ביום למחרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, עלה הרב ארתור ווסקאו בזהירות על במה קטנה מעץ בשדרת העצמאות בפילדלפיה ונאם בפני עשרות פעילים דמוקרטים שחששו כי דונלד טראמפ מנסה לעצור את ספירת הקולות ולחבל בתהליך.
בגיל 89 הרב האקטיביסט, שניצב כבר יותר מחמישים שנה בחוד החנית של המאבקים לצדק חברתי יהודי, דאג לעטות מסכה ולשמור על מרחק בזמן שהמתין לתורו לנאום בפני הקהל. על הבמה הוא הזכיר בנאומו את משה רבנו שכינס את בני ישראל למרגלות הר סיני, וציין שלפי המסורת היהודית, נכחו במעמד מתן תורה לא רק כל בני ישראל שהיו בחיים, אלא גם כל הדורות הבאים שעדיין לא נולדו.
- לתפארת: הנשים שלא ידעו לסתום את הפה, אז והיום/ פרופ' רוחמה וייס
"הוא אמר בעצם שזה רגע כה חשוב, עד שהוא ישפיע על העתיד לעולם ועד", סיפר הרב ווסקאו. "והוא צדק בנוגע להר סיני – לא רק עבור היהודים, אלא גם עבור הנצרות, האסלאם ועבור האנשים שכיום יגדירו עצמם חילונים. לדעתי, הבחירות האלה לנשיאות היו משמעותיות לא פחות עבור ארצות הברית של אמריקה וגם עבור כדור הארץ. הן ישפיעו על העתיד במשך מאות, אולי אלפי שנים".
6 צפייה בגלריה
הרב ארתור ווסקאו נואם בהפגנה בפילדלפיה בבוקר שלאחר הבחירות לנשיאות ב-2020
(צילום: רבקה וולטון)
מאז שצעד הרב אברהם יהושע השל לצד הכומר מרטין לותר קינג בסלמה בשנת 1965, לא היה רב אמריקני שהיה כה מזוהה עם המאבק לצדק, כמו ווסקאו. הוא נמנה עם הקולות המובילים שקוראים לשלב חוכמה רוחנית יהודית בסדר היום הפוליטי הפרוגרסיבי.
"הוא לא ייתן לאיש לעצור אותו"
הגיל ומגפת הקורונה הקשו עליו מעט, אבל לא הפחיתו בכהוא זה מהלהט שפיעם בו. בספטמבר פרסם הרב ווסקאו את "Dancing in God’s Earthquake" (לרקוד ברעידת האדמה של אלוהים), האחרון מבין יותר מ-20 ספרים שכתב, שכמה מהם הפכו לקלאסיקה יהודית. ספרו החדש סוקר סוגיות שעוררו בווסקאו השראה במשך עשרות שנים – פמיניזם, צדק כלכלי ושינוי האקלים – כולם בראי הפרשנות החדשנית שלו לטקסטים ולמסורת היהודיים.
גילו המתקדם לא מונע מווסקאו להיכנס לעימותים ולהיעצר בידי המשטרה. הוא נעצר יותר מ-20 פעמים – הוא כבר הפסיק לספור – מאז הפעם הראשונה, כאשר הפגין בפארק שעשועים מבודד בעיר מולדתו בולטימור בשנות ה-60. בשנת 2019, ווסקאו נעצר בהפגנה נגד יחסו של ממשל טראמפ לנשים מהגרות.
מרדכי ליבלינג, רב אקטיביסט עמית מפילדלפיה, ומייסד תוכנית ההכשרה לצדק חברתי במכללה להסמכת רבנים של זרם הרקונסטרוקציה ("הזרם הרביעי"), נזכר באירוע מלפני כעשור, כאשר הפגין יחד עם ווסקאו בבניין ממשלתי בפילדלפיה נגד הכוונה להקים צינור נפט גדול. ליבלינג נעצר לאחר שקפץ מעל מחסום במאמץ לחסום את הדלתות, אבל ווסקאו, שכבר היה בשנות השבעים לחייו, לא הצליח לעבור לצד השני. "ארתור נשכב על הרצפה וניסה להשתחל מתחת למחסום כדי לחסום את הדלת", אומר ליבלינג. "הוא לא ייתן לאיש לעצור אותו".
הרבנים האורתודוכסים גינו
ווסקאו החל בפעילותו נגד עוולות חברתיות כבר בגיל צעיר. שני הוריו היו פעילים פוליטיים – אביו היה נציג איגוד מקצועי שעמד בראש איגוד המורים בבולטימור ואמו רשמה מצביעים שחורים בעיר. שניהם היו פעילים בארגון Americans for Democratic Action. סבו היה מנהל קמפיין השטח למען יוג'ין דבס, מנהיג העובדים האגדי שרץ לנשיאות חמש פעמים כסוציאליסט בין שנת 1900 ל-1920. "זה היה בדם שלי", אומר ווסקאו.
6 צפייה בגלריה
ווסקאו נעצר ב-2004 בהפגנה נגד העברת חוק מס פדרלי שהעשיר את מי שהוא כינה "היפר-עשירים" והכביד את הנטל על העניים
(באדיבות ווסקאו)
לאחר שקיבל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת ויסקונסין, החל ווסקאו לעבוד במשרדו של חבר הקונגרס רוברט קסטנמאייר, שם ריכז את הפעילות בנושא פירוק נשק וזכויות אזרח. מאוחר יותר הצטרף למכון המחקר הפרוגרסיבי "המכון למחקרי מדיניות". בשנת 1970 העיד ווסקאו לטובת ההגנה במשפט "השבעה משיקגו" – קבוצת פעילים נגד המלחמה בווייטנאם שהועמדו לדין לאחר שביקשו למחות מחוץ לכינוס הוועידה הדמוקרטית ב-1968.
המשפט, שזכה לתהודה תקשורתית רבה, היה הפעם הראשונה שבה חבש ווסקאו כיפה בסביבה שאיננה דתית. השופט ניסה לגרום לו להסירה, אבל שינה דעתו בעצת התובע. באותו זמן ווסקאו עדיין התחבט "מה המשמעות של 'הדבר היהודי' המוזר והעוצמתי הזה בחיי", כפי שכתב מאוחר יותר. אף על פי שתמיד קיים את מצוות חג הפסח, עולם היהדות לא משך אותו ברצינות עד גיל די מבוגר.
הכול השתנה בערב אחד, באפריל 1968, כאשר היה בדרכו הביתה להתכונן לסדר הפסח. כוחות גדולים של חיילים ושוטרים פדרליים התפרסו ברחובות במטרה לפזר בכוח הפגנות שפרצו בעקבות רצח מרטין לותר קינג, שאירע מספר ימים קודם לכן. ברחוב מגוריו, בשכונת אדמס מורגן שבוושינגטון הבירה, הבחין ווסקאו בשוטרים חמושים במכונות ירייה. התחושה, סיפר אחר כך, הייתה ש"צבא פרעה כבש את השכונה שלו".
6 צפייה בגלריה
ווסקאו במסיבת עיתונאים בוושינגטון בשנת 2010. הסתדרות הרבנים האורתודוכסית באמריקה גינתה אותו בתחילת הדרך
(צילום: AP)
תובנה זו עוררה בווסקאו השראה, והוא ישב לכתוב את הגדת "סדר החירות" לפסח, שבה כינה מרטין לותר קינג ואת מהטמה גנדי "נביאים" וכלל ציטוטים של הוגי דעות מודרניים שונים, בהם תומס ג'פרסון, נט טרנר ואלדרידג' קליבר, לצד הטקסט המסורתי. הסתדרות הרבנים האורתודוכסית באמריקה גינתה את עבודתו וטענה כי היא "פוגענית ביותר", מכיוון שהעז להכניס שינויים מרחיקי לכת בהגדה ללא סמכות רבנית.
"אין שום ספק, זה היה חוצפדיקע", נזכר ווסקאו, שמשתמש בביטוי היידי לחוצפה. "אבל אני חושב שזה הפך להיות חוצפה קדושה".
כתבה מהעיתון במקום ההפטרה
"סדר החירות" היה אחד מטקסטים רבים שכתב ווסקאו במרוצת השנים, בניסיון לגרום לכך שהמסורת היהודית תתייחס בצורה ישירה יותר לדאגות עכשוויות. בפועל, השיק ווסקאו מגמה שיהודים ליברליים רבים מתייחסים אליה כיום כמובנת מאליה. בחוגים הליברליים, סדר פסח המשלב אזכורים של דיכוי האויגורים בסין או של רצח העם בדארפור, כמעט שאיננו גורם להרמת גבה. גם המחזה של רבנים בטליתות שתוקעים בשופר ונעצרים במהלך הפגנות, כבר אינו נדיר. אבל ב-1968, הרעיון שחג הפסח יכול להיות רלוונטי למצב הפוליטי בארצות הברית, היה מהפכני.
ב-1982, אחרי הטבח במחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה בלבנון, לקח ווסקאו את הכתבה על האירוע שהופיעה בעמוד הראשון של ה"פילדלפיה אינקוויירר" ושר אותה במקום ההפטרה בתפילת הבוקר.
שנה לאחר מכן, הקים ווסקאו את "מרכז שלום" בפילדלפיה, שהתמקד בתחילת הדרך בסוגיית הנשק הגרעיני בראי היהדות. עם הזמן, עבר הארגון לעסוק בנושאים אחרים, בראשם השלום במזרח התיכון, קשרים בין דתות ושינויי אקלים.
"הוא היה קול בודד במשך זמן רב, ובאמת ניסה להביא ערכים יהודיים לדיון הפוליטי", אומר ליבלינג. "הרב השל בהחלט עשה זאת, והיו עוד שניים או שלושה רבנים אחרים שגם הם עשו זאת – אוורט גנדלר ועוד כמה. אבל הם לא היו רדיקליים כמו ארתור".
ווסקאו רואה ברדיקליות אות כבוד, וניצוץ ילדותי עדיין מבליח בעיניו כאשר הוא מתאר את עצמו כמהפכן. החלטתו ללמוד ולקבל הסמכה כרב בשנת 1995, בגיל 62, התגבשה לאחר שהבין שהרבנות יכולה להיות מוסד מהפכני, שיש לה תפקיד מרכזי בהפיכת היהדות עתיקת היומין מאמונה המבוססת על טקסים של בית המקדש לאמונה של לימוד ותפילה.
המודרניות שמאיימת להביא חורבן
מראהו של ווסקאו הולם בהחלט את תפקידו הייחודי כמהפכן דתי. גופו רחב ואת פניו מעטר זקן לבן דליל. החוש הטבעי שלו לנאומים חוצבי להבות מזכיר את הלהט של נביאים תנ"כיים. למרות שהליכתו איטית כעת והוא נשען על מקל לשם יציבות, ווסקאו עדיין מרשים מבחינה פיזית. תמונות שלו בהפגנות מהשנים האחרונות עדיין משקפות אדם מלא זעם המבקש להילחם באי-צדק באשר הוא.
6 צפייה בגלריה
פלישת תומכי טראמפ לקפיטול. העריך שהבחירות האלה לנשיאות ישפיעו על העתיד במשך מאות ואולי אלפי שנים
(צילום: AP)
"אנשים אומרים שריככתי אותו", אומרת הרבנית פיליס ברמן, אשתו של ווסקאו זה 34 שנים, "ואני חושבת שזה נכון. אבל הוא גם הפך אותי לקשוחה יותר. שני הדברים נכונים. הוא אמר לי לא מזמן בשיחה יקרה ללבי, שאני כבר לא מאפשרת לו להתייחס אליי לא יפה. ואני חושבת שכנראה אפשרתי לו במשך הרבה זמן. הוא אדם מפחיד כשהוא כועס. אבל למדתי לעמוד מולו בצורה עמוקה הרבה יותר".
ווסקאו מקווה שמורשתו תוביל לשינוי עמוק בתיאולוגיה היהודית – ובעקבות זאת, בנפש היהודית. הוא מאמין שהמודרניות הציבה בפני היהדות אתגר המשתווה לאתגר שמולו ניצבו הרבנים בעת העתיקה, לאחר חורבן בית המקדש. האתגר הזה, שבא לידי ביטוי במשברים שפוקדים את האנושות, ידרוש שינוי עמוק במחשבה הדתית – מהתרכזות בעבודת האלוהים כשליט או כמלך, להשקפת עולם אקולוגית יותר, שרואה את כל הבריאה כשלם חי ונושם.
"המודרניות עשתה לנו מה שעשו לנו הרומאים, ולפניהם המצרים והבבלים", אומר ווסקאו. "השאלה כעת היא האם המודרניות הפכה להיות כה רבת עוצמה וכה בלתי ניתנת לשליטה, עד שהיא הולכת להרוס הכול לפני שנוכל ליצור תגובה אפקטיבית. האם נוכל ליצור תגובה אפקטיבית? זה מה שאני מנסה לעשות".
