קבר הרבי מלובביץ' בקווינס
(צילום: גיא מלמד)
קבלו חוק לא כתוב: בכל טיסה לארץ היוצאת מנמל התעופה JFK שבניו-יורק, האחרונים בתור לעמדות הצ'ק-אין יהיו החב"דניקים. טיסת יום או לילה, עם מבצעים בדיו-פרי או ללא. הם תמיד יגיעו בשנייה האחרונה, עם חיוך חצי מתנצל אבל מאושר על מלא. פשוט, ככה זה כשהתחנה האחרונה שלך בתפוח הגדול היא תפילה על ציונו של הרבי מלובביץ' - מרחק 10 דקות נסיעה מאולם הטיסות הממריאות. אתה בא להיפרד, להגיד שלום, והרגליים מבקשות לעצמן עוד דקה ועוד רגע במקום לפני שהן מסכימות לעלות לאובר, ולשעוט לעבר הבדיקה הביטחונית. וכן, ארזתי לבד.
מידי שנה, משדרות תמונות הרקע, המלוות את כנס השליחים העולמי של חב"ד (שהתקיים החודש), בעיקר את עוצמתה וגודלה של החסידות ושל מפעל השליחות האוניברסלי שלה: כאן זו התמונה הקבוצתית של כל השליחים שנראים כמעט אותו דבר, שם זה אימג' מהגאלה לכבוד השליחים ותומכיהם, וכוללת יותר מ-5,000 משתתפים.
אבל השנה, בצוק הקורונה והגבלותיה, התפנתה העין לפוקוס על משהו אינטימי יותר. כמו מנגינה שקטה שמלווה במפוחית פה יחידה, ומגיעה לאחר ביצוע של הפילהרמונית בפארק, גם כאן הופנתה תשומת הלב השנה לעלייתם המשותפת של השליחים לתפילה על מקום מנוחתו של מי שגרם להם לעצור את חייהם הפרטיים, ולהקדיש אותם מכאן ואילך ליהודים באיביזה, בלימה, בקאזאן ובגבעת עדה.
5 צפייה בגלריה
התמונה הקבוצתית בוטלה בשל תקנות הקורונה של ניו-יורק, אבל לא עלייתם המשותפת של השליחים לתפילה על מקום מנוחתו של מי ששלח אותם למשימת חייהם - הרב מלובביץ'
(צילום: שניאור שיף, חב"ד און ליין)
"הפ"נ הכללי", קוראים לזה בתוכנית הכינוס, והאותיות מסמלות את ראשי התיבות של המילים "פדיון נפש". לא משנה כמה המולה תהיה רגע לפני (וכשיש כמה אלפי שליחים שלא ראו אחד את השני כבר שנתיים, יש "קצת" רעש באוויר); ברגע שמילות הבקשה הנפתחות במילים "אנא לעורר רחמים רבים" נשמעות באוויר, דממה מוחלטת יורדת על המתחם.
לכתוב את הכאב
לפני שנים ספורות הוציאו צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור משלחת של משוחררי צה"ל, לוחמים ממבצע "עופרת יצוקה", לכמה ימים של נופש וחופש בתפוח הגדול. היו שם חבר'ה שהשאירו בעזה רגל, יד, את היכולת ללכת או לראות. אבל בעיקר עזה נשארה אצלם. בנשמה. כל אחד והצלקות שהוא סוחב עימו.
5 צפייה בגלריה
עם חבילות של פתקים בכל שפה ומכל העולם, עומדים בתור כדי להכנס לתפילה
(צילום: שניאור שיף, חב"ד און ליין)
בין פסל החירות ליאנקיז סטדיום שולב גם ביקור בציון של הרבי, "האוהל", כפי שהוא קרוי בחב"דניקית מדוברת: מבנה קטן וחסר תקרה הממוקם בתוככי בית החיים היהודי של קווינס, ובו נטמנו האדמו"ר הקודם של חב"ד וחתנו וממלא מקומו. הרבי. לכאן היה הרבי בעצמו מגיע לפחות אחת בשבוע כדי להתפלל אצל חותנו, וזה המקום, לצד בית מדרשו המפורסם של הרבי, ה-770, שממשיכים אלפי חסידי חב"ד לפקוד כל אימת שהגעגוע גובר.
המנהג הוא שכאשר נכנסים לרבי כותבים מעין פתק או מכתב, ובו מבקשים מהצדיק להיות מליץ יושר עבורנו אצל היושב במרומים. גם החיילים, 90% מהם אינם דתיים, בהגדרה היבשה, לקחו דפים ועטים ולפתע ראית מחזה מדהים. יושבים להם אנשים בוגרים ומחוספסים, כאלה שלא מסכימים לדבר עם אף אחד על מה שהיה "שם" או על מה שיהיה בעתיד – לא אמא, לא משקית ת"ש וגם לא הפסיכולוג של משרד הביטחון – ומעלים על הדף את כל מה שעובר להם בראש. "לא יודע למה, אבל הרגשתי שפה אני יכול לכתוב, דברים שביום-יום אני אפילו לא מדבר עליהם", אמר לי אחד מהם.
5 צפייה בגלריה
אחד משליחי חב"ד כותב את פתק הבקשה שלו אותו יקרא ואז יקרע בעוד כמה רגעים בציונו של הרבי מלובביץ'
(צילום: מוני אנדר)
פיסות של בקשות
ואנשים כותבים. זה מתחיל בשפה: כל אחד משליחי חב"ד מביא עימו "חבילה" של פתקים מבני ובנות קהילתו. ערימות של דפים ברוסית, אנגלית, עברית, אידיש, צרפתית, פורטוגזית וכל שפה אחרת על פני הגלובוס. לצד כל אלה, מונחים דפים עם ציור של מטוס, בית, או סתם קווים אבסטרקטיים של הצייר האלמוני בן השנה וחצי. כי אפילו אם אתה עדיין לא יודע קרוא וכתוב, לנשמה יש דרכים משלה להתבטא על הדף הלבן.
5 צפייה בגלריה
עמדה מיוחדת להדלקת נרות בכניסה למקום, עמידה גם בפני הרוחות הניו-יורקיות הקרות
(צילום: הרב מוני אנדר)
אחד מבקש לרכוש בית, בשעה טובה; אחרת רוצה זוגיות, שלישי קצת לחוץ על מקום עבודה חדש עם משכורת נורמלית, ורביעית שואלת על פרי בטן. הכול כתוב בשפה המבקשת עבור הנשמה של פלוני בן אלמונית. כאן, זה כל מה שצריך. שם המשפחה הוא לא רלוונטי. את כל הדפים קורעים לפיסות קטנות ומניחים במקום, אבל גם בין הקרעים אני מזהה צרור דפים עם לוגו של מרכז רפואי ישראלי ידוע. באבחנה הכתובה על הדיאגנוזה אני מעדיף שלא להיתקל.
הרב מוני אנדראלפי אלפים של מכתבים קרועים ממלאים את "בריכת" המקום, והופכים אותו למשהו שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. יש משהו מדהים ומצמית בשקט השורר שם, באינטימיות, ברצינות שמשתלטת עליך ובתחושת ההתנקות וההתחלה מחדש. בחיבור של האנשים לעצמם כמו לדמותו של הרבי, ובתפילה הזכה והעמוקה של כל אחד ואחת מהם, כאילו באותו הרגע נפתחו השמיים במיוחד עבורו.
יש מי שעושים מהמקום שיחת וידאו ליקיריהם שבבית, ומשתפים אותם בחוויה. יש מי שעוד שולח וואטסאפ אחרון ושואל את הקולגה מהעבודה איך קוראים לאמא שלו כדי לבקש גם עליו. ואני? אני נוהג לשלוח צילום מהמקום של קרעי הדפים, מעביר אותו לעשרות הידידים שסמכו עלי שאהיה שליח נאמן עבורם למשימה, ומדווח שהמשימה בוצעה עם תפילה שהכול יתגשם לטובה. כי כמו שיודע כל שליח, בסוף מעבירים אישור מסירה.
5 צפייה בגלריה
חלל עצום המכיל את הכמוסות שבבקשות האנשים. "בריכת הפתקים הקרועים" שבתוך מבנה הציון
(צילום: מוני אנדר)
- הרב מוני אנדר, מנהל אגף דוברות חב"ד ושליח חב"ד הפועל בקרב אנשי התקשורת הישראלית. לשליחת מכתב ברכה דיסקרטי אונליין לציונו של הרבי
