בשבת שגרתית, לפני מספר שבועות, נפל דבר בבית הכנסת "בית עם" בלוס אנג'לס. מייל שנשלח לחברי הקהילה בערב שבת, ציין כי תפילת מנחה לא תיערך בבית הכנסת כמו בכל שבת, אלא במיקום אחר שיימסר בהמשך.
הסיבה: ועד המתפללים חשש מהפגנה פרו-פלסטינית שתוכננה להיערך סמוך לבית הכנסת, בשעות של תפילת מנחה. במטרה למנוע התנגשות ועימות אפשרי, ומחשש לשלום המתפללים, הוחלט להרחיקם מהמקום. המייל הזה, שנשלח בערב שבת, עורר סערה לא קטנה בקהילה היהודית. לצד אלו שחשבו שזה מהלך נבון שימנע סיכון ופגיעה במתפללים, אחרים טענו כי מדובר בהתקפלות ובכניעה למפגינים.
בסופו של דבר, ומכיוון שהשבת כבר נכנסה ואי-אפשר היה לעדכן את כל חברי הקהילה, הוחלט להשאיר את ההחלטה המקורית, והתפילה בצהריים עברה למיקום החלופי – ביתו של הרב. בית הכנסת נשאר סגור, לראשונה זה שנים רבות.
הפרשה הזאת, שנראית כתקרית קטנה, השאירה משקעים לא מועטים בקרב חלק מחברי הקהילה. אחד מהם, מייקל בירנבאום, אף כתב טור נוקב באתר החדשות היהודי Forward שבו הוא טען כי "הדבר הכי גרוע שיהודים אמריקנים יכולים לעשות היום הוא להתחבא". לדבריו, העברת מקום התפילה בגלל חשש מהמפגינים זה בדיוק ההפך ממה שיש לעשות. "אלה זמנים קשים להיות יהודי בישראל, באירופה וגם בארצות הברית, אבל אם נהיה יהודים פחדנים רק נקשה את המצב עוד יותר", הוא כותב.
בריאיון ל-ynet הוא אומר כי קיבל תגובות מעורבות על הטור, וכי חלק הסכימו איתו שזה לא הזמן להוריד את הראש, אך אחרים טענו שהביטחון הוא מעל לכול.
"המפגינים קבעו בכוונה את המיקום ואת הזמן של ההפגנה, בלב שכונה יהודית בשבת, סביב זמני התפילות. הייתה להם מטרה לא רק להפגין למען הפלסטינים, אלא לעשות זה במקום שזה ייצור אימפקט מול הקהילה היהודית", לדבריו. "התגובה של הוועד המנהל של הקהילה הייתה לדעתי זהירות יתר. יש לנו שומרים באופן קבוע מול בית הכנסת והמוסדות היהודיים, ואם יש חשש נוסף או הידרדרות לאיומים ולאלימות, יש משטרה שאמורה לשמור על החוק ואנחנו צריכים לדרוש שהיא תעשה את עבודתה. לברוח למקום אחר זה ממש לא הפתרון. אנחנו בית כנסת ציוני, יש לנו דגל ישראל, ואנחנו מתפללים לשלום המדינה ושרים התקווה בכל סיום תפילה. אנחנו לא צריכים לאפשר שיוציאו אותנו מהבית שלנו".
בירנבאום, פרופסור חוקר שואה וממקימי מוזיאוני שואה והנצחה של העם היהודי, אומר: "למדנו בהיסטוריה שיש זמנים שבהם יהודים צריכים לברוח, אבל עכשיו זה ממש לא הזמן. אסור לנו בימים כאלה לסגת".
מה קרה בפועל באותה שבת?
"בסופו של דבר הגיעו למקום כמה מאות מפגינים, ולא היו שום תקריות מיוחדות. הם ידעו כמובן שזה אזור יהודי, אבל בטעות או לא, הם עמדו עם הפנים דווקא למרכז המסחרי ולא לבית הכנסת, ובכל מקרה לא נרשמו עימותים פיזיים או משהו דומה. התפילה שלנו התקיימה ללא הפרעות במיקום החלופי, בית הרב".
"הנסיגה", כפי שמתאר אותה בירנבאום, עוררה סערה בתוך הקהילה. "זאת קהילה נהדרת, ואני גאה בה ואוהב אותה. יש בה חברים טובים וגם הדור הבא מגיע להתפלל ולהשתתף באירועים", הוא מציין. "זה היה אירוע נקודתי שעליו הייתה מחלוקת ואני ממשיך לטעון שזאת הייתה החלטה לא נכונה. נסיגה כזאת מרמזת שאין בארה"ב חופש דת ושאנחנו צריכים להתחבא, וזה דבר שאני לא יכול לקבל. אם ככה אנשים מרגישים, אז דרושה פעולה נחרצת מצד הממשלה להגן עלינו. יהודים צריכים להיות אמיצים ולא לפחד. ב-50 השנה האחרונות היה קל להיות יהודי בארה"ב, גם במרחב הציבורי, ואני לא מרגיש שזה השתנה מהותית אבל חייבים לעמוד על המשמר כדי שזה יישאר כך. אני מתנגד לכך שיהודים מורידים מזוזות מדלתות הבית או שהם חוששים לצאת עם כיפה לרחוב. אסור לנו לנרמל מצב שבו להיות יהודי זה בעיה או מסוכן. אם ניתן לפחד לשלוט בנו, זה ניצחון לאנטישמיות".
