בג"ץ הבוגדת 2: בית המשפט העליון הפך היום (ב') החלטה של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול, בעתירה שדנה בשאלה אם ניתן לסטות מהסדר שוויוני בחוק שנוגע לחלוקת רכוש, בשל קשר רומנטי מחוץ לנישואים שניהלה האישה, בעת שהייתה נשואה.
בשנת 2013, לאחר כ-37 שנות נישואים ושלושה ילדים, הגיש הגבר תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי וכרך בתביעתו את ענייני הרכוש שבינו ובין האישה. בין שאר עילות הגירושין, טען הגבר כי האישה בגדה בו.
קראו עוד בערוץ היהדות:
אין מחלוקת כי החל מחודש ינואר 2002 ניהלה האישה מערכת יחסים אינטימית עם אדם אחר, במקביל לחיי הנישואים שלה. ב-2014 התגרשו השניים, והוסכם כי בית הדין הרבני האזורי יכריע במחלוקת על הרכוש ביניהם, דבר המכונה "הסדר איזון משאבים", הקובע את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג שמתגרשים.
החוק אומר שעם פקיעת הנישואים מחולק שוויו של כלל הרכוש בין בני הזוג באופן שווה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. בהליך בבית הדין הרבני האזורי נחלקו הצדדים בשאלת תאריך הפרידה, שלפיו ייערך אופן חלוקת הרכוש: הגבר טען כי יש להקדימו למועד שבו החלה האישה לקיים את מערכת היחסים האינטימית – ואילו האישה טענה כי יש לקבוע את המועד ליום הגשת תביעת הגירושין.
הדיינים טענו ל"שיתופיות מוחלשת"
בשנת 2018 פסק בית הדין הרבני האזורי ברחובות כי האישה ניהלה מערכת יחסים אינטימית עם אדם אחר במשך כ-10 שנים, ולכן יש להקדים את המועד שבו הסתיימו חיי הנישואים בהקשר של חלוקת הרכוש. בפסק הדין נקבע כי באופן עקרוני, בגידה אקראית בבן הזוג לא גורמת בהכרח להקדמת המועד ליום הבגידה, אלא שבמקרה הנוכחי מעשה הבגידה נפרס על פני תקופה ממושכת ובאופן רציף.
האישה עתרה לבית הדין הרבני הגדול. ב-2019 התקבל ערעורה באופן חלקי. בפן העקרוני, קבע בית הדין הרבני הגדול, בין היתר, כי ברירת המחדל להסדר בחוק היא שוויון, אבל בנסיבות שבהן אחד מבני הזוג מקיים מערכת יחסים אינטימית מחוץ לחיי הנישואים, נוצרת "שיתופיות מוחלשת" שלפיה חלוקת המשאבים בין בני זוג תתבצע באופן שאינו שוויוני.
כך, נקבע כי החל ממועד תחילת חיי הנישואים ועד למועד הקרע ביניהם יאוזנו הנכסים של הצדדים באופן שוויוני, ואילו ממועד הקרע ועד למועד הגשת תביעת הגירושין יאוזנו הנכסים ביחס של 80% לטובת הגבר ו-20% לטובת האישה, כך שהחלוקה נוטה לטובת הגבר.
שופטי בג"ץ הסכימו פה-אחד לבטל את ההחלטה
האישה עתרה לבג"ץ בטענה שבתי הדין ביססו את הכרעתם על בסיס שיקולי נאמנות מינית בלבד, בניגוד לפסיקת בג"ץ בנושא (בשנת 2021), ובניגוד לתכלית החוק.
שופטי בג"ץ הסכימו פה-אחד לבטל את ההחלטה של בית הדין הרבני הגדול ובית הדין האזורי. "נודע למשיב כי העותרת 'בגדה' בו עם אדם אחר במשך כ-10 שנים", כתב השופט פוגלמן. "בשל 'בגידה' זו – שאין חולק שלא השפיעה על ההתנהלות הכלכלית של משק ביתם, ועל המאמץ המשותף – ביקש לשלול מהעותרת את חלקה ברכוש הצדדים שנצבר לאחר תחילת מערכת היחסים האינטימית מחוץ לחיי הנישואין. כך הכריעו בתי הדין הרבניים שדנו בעניינם של הצדדים.
"בעיניי, לא היה מקום ליתן משקל להתנהלות זו של העותרת בחלוקת הרכוש ביניהם. קביעה זו צועדת בתלם פסיקתנו שמפרידה בין שיקולי אשמה לבין חלוקת הרכוש בין בני הזוג בפירוק החיים המשותפים. באחרונה, עמדתי בהקשר אחר על כך שהדין האזרחי לא נועד לרפא לב שבור, ובדומה, אין אני סבור כי המענה ל'בגידתה' של העותרת במשיב ובאמונו הוא בשלילת חלקה במאמץ המשותף של קיום היחידה המשפחתית שלהם".
בית המשפט קבע "להורות כי פסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול ושל בית הדין הרבני האזורי – מבוטלים. חלף האמור, נקבע כי העותרת זכאית למחצית מכלל הנכסים (לרבות נכסי קריירה ומוניטין) שנצברו על ידה ועל ידיו החל מיום נישואיהם ועד לפרידתם, בהתאם להסדר איזון המשאבים בחוק".
