האם שמעתם על "אוסקר שינדלר" האיראני? ד"ר עבדול חוסיין סרדארי היה מדינאי ודיפלומט איראני מוסלמי שעבד בשגרירות בפריז והציל בשואה כ-2,400 יהודים תוך סיכון חייו.
ד"ר סרדארי נולד בטהרן בשנת 1914 למשפחת אצולה, ואמו הייתה אחייניתו של השאה. בילדותו נשלח ללימודים בבריטניה ולאחר מכן עבר לשווייץ, שם השלים את לימודי הדוקטורט שלו במשפטים באוניברסיטת ז'נבה. לאור כך, כבר בגיל צעיר ידע מספר שפות: פרסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.
לקראת סוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, מונה לקונסול בשגרירות איראן בפריז. הייתה לו מערכת ענפה של קשרים ויחסים אישיים עם דיפלומטים ואנשי עסקים בכירים באירופה. לימים, קשרים אלו, הקסם האישי שלו ויכולותיו המשפטיות, סייעו לו להציל את היהודים.
איך הוא הצליח לעשות זאת?
האיראנים רואים עצמם כבני הגזע הארי. למעשה, משמעותו המילולי של השם איראן הוא "הארץ של הארים". על כן, בין הנאצים לאיראנים היה הסכם שהגן על האזרחים האיראנים והעניק להם חסינות מחוקי נירנברג. סרדארי ניצל עובדה זו כדי להגן על היהודים בפריז הכבושה - בין אם היו יהודים איראנים או לאו.
כשהוא הבין את מדיניות הנאצים ביחס ליהודים, הוא הנפיק מאות דרכונים איראנים ליהודים שאינם איראנים - בהם יהודי סוריה, בוכרה ואפגניסטן - כדי להציל אותם ממוות ומשליחתם למחנות ההשמדה והריכוז. לצד זאת, הוא גם סיפק להם מסמכי נסיעה ומעבר מזויפים ופעל כדי לשכנע את הנאצים שגם יהודי איראן הם ארים ולא שמים.
באחד המקרים, למשל, הוא פנה לרשויות בעניינו של היהודי האיראני סיירוס ששון וטען שמקור שמו הוא מהאימפריה הסאסאנית הפרסית ועל כן מוצאו זורואסטרי ולא יהודי וכך הצליח להצילו.
באוגוסט ובספטמבר 1941 כבשו הכוחות הסובייטים והבריטים את טהרן, והשגריר האיראני בוישי הוחזר על ידי ממשלתו. למעשה, השגרירות האיראנית בפריז נסגרה וסרדארי החליט להישאר שם כאזרח פרטי ולהשתמש בקשריו האישיים ובחסכונותיו כדי להמשיך ולעזור ליהודים, תוך סיכון חייו. מכתביו ופועלו הגיעו עד לאדולף אייכמן, שהקשה רבות על פועלו. אולם סרדארי המשיך במאמציו והצליח לגייס מומחים נוספים שיצדדו בעמדתו.
עד לסוף המלחמה, סרדארי הצליח להציל כ-2,400 יהודים. לאחר המלחמה בשנת 1952, הוא הואשם באיראן בשימוש בסמכות שלא כדין בימי המלחמה ועבר לעבוד בחברת הנפט הלאומית האיראנית.
לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, נכסיו הוחרמו, הפנסיה שלו נשללה והוא חי בדלות ובעוני בבריטניה עד למותו בשנת 1981.
רק בשנת 1994, 13 שנים לאחר מותו, הוענק לו אות של כבוד ממרכז שמעון ויזנטל. עוד ניתן לקרוא על פועלו בספר שנכתב על אודותיו בשם "בצילו של האריה" שכתב ד"ר פריבורז מוח'תארי.
ד"ר שרונה מזליאן לוי, מרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב
