בעד או נגד, ולפני שהמרת הדת תוכל להתפרש כחולשה מצידם. מוכרחים להיעלם בהמון!"
"הכתיבה של המחזה פעלה על הרצל כמו פסיכו-דרמה", טוען פרופ' מורלי. "הגיבור של ההצגה זה הוא עצמו, כמובן – בן דמותו, עורך דין לא מוצלח שנשוי לאישה שלא מבינה אותו. היהודי שנמשך לערכים האירופיים ולא אוהב את הערכים היהודיים, זה הוא. רק שבכתיבת המחזה הרצל מבין את כישלון ההתבוללות, שנגמרת במוות, וקולט שצריך משהו אחר".
9 צפייה בגלריה
השחקן יצחק וינוקור, מתוך הקריאה המבוימת. תרגום חדש וקליל יותר למחזה
(צילום: ואדים ירוחין)
ואכן, הרצל כתב ביומנו: "אני דימיתי כי על ידי הסערה הדרמטית הזאת אשתחרר מן המעיק עליי (הבעיה היהודית). להפך, נכנסתי יותר ויותר לפניי ולפנים של הדבר. התחזק בי הרעיון שעליי לעשות משהו למען היהודים. הלכתי בפעם הראשונה אל היכל התפילה ברחוב ויקטואר, והתפילה הייתה שוב בעיניי חגיגית ומעוררת רגש. קווים רבים הזכירוני את ילדותי ואת ההיכל ברחוב הטבק בבודפשט" ("כתבי הרצל", כרך ב', עמ' 17).
מה קרה בעקבות כתיבת המחזה?
"כחצי שנה לאחר מכן הוא מתחיל לכתוב את 'מדינת היהודים'. כלומר זה המחזה שחולל מדינה, והכתיבה שלו היא שגרמה לו לחשוב שהתבוללות היא לא הפתרון ליהודים".
איך אתה מסביר את העובדה שהנס, בנו של הרצל, התנצר?
"צריך לזכור שהרצל גרם לאשתו ולילדיו דבר נורא. הוא התחתן עם יוליה-ז'ולי, בתו של מיליונר, ונעדר הרבה מהבית. את כל כספי הנדוניה של אשתו הוא בזבז על הוצאת העיתון, על פרסום הספרים ועל היוזמה לקיום קונגרס יהודי.
"אשתו של הרצל וילדיו, שהיו אמורים לחיות כמו עשירים, נשארו בלי כלום", הוא מציין. "במיוחד אחרי מותו, הילדים היו צריכים להסתמך על נדבות וסיוע של ידידי הרצל. כולם שם השתגעו, ולכן אי אפשר לשפוט אותם".
הקריאה המבוימת של "הגטו החדש" תיערך מחר (יום ב', 27 בדצמבר) וב-14 בפברואר, 20:00, באולם "מיקרו" בתיאטרון ירושלים
