עשרת ימי התשועה, משואה לתקומה, מזכירים לנו את מהות העם הנפלא שלנו שלא מפסיק ליפול ולקום, תמיד עם הראש למעלה. מדי שנה אנו עוסקים במעבר החד שבין יום השואה ויום הזיכרון הכואבים ליום העצמאות, שבו אנו מברכים ומודים על הנס העצום שזכינו לו עם הקמת המדינה. השנה, בצל המלחמה הקשה, הטרגדיה הלאומית, המספר הבלתי נתפס של המצטרפים למשפחות השכול ורבבות הפצועים והפצועות, קשה עוד יותר לגייס כוחות נפשיים ולחגוג את נס גאולת עם ישראל בארצו. קשה במיוחד לעשות זאת בשעה שאחינו שבויים בעזה ומשפחת השכול גדלה בהיקפים נוראים.
במהלך הימים האלה, עם ישראל פקד בהמוניו את מאות בתי העלמין ברחבי הארץ, שאליהם התווספו השנה הנספים באסון 7 באוקטובר וחיילינו הגיבורים שנפלו בקרבות ברצועת עזה, בצפון וברחבי הארץ, בשעה שחרפו נפשם למען עם ישראל. אפשר להבין את האתגר לחגוג בצל המלחמה והשכול, כשגורל אחינו ואחיותינו אינו ידוע, אבל התקווה היא שמחזיקה אותנו לאורך כל שנות ההיסטוריה. היא זו שנותנת לנו את הכוח לעבור את המשברים הלאומיים והאישיים, ודווקא בשל כך מחייבת אותנו לזכור את הנס הגדול שקרה וממשיך לקרות לעם ישראל. גם כעת, למרות מחדל 7 באוקטובר, ידענו להתעשת במהרה ולהשתאות מרוח הלחימה והגבורה של רבבות לוחמינו, שניחנים במסירות נפש עילאית שאין לה אח ורע באף אחד מצבאות העולם.
מתכנן החטיפה והרצח של שלושת הנערים נלכד: בת גלים ואופיר שער בריאיון
(צילום: טל אזולאי)
עשור חלף מאז שאיבדנו את בננו יקירנו גיל-עד הי"ד, יחד עם נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד. האחדות שהייתה באותם ימים והחיבוק החם שקיבלנו מעם ישראל כולו הם שנתנו לנו כוחות להמשיך ולחיות לצד הכאב הגדול. לאורך השנים שמתי לב גם שהתקווה היא שמחזיקה אותי. עבורי ההצמדה של יום הזיכרון ליום העצמאות נותנת המון כוח, כי אני יודעת שיש משמעות לאבל ולאובדן; שיהיה לנו סוף טוב, שאחרי יום הזיכרון הקשה אני קמה ליום שהוא שמח ומשמעותי. וזו כבר בחירה שלנו איך להתמודד, לצד הכאב העצום והקושי, לקום ולשמוח.
רעיון נוסף שמלווה אותי בשנים האחרונות הוא ההבנה שהנפש שלנו יודעת להכיל מורכבות. היא יודעת לחוות כאב ועצב ובו-זמנית להיות בשיא של שמחה, אושר ונחת. ככה הרגשתי בחתונות של הבנות שלי, בברית של הנכד ובשמחות נוספות במשפחה. גם כשהחוסר של גיל-עד הורגש, כשהכאב היה גדול כל כך, דווקא אז הערכתי את מה שיש – את השמחה, את הבנות שנשארו. אני כואבת מאוד את חסרונו של גיל-עד, ולצד זה לומדת להעריך את המשפחה שיש לי.
ככה גם בעם שלנו – עברנו שואה, עברנו 2,000 שנות גלות שבהן לא זכינו ליום אחד של שקט וביטחון, ומקום המדינה אנחנו חווים את ייסורי האחיזה הארץ; ועם זאת, יש לנו מדינה עצמאית בארץ ישראל, וזה לא מובן מאליו. כשמבינים מה יש לנו בידיים, לומדים להודות עליו דווקא על רקע הכאב שאינו פוחת.
מלחמת חרבות ברזל, שנפתחה בשיאה של מחלוקת לאומית חריפה, הכריחה אותנו לשוב ולהתאחד. בן רגע זנחנו את הדעות שלנו בצד ונרתמנו למאמץ הלאומי – בתרומות לחיילים ולמפונים, בגיוס למילואים ובעוד אלפי מיזמים מדהימים. זהו עם ישראל, עם שיודע ליפול ולקום, לריב ולהתווכח אבל מיד להתאחד בעת משבר.
מי ייתן שנדע להתווכח מתוך כבוד הדדי ולא נזנח לרגע את האחדות בינינו. כך נוכל לחגוג השנה את יום העצמאות ולהיות ראויים לכל הקדושים שנפלו כדי שנוכל להמשיך ולחיות כאן יחד.
- בת גלים שער היא מרצה לחוסן אישי ולאומי, יו"ר עמותת סאנשיין וממייסדי יום האחדות, שבמסגרתו יתקיימו מאות אירועים בארץ ובעולם
