למרות מה שעשוי להצטייר מבחוץ בכל מיני סדרות טלוויזיה פופולריות כיום, המציאות של רווקים יהודים דתיים בארצות הברית נראית היום הרבה פחות "שדכנות מודרנית" ויותר "המורדת": מחקר חדש של האיגוד האורתודוקסי, ארגון הגג של היהודים האורתודוקסים באמריקה (OU), מעיד כי שליש מהגברים האורתודוקסים או המסורתיים הרווקים ו-45% מהנשים האורתודוקסיות או המסורתיות הרווקות מרגישים "נחותים" ו"מואשמים" מצד הקהילה בשל היותם רווקים ורווקות. אף על פי שרובם הרגישו שאנשים בבית הכנסת שלהם ידידותיים כלפיהם, 30% מהרווקים ו-55% מהרווקות אמרו שהם לא מוזמנים לארוחות שבת בגלל הסטטוס הזוגי שלהם ושלהן.
80% מהם אמרו שהיחס המפלה הזה כלפי לא-נשואים הוא אחת הבעיות המרכזיות הניצבות היום בפני הקהילה – לצד בעיות אקוטיות כמו התנהגות לא אתית בקרב מנהיגים דתיים, אנטישמיות ועלות המחיה כיהודי. רוב משתתפי המחקר הסכימו שעמדות קהילתיות ויחס שלילי של חברי קהילה בודדים מהווים מבחינתם את האתגר הגדול ביותר שלהם במהלך הרווקות. "אם לוקחים את המאבק של 'משבר השידוכים', אז אולי 10% מתוך זה נובע מתחושת הבדידות של חיפוש אחר בן זוג, אבל שאר ה-90% הוא הכאב של תחושת נידוי מהקהילה", מסבירה ליבי, רווקה בת 27 שמצוטטת במחקר.
החוקרים אומרים שרווקים רבים מרגישים בלתי נראים לחלוטין בקהילה היהודית המסורתית – במיוחד לאחר גיל 25, ובמיוחד בבית הכנסת. הם כותבים כי "חברי קהילה רווקים אומרים, 'בעבודה אני יושב בראש הדירקטוריון ועורך מצגות וכולם אומרים שאני עדיין כל כך צעיר, כל החיים לפניי, ויש לי הישגים מקצועיים מרשימים. אחר כך אני הולך לבית הכנסת ואנשים רואים בי 'נעבך' כי אני לא נשוי'".
"אנחנו נדחים ומתעלמים מאיתנו"
אחת המשתתפות במחקר, רייצ'ל בת ה-29, השוותה את המצב לקריאה בתורה. "כל העניין הזה נראה מבחינת הקהילה כמו איזו פרשה, כמו פרק בתנ"ך. לפעמים מדברים עלינו בטונים פטרוניים מאוד. מאתגרים את הזהות שלנו וגורמים לתחושת בושה לגבי איך שאנחנו מטפלים בעצמנו או איך שאנחנו נשפטים... זה מאבק ענק עבורי וכנראה גם עבור אנשים אחרים".
ג'ייק בן ה-32, מפרבר לוס-אנג'לסי, אמר ש"איכשהו, בדרך כזאת או אחרת, הקהילה הצליחה לשכנע את החברים הרווקים שאם אתה לא נשוי לפני מספר X, אתה כישלון. אני חושב שהרבה יותר אנשים היו מתחתנים אם הם היו מרגישים טוב יותר עם עצמם. המשבר הוא לא בהכרח שרווקים לא מתחתנים היום, המשבר הוא שרוב הרווקים אחרי גיל 25 מרגיש אבודים בתוך העולם האורתודוקסי".
"בעבודה אני יושב בראש הדירקטוריון ועורך מצגות וכולם אומרים שאני עדיין כל כך צעיר, כל החיים לפניי, ויש לי הישגים מקצועיים מרשימים. אחר כך אני הולך לבית הכנסת ואנשים רואים בי 'נעבך' כי אני לא נשוי"
שירה, בת 29 מפרבר ניו-יורקי, מצוטטת במחקר כמי שאומרת "זאת אחת התקופות המקשות והמביכות בחיינו. אנחנו מאבדים תחושת מטרה ולא באמת יודעים למה אנחנו על הפלנטה הזו. אין דרך להסביר את אלפי הפעמים שאנחנו נדחים, ומתעלמים מאיתנו בזמן שאנו מנסים למצוא את המטרה והמשמעות שלנו בחיים. השילוב הוא נורא ובאמת יכול להרוס כל אחד. אנשים צריכים להכיר בקיום שלנו ולהפסיק להתייחס אלינו כאילו אנחנו סחורה פגומה שזקוקה לעזרה".
לדברי משיבה אחרת יש לקהילה שלה "נטייה להקטין את חברי הקהילה הרווקים. זה בא לידי ביטוי בדרכים שונות, כולל הזמנות מאולצות להשתתף בתפקידי מנהיגות וכולל יחס באירועים חברתיים. בתור סטודנטית לרפואה בת 20 ומשהו, אני ואלמנה בת 30 ישבנו ליד שולחן הילדים בחתונה בזמן שכל חברינו שבזוגיות ובגיל קרוב זה לזה ישבו יחד. אני מרגישה שאני לא אדם מן המניין בקהילה, וזה באמת מאתגר".
3 צפייה בגלריה
עליזה בן שלום, השדכנית מנטפליקס. חלק מהרווקים מתוסכלים מהשדכנים
(צילום: איליה מלניקוב)
אחרים תיארו את החוויה המתסכלת מול שדכנים, מנהג נפוץ בקהילה בארצות הברית ובישראל, ומול ראשי הקהילות: "מבחינת שדכנים אני סתם עוד אחת מבין רבות. אני רק עוד אישה רווקה, והם מנסים לחתן את הבחורים שלהם. אני פשוט מרגישה שלפעמים אני הופכת לאביזר", אומרת ליאורה בת ה-35 מניו יורק. נתן, בן ה-32 מפרבר בפילדלפיה, אמר כי "פשוט הרגשתי שהתיאור שלי, של מה שאני מחפש, נעלם לתוך האתר של השידוכים. אף אחד לא קורא את הפרופיל שלי, אף אחד לא קורא את מה שאני כותב... זה גורם לי להרגיש שאני מדבר אל הקיר". חווי בת ה-24 אמרה: "למנהיגי הקהילה ולחברי הקהילה – אנחנו לא רוצים לקבל את עצתכם בלי שביקשנו. אנחנו לא מעוניינים בזה. אתם לא יודעים איך זה. אתם לא איתנו בשוחות".
רושל, בת ה-27 מניו יורק, אמרה ש"הבעיה הגדולה ביותר ב'משבר השידוכים', מלבד העובדה שחלק מהאנשים בודדים, היא שחסרה לנו זהות אמיתית. חסר לנו מקום בחברה היהודית. החברה שלנו עסוקה כל כך באוריינטציה משפחתית, וזה יפה. אבל איפה אנחנו משתלבים?"
אין לרווקים מקום בחברה האורתודוקסית?
לדברי חנה כהן, חוקרת במרכז למחקר קהילתי של האיגוד האורתודוקסי ואחת מעורכות המחקר, "כשאנשים מדברים על 'משבר השידוכים', הם בעצם מתכוונים לשני דברים שונים לגמרי. נושא אחד הוא 'משבר התהליך', כלומר איך אנשים יוצאים לדייט, למשל, האם יש להם גישה מספקת לדייטים, האם השדכנים באמת עוזרים, האם יש בעיה דמוגרפית של פער גילים שמונעת מאנשים מסוימים להתחתן? הנושא השני הוא 'משבר החוויה', שהוא תחושה בקרב רווקים שכל עוד הם לא נשואים, אין להם מקום בתוך הקהילה האורתודוקסית".
רושל בת ה-27 מניו יורק אמרה ש"חסרה לנו זהות אמיתית. חסר לנו מקום בחברה היהודית. החברה שלנו עסוקה כל כך באוריינטציה משפחתית, וזה יפה. אבל איפה אנחנו משתלבים?"
לדבריה, ההבחנה הזאת חשובה מאוד לקהילה שמנסה לעזור לחבריה הרווקים. "לעתים קרובות מנהיגי קהילה יכירו בקושי להיות רווק ובתחושת הבדידות, וינסו לעזור לרווקים ולרווקים על ידי יצירת קבוצת ווטסאפ, למשל, ושיתוף פרופילים של אנשים בפומבי. זה ניסיון לפתור את 'משבר החוויה' באמצעות 'משבר התהליך', שרק מחמיר את הראשון".
החוקרת כהן מציינת שלעיתים קרובות אנשים חושבים שהדרך היחידה שבה הם יכולים לעזור לרווקים ורווקות הוא לשדך בין אנשים. "אבל זה לא מתחיל ונגמר שם", היא אומרת. "אני מאמינה שהאחריות של כל אחד מחברי הקהילה האורתודוקסית היא קודם כול לקבל בברכה רווקים ורווקות, ולהתייחס אליהם באנושיות ועם כללי נימוס בסיסיים. אשמח אם כל מי שקורא את תוצאות המחקר הזה יקבל הבנה של משבר התהליך מול משבר החוויה, ויבין את ההשפעה העצומה שיכולה להיות להם כחברי קהילה על ידי עשיית דברים קטנים, החל מהיום".
לדבריה, מטרת המחקר היא שהקהילה הרחבה תבין מדוע חשוב לשנות את האופן שבו היא מתייחסת לרווקים ולרווקות שלה, וגם ללמוד כיצד לעשות זאת באופן מעשי באמצעות הנחיות כלליות שיציעו חברי הקהילה הרווקים עצמם. המחקר מפורסם במיוחד לקראת הימים הנוראים, או לדברי החוקרים "זמן לרפלקציה דתית ובין-אישית ושיפור עצמי, במטרה להעלות את התמיכה הקהילתית של רווקים ורווקות".
המחקר הכמותי כלל סקר בן 25 דקות שבו השתתפו למעלה מ-2,300 משתתפים רווקים ברחבי ארצות הברית, שהופץ באמצעות שמונה פלטפורמות ואתרי היכרויות אורתודוקסיים מרכזיים. נוסף על כך, רואיינו בהרחבה כ-50 רווקים ורווקות וכ-50 שדכנים ומנהיגי קהילה.
