ברכת הנשיא יצחק הרצוג למקבלי אות המציל היהודי, חברי המחתרת בהונגריה
(צילום: לשכת נשיא המדינה)
אות המציל היהודי, שניתן מאז שנת 2011 ליהודים שהצילו יהודים בשואה, על ידי בני ברית העולמית והוועדה להוקרת יהודים שהצילו יהודים בשואה, הוענק עד היום לכמעט 600 מצילים מהארצות השונות שהיו תחת הכיבוש הנאצי – ביניהם גם אבי המנוח, העיתונאי נח קליגר, שורד מחנה אושוויץ, שהציל 260 בני נוער יהודים בהיותו נער צעיר במחתרת היהודית בבלגיה, עד שנתפס בידי הגרמנים ונשלח למחנות.
ב-13 בדצמבר, בטקס שיתקיים בקיבוץ הזורע, יוענק אות המציל היהודי ל-210 חברים וחברות במחתרת היהודית בהונגריה. בטקס, שייערך בנוכחות שגריר הונגריה בישראל, יוענקו האותות לקרובי משפחתם של המצילים מהונגריה, שרובם כבר לא בחיים.
"כשהוועדה אישרה את מתן האות, חברי העמותה יצאו למשימה לחפש כמה שיותר קרובי משפחה של אותם מצילים", מספר יובל אלפן, ממארגני הטקס, פעיל בעמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה ובנו של משה אלפן ז"ל, ממנהיגי המחתרת היהודית בהונגריה. "חשבנו שנמצא עשרה או עשרים קרובים, אבל בעבודה מאומצת הצלחנו למצוא קרובי משפחה של יותר מ-90 ממקבלי האות, שקיבלו את ההודעה בהתרגשות עצומה. לטקס נרשמו כבר 500 איש. זה הטקס הראשון שבו 210 מצילים מאותו מקום יקבלו את האות, והם מצטרפים ל-127 חברי המחתרת שכבר קיבלו אותו בעבר".
דייזי הפנר ושרה אפשטיין, שורדות שואה מהונגריה, יהיו בין מקבלי אות המציל היהודי בשבוע הבא. "שמחנו והתרגשנו לגלות שהן בחיים", מספר אלפן. "חשבנו שיש רק שורד אחד, דוד גור, ופתאום מצאנו עוד שתי נשים. הן כל כך נרגשות לקראת הטקס, שאליו יגיעו עם המשפחה המורחבת, ושרה אפילו ביקשה לומר כמה מילים בטקס".
דייזי הפנר (94), גבעת ברנר
נשואה + 4 ילדים, 8 נכדים ו-22 נינים
דייזי הפנר הצטרפה למחתרת היהודית בבודפשט כשהייתה בת 14 כנערת שליחויות, והשתתפה בסיוע לפליטים מפולין במעבר הגבול באופן בלתי חוקי, חילקה תעודות מזויפות והסתירה פליטים בבית משפחתה.
"נולדתי בבודפשט למשפחה חילונית, בת יחידה להוריי", היא מספרת. "שלחו אותי ללמוד בבית הספר לבנות, עד שהאנגלים נכנסו למלחמה ואז נגמר בית הספר. הפעם האחרונה שראיתי את אבא הייתה ב-1943, לפני שנשלח לעבודות כפייה. בגיל 12 כבר הייתי חברה בתנועת הנוער הציונים הכלליים, ואחר כך הצטרפתי לתנועת דרור הבונים. סייעתי לפליטים שהגיעו מפולין. קשה להסביר את התקופה. בודפשט הייתה מלאה באנשים בלי תעודות, מקום לגור או אוכל, והיה צריך לארגן להם הכול".
דייזי הפנר: "זה לא היה מאורגן כמו פה, שיש צבא. מי שהנהיג את המחתרת היו בעצמם אנשים צעירים בלי ניסיון, ובכל זאת הם אירגנו וניהלו הכול, פעלו כפי שהבינו והצילו המון אנשים"
דייזי נזכרת שהעובדה שהייתה בת 14 היוותה כיסוי מצוין, "כי לא היו חושדים בילדה. לימדו אותי איך לעשות תעודות זהות מזויפות ואיך ללוות אנשים שעוברים את הגבול, אבל עיקר עיסוקי היה להשיג תעודות במשרדי הרישוי ההונגריים. נשלחתי למטה הגסטפו בבודה כדי לסייע לעצורים שם ולערי השדה כדי למצוא מקומות מסתור לשעת הצורך, וכשהיה צריך גם למשרד מרשם האוכלוסין המקומי כדי להשיג פרטים. את הכול היינו מביאים לחנות קטנה לרקמה שבמרתף שלה שוכפלו התעודות המזויפות.
"נכון, זה היה מסוכן, אבל הייתי גאה במה שעשיתי. זה לא היה מאורגן כמו פה, שיש צבא. הגיעו אלינו יהודים שברחו מטרנסילבניה ומסלובקיה שידעו כבר מה קורה. מי שהנהיג את המחתרת היו בעצמם אנשים צעירים שלא היה להם רקע צבאי ובכל זאת אירגנו את ההתנהלות של תנועות הנוער, פעלו כפי שהבינו והצליחו להציל המון אנשים".
דייזי זוכרת היטב את ההפצצות של הרוסים. "לא רק ציוד ואוכל עזר לאנשים לשרוד", היא מספרת, "גם הקשר בין האנשים הצליח להציל חיים, בייחוד במקומות כמו מחנה ריכוז. בקיץ 1944 קיבלתי מאשר ארני, שהיה איתי בקבוצת הצעירים במחתרת היהודית בהונגריה (אשתו, חביבה ארני מבית העמק, תקבל את אות המציל היהודי בשמו – אל"ק), פתק על שם של מישהי אחרת. זימנו אותי להגיע למחרת למפגש ושם קיבלתי אישור לצאת מהונגריה עם רכבת ה'וועדה לעזרה והצלה'. נשארתי שם במחנה עד 1945, משם הגעתי לשווייץ ושם גם התחתנתי.
"עלינו לארץ באוניית קדמה ב-1949. אמא שלי נשארה בבודפשט ועלתה רק ב-1954. בעלי ואני הגענו למעיין צבי, משם עברנו לאלונים ובהמשך השתקענו בקיבוץ גבעת ברנר. 26 שנים עבדתי בבית ספר תיכון בגבעת ברנר, ולפני זה עבדתי במתפרה. כאן גם נולדו לי ארבעת ילדיי. אנחנו מתלוננים כל כך הרבה על הארץ הזאת. גם אם לא לזה התפללנו, טוב שמה שיש לנו ישנו!"
שרה אפשטיין (97), קיבוץ נגבה
נשואה + 3 ילדים, 9 נכדים ו-25 נינים
שרה אפשטיין נולדה בניידמידייר שבצ'כוסלובקיה, לאלזה ולאהרון וייס, שהיה רב בעיירה. מתוך שמונה ילדים, שתי אחיותיה של שרה, מרגיטקה ובלנקה, נרצחו בשואה, אח אחד נפטר מטיפוס, ושרה ויתר האחים שרדו את השואה ועלו לארץ. שרה היא האחרונה שנותרה בחיים מכל המשפחה.
"האחים שלי, יהושע ויהודה, עסקו באופן פעיל בהצלת יהודים", היא מספרת. "ב-1942 יהודה הגיע כפליט לבודפשט והצטרף לשומר הצעיר להיערכות לקראת כניסת הגרמנים להונגריה. יהושע פעל גם הוא במסגרת המחתרת כאיש צוות במעון לשוליות. באוקטובר 1943 הוא גויס לעבודות כפייה. אחר כך גם אני עברתי לבודפשט והצטרפתי לפעולות הסיוע לפליטים מסלובקיה בהשגת מזון ותעודות מזויפות".
3 צפייה בגלריה
שרה אפשטיין. "הקמנו שבט של שלוש בנות, תשעה נכדים ו-25 נינים, וזה המסר הכי חזק של ההישרדות מהתופת"
(צילום: גדי קבלו)
שרה הייתה בתנועת השומר הצעיר ובמחתרת שפעלה בהונגריה, וחיה שם בזהות בדויה. "בגלל המראה היהודי והפחד להיתפס נמנעתי מלהסתובב ברחובות", היא נזכרת. בתחילה היא ואחותה פרידה שכרו דירה ובהמשך עבדה כמבשלת אצל משפחה. "בשלב מסוים הודיעו שמתארגנת קבוצה תחת ההסכמים שקסטנר עשה עם הגרמנים, קבוצה שתגיע ברכבת דרך ספרד לישראל".
הייתה רק בעיה אחת – הפרידה מיאשה (יהושע) אפשטיין, אהובה של שרה. "הייתי בת 19 ובהיריון ועליתי על הרכבת למרות שלא היה ברור בכלל שהגרמנים יכבדו את ההסכם", היא מספרת. "הרכבת עצרה ומצאנו את עצמנו בברגן בלזן, גרמניה, שם חיכינו לאשרות עלייה. אחרי שישה שבועות הגיע אייכמן עם רשימה של 300 איש כדי להוכיח שהעסקה מתקיימת.
"התנועה החליטה להוציא משם את מי שהיה בסיכון בריאותי. נשלחנו לשווייץ, שם הגיע אליי חבר מהנהגת התנועה ודרש שאעבור הפלה. לא ידעתי אם אפגוש עוד בחיים את יאשה שלי, ולכן בחרתי להמשיך בהיריון. למרבה המזל, הגורל איחד אותנו שוב והבת הבכורה שלנו נולדה בשווייץ כשהיינו שם ביחד. אני עליתי ראשונה לארץ עם הילדה, ויאשה הצטרף אחרי שלושה חודשים".
שרה אפשטיין: "הייתה קבוצה תחת ההסכם של קסטנר עם הגרמנים, שתגיע ברכבת דרך ספרד לישראל. הייתי בת 19 ובהיריון ועליתי על הרכבת למרות שלא ידעתי אם יכבדו את ההסכם"
בני הזוג נקלטו בעתלית, ומשם עברו לקיבוץ נגבה ערב מלחמת השחרור. "עזרנו להגן על היישוב", משחזרת שרה. "הצמידו לי רובה צ'כי. אני זוכרת איך יצאתי עם יד אחת צמודה לרובה שתלוי על הכתף ועם בתי התינוקת ביד השנייה. בהמשך פינו את כל האימהות והתינוקות מנגבה להרצליה עד שחלפה הקטסטרופה. אחרי המלחמה הקמנו את מפעל בגדי נגבה.
"הקמתי ביחד עם יאשה שלי שבט של שלוש בנות, תשעה נכדים ו-25 נינים, וזה המסר הכי חזק של ההישרדות מהתופת. בטקס בקיבוץ הזורע אזכה לקבל את אות המציל היהודי שיוענק לי ולשני אחיי, יהושע ויהודה, שאינם עוד בין החיים, וזה מרגש אותי מאוד. אני כבר מזמן לא נוסעת מחוץ לנגבה, אבל את הטקס הזה אסור להחמיץ ואני מתרגשת מאוד לקראתו".
"לא זכינו אפילו להיות הערת שוליים בהיסטוריה"
"לא ההנהגה הציונית הבוגרת ולא ההנהגה בארץ של ראשי התנועות דאז הבינו את תפקידנו במארג תנועות ההתנגדות לפשיסטים וגרורותיהם", אומר דוד גור (96), מראשי המחתרת ויו"ר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, שקיבל בעצמו את אות המציל היהודי ב-2011, "על אחת כמה וכמה אחרי שסיימנו את תפקידנו והגענו לארץ. על אנשים שנרצחו תמיד יש סיפורים, אבל אנחנו, שסיכנו את חיינו מדי יום כדי להציל אחרים, והצלחנו בצורה מרשימה, לא זכינו אפילו להיות הערת שוליים בהיסטוריה היהודית בכלל וזו של השואה בפרט".
לדבריו, "רק אחרי 40 שנה של שתיקה ותיקי המחתרת התארגנו ב-1984, והקמנו עמותה במטרה לאסוף את כל החומרים הכתובים, להכין סרטי תעודה, לשמר עדויות אישיות ולהוות מאגר מידע חי לפועלנו. עשינו זאת כי כל מי שעוסק בתיעוד השואה ומופקד על שימור זכרה למען הדורות הבאים, כמו יד ושם, קיבוץ לוחמי הגטאות, משואה בגבעת חביבה ומנהיגי תנועות הנוער הציוניות, לא עשו זאת וממשיכים לא לעשות זאת גם כיום".
"המחתרת של תנועות הנוער הציוניות היא תופעה ייחודית שאין כדוגמתה בתקופת השואה, וזה תפקידנו ותפקיד הדורות הבאים להפוך את המורשת שלנו לחלק מהאתוס הלאומי, לסיפור שידוע, מוכר ומסופר בכל בית", הוא מסכם. "אני היחיד מכל צמרת הפעילים שנותר בחיים, האחרון נפטר ב-2010. הייתי בין מייסדי העמותה ובעת הקמתה החברים בחרו בי כיו"ר, ומאז ועד היום, עוד מעט 40 שנה, אני ממלא את התפקיד במשרה מלאה, בהתנדבות ובתשוקה".
בטקס המרגש שיתקיים בקיבוץ הזורע תוצג תערוכה על אודות פעילותה של המחתרת בהונגריה, תוקרן מצגת על מקבלי האות ויברכו נשיא המדינה בברכה מוקלטת, שגריר הונגריה בישראל לוונטה בנקו, דוד גור, נפתלי דרעי מנכ"ל מת"ן (מועצת תנועות הנוער) שנותנת חסות לאירוע, אלן שניידר מנכ"ל בני ברית ואלוף (מיל') אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר לשעבר, שאביו הוא בין מקבלי האות.
בטקס יוקרן הסרט הקצר "שומרי אחיהם", המכיל עדויות של פעילי המחתרת על מבצעיהם השונים. אריה ברנע, יו"ר הוועדה להוקרת יהודים שהצילו יהודים, יישא דברים על המשמעות החינוכית של ההצלה, ויובל אלפן, פעיל מרכזי בעמותה, יישא דברים על ההכרה באותה הצלה – שהייתה ההצלה המאורגנת הגדולה ביותר של יהודים בידי יהודים בתקופת השואה.
"הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה כוללת ניצולים, בני הדור השני והיסטוריונים", אומר ברנע. "אנו מעניקים הפעם את האות ל-210 מצילים גיבורים מהונגריה. זו עדות משכנעת להיקף ולעוצמה המרשימים של פעילות ההצלה שנעשתה שם".
