בשנת 1898 הקדישה עמאם בת סלאח ששון מהקהילה היהודית בהודו ספר תורה לבית הכנסת שלה. לימים הגיע ספר התורה לישיבת פורת יוסף, הבניין המרכזי והחשוב ביותר של עדת הספרדים בעיר העתיקה בירושלים. ב-1948, במלחמת העצמאות, לאחר מצור של שישה חודשים, הלגיון הירדני החריב את הרובע היהודי. 27 בתי כנסת אשר היו בעיר העתיקה נשרפו ונהרסו, כמו גם ישיבת פורת יוסף. למעלה מ-500 ספרי תורה שהיו ברובע, וכן תשמישי קדושה רבים, נעלמו.
בקרבות הרובע נהרגו 39 לוחמים ו-30 אזרחים שגרו בו. כ-300 מהתושבים והחיילים נלקחו בשבי הירדני. במהלך הכיבוש גילו החיילים הירדנים את ספר התורה של עמאם ששון, הוא שבה את ליבם, והם החליטו להעבירו לארמונו של המלך עבדאללה.
לאחר המלחמה, ב-16 בנובמבר 1948, פנתה מועצת הביטחון למדינות המעורבות בדרישה לפתוח במשא ומתן על שביתת נשק. אליהו ששון (אין קשר משפחתי לעמאם), אז ראש המחלקה הערבית בסוכנות היהודית ולימים שר המשטרה, הגיע לארמון המלך בירדן במסגרת המשלחת הישראלית לשיחות, כשהוא מחופש לערבי.
באחד מהמפגשים החשאיים עם עבדאללה, שעסקו בעיקר בסוגיית השבויים, הוא ראה את ספר התורה, והחליט כי עליו להשיבו הביתה. ששון אמר למלך: "אוי ואבוי, מה עשיתם, ספר תורה שלא נמצא במקומו עלול להביא קללה ואסון על הבית שבו הוא נמצא". המלך נבהל, ובתום הפגישה, כשחברי המשלחת הישראלית עלו למכוניתם, חיכתה להם שם הפתעה: ספר התורה.
משה ששון, בנו של אליהו ולימים שגריר ישראל במצרים, סיפר: "קרוב לשעה שתיים בלילה היו דפיקות על הדלת. אורה אחותי ואני פתחנו את דלת דירתנו ברחוב אוסישקין 40 בירושלים, ולפנינו עמד אבא כשהוא לופת ספר תורה כבד מאוד ויפה מאוד, מעוטר בשני רימונים שאותם 'הלביש' אבא בגרביים שלו כדי שהם לא יצלצלו וימשכו תשומת לב. למחרת בבוקר, בשבת, אבא העיר אותי משנתי וביקש ממני לשאת את ספר התורה וללכת איתו לביתו של הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג".
ספר התורה שעבר את המסלול הודו-ישראל-ירדן-ישראל, כמו גם שאר תשמישי הקדושה של הרב הראשי לשעבר, יצחק אייזיק הלוי הרצוג – סבו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, מוצגים כיום במוזיאון לאמנות יהודית בהיכל שלמה בירושלים.
