זה סיפור אהבה חוצה עמים, מדינות וזמנים. סיפור שמכיל אומץ לב, היסטוריה, אהבה סוחפת, פרידה עצובה וסוף מרגש. הוא התחיל בימים השחורים של הכיבוש הנאצי והשואה, והסתיים לפני מספר ימים – כאשר ויקטור קוזוייק בן ה-78 קיבל את אות חסידת אומות העולם בשם אימו, ורה קוזוייק ז"ל, שהצילה את אביו, ד"ר יפים שפיגלמאכר ז"ל.
"זה סיפור שלא ייאמן", אמרה רימה סיווני (52) מחולון, אחייניתו של ויקטור קוזוייק. "בתושייה ובאומץ נדירים הצילה ורה המנוחה את חייו של סבי, ד"ר יפים, כשהיא מסתכנת בהוצאה להורג שלה ושל בנה היחיד, בימים הקשים והשחורים ביותר שידעה אירופה. היום, 80 שנה לאחר מכן, ויקטור הציל את חייו ונמלט מהתופת של המלחמה באודסה – לישראל. זו סגירת מעגל הוליוודית".
תחילתו של הסיפור כשד"ר שפיגלמאכר, רופא יהודי מומחה למחלות זיהומיות שהתגורר בדרום אוקראינה, גויס לצבא האדום כרופא בכיר, כשהוא מותיר מאחור את אשתו מריה ושני בניו הצעירים: יאן (יעקב) בן הארבע ואניסים שהיה אז בן חצי שנה.
4 צפייה בגלריה
האב ברח מהשבי הנאצי, הבן נמלט מהמלחמה באוקראינה. ויקטור קוזוייק עם תעודת הכבוד של אימו
(צילום: שרון צור)
סיווני היא בתו של אניסים. "במהלך הקרבות סבי נפל בשבי הנאצים, בסוף יולי 1941, ולאחר מספר חודשים של שבי בתנאים קשים, הצליח באוקטובר להימלט מהשבי כשהוא פצוע", שחזרה. "הוא התחזה לחירש ואילם והמציא לעצמו שם בדוי, פטרו מיכאלוביץ' אופנסנקו. כשהוא פצוע ומותש, ממש על סף גסיסה, הגיע יפים בפברואר 1942 לכפר שבו התגוררה ורה, אלמנה ואם לילד שעבדה כאחות. הוא התחיל לדפוק בייאוש על דלתה בלי לדעת בכלל מי גר שם. למזלו היא פתחה לו את הדלת. הוא הסתתר במקלט ביתה, ורק בלילות החשוכים העז לצאת מהמקלט אל הבית. זו הייתה מציאות חייו במשך 25 חודשים".
"מפגש מהסרטים"
במשך כל אותו הזמן, יפים התגעגע ודאג לשני בניו הקטנים ולאשתו שנותרו בבית. אך במקביל התפתח סיפור אהבה בינו ובין ורה, ולשניים נולד בן – ויקטור. את כל התקופה תיאר יפים ביומן אישי, שנמצא בביתו של בנו יאן באודסה.
כשהמלחמה נגמרה חזר יפים למשפחתו, ובהמשך נולדה לו ולאשתו מריה בת נוספת, ליליה. במשך עשרות שנים שתי המשפחות לא ידעו זו על זו. בשנת 1970 נפטרה מריה, ורק אז סיפר יפים לשני בניו הגדולים על הקשר הזוגי שרקם במהלך ימי המלחמה.
"לא ידעתי בכלל שוויקטור קיים. בבית לא דיברו על הקשר בין יפים לוורה ובכלל לא הזכירו את תקופת המלחמה", סיפרה סיווני. "סבא יפים נפטר כשהייתי בת 11. בשנת 2009 אימי, שנאבקה במחלת הסרטן והייתה ממש על ערש דווי, גילתה לי שלאבא שלי, אניסים, שנהרג בתאונה בשנת 1991, יש אח נוסף באוקראינה".
שנתיים לאחר מכן יצאה סיווני לטיול שורשים באוקראינה. "התברר לי שדוד יאן כבר איתר את ויקטור דרך הרשתות החברתיות. לא יצרנו איתו קשר כי לא ידענו מה תהיינה ההשלכות. הם פחדו מהלא-נודע, האחים לא ידעו איך הוא יקבל את היהדות שלנו", לדבריה.
"אחרי כמה שנים נסענו שוב לאוקראינה לחגוג יום הולדת 80 ליאן", היא ממשיכה, "מהרגע שפגשנו את יאן הוא לא הפסיק לדבר על אחיו ויקטור, כמה הוא חושב עליו וכמה היה רוצה לפגוש אותו. תוך שעות איתרתי אותו וכבר באותו הערב נפגשנו. זה היה מפגש מהסרטים".
לאחר שנה הגיעו ויקטור ואשתו נינה לבקר את המשפחה בישראל. "אז נדלק לי הרעיון שוורה ראויה לקבל את אות חסידת אומות העולם", אומרת סיווני, "בזכותה יפים נשאר בחיים ונולדו ויקטור וליליה. לפני מספר ימים נסגר המעגל והיא הוכרה כחסידת אומות העולם".
ויקטור, נינה והאחות ליליה נמלטו, כאמור, מאודסה עם פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ונקלטו בישראל כעולים חדשים: ויקטור ונינה בנוף הגליל וליליה בבני עי"ש. ראש העיר נוף הגליל, רונן פלוט, שמשמש כסגן יו"ר "יד ושם" בהתנדבות, הוסיף: "זכיתי להעניק לוויקטור את אות הכבוד של אימו. אילו ורה ויפים היו בחיים, הם היו מאושרים לראות את המשפחות שהקימו מאוחדות ופועלות להנצחת זיכרון השואה".
