סיפורה של חסידת אומות העולם, אלכסנדרה שולזקו
(המרכז להנצחת השואה, באבי יאר)
"במקום שבו עצרנו, הבחנו בערמות גדולות של בגדים. אחרי שיצאנו מן המשאית, קיבלנו תחילה אלכוהול... לאחר מכן ראיתי בור ענק שנראה כמו ערוץ של נהר שהתייבש. בתוכו שכבו כמה שכבות של גופות. כ-20 יהודים הובאו בו-זמנית לשם, לאורך שביל מקשר... היהודים היו צריכים לשכב על הגופות, ונורו בעורפם. עוד ועוד יהודים הובאו כל הזמן כדי שיירו בהם... ייתכן שהיו שם אמהות שנשאו את הילדים שלהן בזרועותיהן. רוב היהודים היו עירומים. ייתכן שבאותו יום יריתי בכ-150–250 יהודים. כל אירוע הירי התנהל ללא תקלות. היהודים נכנעו לגורלם כצאן לטבח... אני חושב שהירי באותו יום נמשך עד בערך 15:00, ואז הסיעו אותנו בחזרה למגורים שלנו וקיבלנו ארוחת צהריים".
- 80 שנה לבאבי יאר: צילומים נדירים מספרים את המאבק על הנצחת הטבח בתקופה הסובייטית
העדות המחרידה והמזעזעת הזו, של החייל הנאצי ויקטור טרילן, היא חלק ממחקר מקיף שעורך "המרכז להנצחת השואה באבי יאר", ושייחשף היום (ד') – 80 שנה אחרי טבח באבי יאר, שבו חוסלה מרבית יהדות קייב, כ-33 אלף איש ואישה, בגיא ההריגה באבי יאר ב-30-29 לספטמבר שנת 1941 – ערב יום הכיפורים.
בחלק מהמחקר מופיעים שמותיהם ועדויותיהם של 159 חיילים נאצים מיחידות אס-אס, גדודי משטרה וחיילי ורמאכט שהשתתפו בטבח היהודים בגיא ההריגה הסמוך לקייב שבאוקראינה. על פי המחקר, כאלפיים איש, רובם המכריע גרמנים נאצים, השתתפו בטבח: הם ירו, שמרו על בורות ההריגה, פעלו אחר ההוראות והוציאו יהודים מבתיהם כדי להוביל אותם אל מותם בגיא.
להביט בפני הרוע
טבח באבי יאר נחשב לגדול ביותר של יהודים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. עשרות-אלפי אוקראינים, צוענים ובעלי מוגבלות פיזית או נפשית נרצחו גם הם בבורות המוות. מספרם הכולל מוערך בכמאה אלף גברים, נשים וילדים.
"רק מעטים מאותם רוצחים שהשתתפו בטבח הועמדו לדין על מעשיהם לאחר מלחמת העולם השנייה. מספר מועט של קציני אס-אס, דוגמת פול בלובל, קונו קאלסן ואוגוסט הפנר נידונו לעונש מאסר על באבי יאר. אנגלברט קרויזנר היה השוטר היחיד שנשפט על השתתפותו", אומר אנדריי אומנסקי, סגן ראש המועצה האקדמית במרכז להנצחת השואה, באבי יאר. "אף אדם נוסף – מהאס-אס, מהמשטרה או מהוורמאכט, לא נידון למאסר על תפקידו בטבח, אף שרבים הודו במעורבותם בעדויות שלאחר המלחמה. אלה אנשים שחיו חיים רגועים ונורמליים לאחר המלחמה".
המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, שייחנך היום (ד') במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, הוקם במטרה להביא את סיפורם של 2.5 מיליון יהודי מזרח אירופה – מתוכם 1.5 מיליון מאוקראינה לבדה – שנרצחו ונקברו בקברי אחים סמוך לבתיהם.
אנדריי אומנסקי: "אף אדם נוסף – מהאס-אס, מהמשטרה או מהוורמאכט - לא נידון למאסר על תפקידו בטבח, אף שרבים הודו במעורבותם בעדויות שלאחר המלחמה. אלה אנשים שחיו חיים רגועים ונורמליים לאחר המלחמה"
מדובר בקומפלקס מוזיאלי רחב היקף וחדשני, שבו תריסר מבנים שכל אחד מהם יספר סיפור אחר שקשור לשואת יהדות מזרח אירופה. את הפרויקט מלווים אישי ציבור ומנהיגים מרחבי העולם. הכניסה לאתר ההנצחה נראית כמו יער פסטורלי מוקף מדשאות, שעליהן זוגות אוהבים רוכבים על אופניים או עושים פיקניק בטבע. לרגע לא ניתן להאמין שבמקום המתועב הזה התרחש הטבח הגדול ביותר של יהודים במשך יומיים בלבד, בסוף חודש ספטמבר 1941.
אבא, ניצול אושוויץ, נחרד
ככל שמעמיקים ונכנסים אל תוך האתר, מגיעים למונומנטים שהוקמו בו לזכר הנרצחים. זה כבר מרגיש אחרת. הבטן מתכווצת למראהו של "כותל הדמעות" – קיר ארוך, שחור, משולב בקרני קריסטל לפי גבהים שונים, שקהל המבקרים עומד מולו, עוצם עיניו, דומע ומתייחד עם זכר הנספים.
10 צפייה בגלריה
לריסה שולצקו עם הספר על אמה, אלכסנדרה, שהוכרה כחסידת אומות עולם אחרי שהצילה 25 ילדים יהודים מהטבח
(צילום: איריס ליפשיץ-קריגר)
מרינה אברמוביץ', שעיצבה את האנדרטה הייחודית, סיפרה ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" שאת ההשראה ל"כותל הדמעות" קיבלה מביקורה בכותל המערבי בירושלים. "אני מאמינה שמונומנט כזה יכול לגעת בראש, בלב ובבטן", אמרה.
ניצבתי מול כותל הדמעות, מיששתי את קרני הקריסטל שבקיר האבן השחור, ונזכרתי במילים שבהן תיאר אבי המנוח, עיתונאי "ידיעות אחרונות", נח קליגר ז"ל, את ביקורו הראשון בבאבי יאר. "כאשר הגעתי בשנת 1965 לראשונה לאותו מקום מקולל, לא הייתה עדיין כל מצבה שהזכירה את 29 ו-30 בספטמבר, 1941. היומיים שבהם נרצחו ביריות כ-34 אלף מיהודי קייב", כתב אבא. "אפילו אני, שריד מחנה המוות אושוויץ, נחרדתי למראה הערוץ בתוך הנוף החולי הפראי – הערוץ שהיה לקבר של כ-50 אלף יהודים".
מרינה בורוביצ'יק: "בנס גדול אבא שלי, שהיה אז רק בן 6, ואמו נדיה-נסיה אלגרט, יצאו שניהם מבורות המוות האלה. בין כל הגופות שהיו שם הצליחו אבא שלי וסבתי לטפס בחושך ולצאת בחיים מהתופת הזו"
מעט אחרי "כותל הדמעות" נמצא משטח מתכתי ענק מלא חורים, שעליו עמודים גבוהים מחוררים ומוארים בתאורת לילה. המסר ברור ומצמרר: מספר החורים שדרכם חודרות קרני האור היא כמספר היריות שטבחו ביהודים במקום המקולל הזה – 33,771 חורים. גם בית כנסת בעיצוב ייחודי נבנה במרכז ההנצחה החדש. הוא בנוי כולו מעץ, מאויר בצבעוניות, ונפתח על ציר כמו ספר תפילה. על תקרתו העתק מדויק של מערכת הכוכבים בשמיים באותו לילה ארור.
"26 מבני משפחתי נרצחו כאן"
הרב יעקב דב בלייך (57) הוא ראש הקהילה היהודית באוקראינה. 31 שנה הוא חי כאן עם אשתו ושמונת ילדיו. בעת הקמת בית הכנסת, עמד משתאה, הביט אל תקרת הכוכבים המעוצבת ושאל בגרון חנוק: "ריבונו של עולם, איך היית עד לתופת הזו?"
10 צפייה בגלריה
"לא יהיה אחד שלא יידע מה קרה כאן". הרב יעקב דב בלייך בבית הכנסת שבבאבי יאר
(צילום: איריס ליפשיץ-קליגר)
"שנים שלא דיברו ולא העלו לתודעה את הטבח האיום בבאבי יאר", אומר הרב בלייך. "ב-2006 הציבו כאן את האנדרטה בצורת מנורה שעיצב יוריק סטביץ, שעליה מופיע סיפור עקדת יצחק, לזכר משפחות שלמות שנרצחו כאן ודמן זועק מן האדמה. לפני עשור, לו היו שואלים ילד מקומי, 'מה זה באבי יאר?' - הוא לא היה יודע להשיב. לפני חמש שנים נרתמו אנשי עסקים למימון אתר ההנצחה, ואני מאמין שכעת, עם הקמת המרכז, לא יהיה אחד שלא יידע מה קרה כאן. אסור לשכוח את שאירע כאן. פשוט אסור".
מרינה בורוביצ'יק (48) מתגוררת ביקנעם ועובדת כאחות אונקולוגית אחראית בבית חולים רמב"ם בחיפה. היא מספרת לי שנולדה וגדלה כאן, בקייב, ושההיסטוריה המשפחתית שלה קשורה לבאבי יאר בעבותות של כאב ודם.
10 צפייה בגלריה
"אבא וסבתא טיפסו החוצה מהבור מבין הגופות". מרינה בורוביצ'יק מול כותל הדמעות, אתמול
(צילום: איריס ליפשיץ-קליגר)
"26 מבני המשפחה שלי נרצחו כאן", היא נאנחת. "בנס גדול אבא שלי, אילושה אלגרט, שהיה אז רק בן שש, ואמו נדיה-נסיה אלגרט שהיא הסבתא שלי, יצאו שניהם מבורות המוות האלה. בין כל הגופות שהיו שם הצליחו אבא שלי ואמא שלו לטפס בחושך ולצאת בחיים מהתופת הזו".
עכשיו שבה מרינה לראות את אתר ההנצחה החדש, ולפקוד את קבר אביה בקייב. "זה לא נתפס הטבח הנורא שהיה כאן", היא אומרת בעודה אוחזת במכתבי העדות, המתעדים את הזוועות שתיעדה סבתה. "אבא שלי לא הסכים לעזוב את אדמת קייב עד יום מותו. מבחינתו, גיא המוות הזה שממנו ניצל עם אמו היה סימבולי, ולכן בחר להישאר בקייב חי - עד יום מותו.
מרינה בורוביצ'יק: "מבחינת אבא שלי, באבי יאר היה מקום סימבולי כל כך, שכשאחותי למשל התחתנה, הגענו לכאן, לאתר, כשהיא לבושה בשמלת כלה. זה תמיד הרגיש לו כסוג של ניצחון על הגרמנים. לחזור שוב ושוב לכאן – חיים"
"רק אחרי שאבא הלך לעולמו התחלנו לחשוב על עלייה לישראל, ועלינו בשנת 1987. מבחינת אבא שלי, באבי יאר היה מקום סימבולי כל כך, שכשאחותי למשל התחתנה, הגענו לכאן, לאתר, כשהיא לבושה בשמלת כלה. זה תמיד הרגיש לו כסוג של ניצחון על הגרמנים. לחזור שוב ושוב לכאן – חיים. אני חושבת שעכשיו, כשיש אתר הנצחה כל כך מושקע ומרגש, חשוב להביא משלחות של צעירים מישראל גם לכאן ולא רק למחנות השמדה, כדי שיידעו וילמדו על הטבח האיום שאירע כאן".
בשמלת כלה לאתר ההשמדה
גם ארתור רודיצקי (53), יהודי שחי עדיין בקייב, הוא צאצא של קורבנות טבח באבי יאר. אביו, יוסף רודיצקי, היה תינוק בן שנה כשבני משפחתו נתפסו על ידי הגרמנים והובלו לגיא המוות. בתמונה שהוא מחזיק בידיו הרועדות מהתרגשות, מצביע רודיצקי על אביו התינוק בזרועותיה של אמו, על סבו אהרון לצידה של איה סבתו, ועל דודתו פאניה ובתה הקטנה.
10 צפייה בגלריה
"המשפחה שלנו נותרה מצולקת לנצח". ארתור רוידייצקי, עם תמונות בני משפחתו שנרצחו בבאבי יאר
(צילום: איריס ליפשיץ-קריגר)
"סבתא של אבא שלי, בתה פאניה ונכדתה הקטנה – בתה של פאניה – נורו למוות בבאבי יאר", הוא מספר בקול רועד. "המשפחה שלנו נותרה מצולקת לנצח. שנים שלא דיברו על מה שאירע כאן. זה הכי גרוע. עכשיו המודעות מתחילה לעלות. אני מקווה שעכשיו יהיו יותר ויותר אנשים שיידעו מה קרה כאן. הבן שלי, אלכסנדר, הוא בן 21, ועלה לארץ במסגרת 'נעלה' ובדיוק סיים שירות בצה"ל. אני מגיע לביקור בישראל לפחות פעמיים בשנה".
במרכז ההנצחה מסתובבת בהתרגשות לריסה שולצקו (84), בידה ספר המגולל את סיפורה של אמה, אלכסנדרה, שהוכרה כחסידת אומות עולם. אחרי שבעלה הכומר נעצר בתחילת המלחמה, נותרה האם, אלכסנדרה, לבדה עם ארבעת ילדיה - ולריסה ביניהם. למרות זאת, אספה לביתה ילדים יהודים יתומים, והחביאה אותם במהלך המלחמה.
"גרנו בעיר צ'רקאסי. אמא שלי עבדה כגננת בגן ילדים", נוברת לריסה במעמקי זיכרונה כילדה בת ארבע. "בין הילדים בגן היו גם לא מעט ילדים יהודים. לא אשכח את אותו היום שהגרמנים חיפשו אחרי ילדים יהודים. ברגע שאמא שלי קלטה את מה שעומד להתרחש, היא הסתירה את 25 הילדים היהודים שהיו מתוך 100 הילדים בגן בכל מיני מקומות מסתור סביבנו. בעליית גג, במרתפים.
לריסה שולצקו: "אנחנו, הילדים במשפחה, ידענו בדיוק מה קורה ושיתפנו פעולה. סמכנו על אמא מאוד, אבל רעדנו מפחד שמא הגרמנים יתפסו וישחטו את כולנו. הילדים הקטנים שאמא הסתירה שמרו איתנו במשך השנים על קשר הדוק"
"אנחנו, הילדים במשפחה, ידענו בדיוק מה קורה ושיתפנו פעולה. סמכנו על אמא מאוד, אבל רעדנו מפחד שמא הגרמנים יתפסו אותנו וישחטו את כולנו. אמא שלי נולדה ב-1903 והלכה לעולמה ב-1994 עם תואר נוסף מכובד – חסידת אומות עולם. הילדים הקטנים שאמא הסתירה שמרו איתנו במשך השנים על קשר הדוק. עד עצם היום הזה אני שומרת על קשר רציף עם אחד מאותם ילדים, שגר כיום בבאר שבע. בגלל הקורונה לא הצלחנו להיפגש הרבה זמן".
בלחיצת כפתור: לזכור את פני הנרצחים
דני דיין, יו"ר "יד ושם", פתח בקייב כנס אקדמי במסגרת אירועים לציון 80 שנה לטבח באבי יאר. "אנו מברכים על תהליך הצטרפותה של אוקראינה למשפחת העמים הדמוקרטיים, אך התהליך חייב להיות כרוך בראייה וקבלה חסרת פשרות של מלוא העובדות הכואבות של העבר", אמר ל-ynet. "ראוי כמובן להנציח כאן את קורבנות הנאצים, אך יש להכיר וללמד גם על חלקם של משתפי פעולה המקומיים בטבח בבאבי יאר ובמקומות אחרים".
הערב ישתתף דיין באירוע המרכזי שעורכת ממשלת אוקראינה, בשיתוף המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר, באתר. במהלך הטקס המרכזי יציין "יד ושם" את האירוע עם העלאת תצוגה מקוונת חדשה הכוללת 80 תצלומים של יהודים שנרצחו בבאבי יאר, ונמסרו ל"יד ושם" עם דפי העד הנושאים את שמם ומהווים עדות אילמת לרדיפה של קהילה יהודית שלמה.
בלחיצה על כל אחד מהתצלומים יוצגו שמות הקורבנות ומידע נוסף שנכתב עליהם בדפי העד שנמסרו לזכרם. תצלומים נוספים של קורבנות באבי יאר נגישים בארכיון התצלומים המקוון של "יד ושם". את שמותיהם של עשרות-אלפי הנרצחים בבאבי יאר ניתן למצוא במאגר שמות קורבנות השואה של האתר.
בתוך האירועים תשיק גם קק"ל את שדרת הזיכרון באתר ההנצחה בבאבי יאר, שם ניטעו, בשיתוף פעולה עם ממשלת אוקראינה, 80 עצים לציון 80 שנים לטבח הנורא. נשיא המדינה, יצחק הרצוג, סגני יו"ר הקרן הקימת לישראל ומנהיגי הקהילות היהודיות בעולם, יכריזו באירוע המיוחד היום בקייב על הקמת קק"ל אוקראינה.
צו נשיאותי של נשיא אוקראינה (שנחתם השנה) להגדלה משמעותית של שטחי הייעור במדינה עד 2030, ונטיעת מיליארד עצים עד שנת 2024 – הביאו לפנייה מצד השר האוקראיני להגנת הסביבה ומשאבי הטבע אל יו"ר קק"ל, בבקשה לקדם שיתופי פעולה בין ממשלת אוקראינה לבין קק"ל בתחומי הייעור, וללמוד מניסיון הארגון לטובת יישום צו הנשיא. בקק''ל הוקם צוות עבודה בראשות היערן הראשי, אשר יעמוד בקשר עם גורמי המקצוע הרלוונטיים באוקראינה לקידום כל שיתופי הפעולה.
