הרב שלום והרבנית חני גופין עם משפחתם במסע ההימלטות מקייב לגבול רומניה
הרבנית חנה גופין לא האמינה שזה קורה לה, שוב: לאחר שבשנת 2014 נאלצה לעזוב את ביתה שבלוהנסק, כשהפגזים של פוטין הרסו את כל מה שבנתה עם בעלה, הרב שלום – היא מצאה עצמה עוזבת עם בעלה וילדיה את בית חב"ד בקייב, בניסיון להימלט מאש הקרבות. "עד שלא החלו ההפגזות, לא האמנו שזה יקרה", היא מספרת בריאיון לאולפן ynet.
בית חב"ד שהקימה בלוהנסק חטף פגיעה ישירה אי-אז, לפני כשמונה שנים. הזוג מוכה המלחמה וילדיהם שבו לישראל, ואז יצאו לשליחות מחודשת – הפעם בבירת אוקראינה, שם החלו לבנות קהילה חדשה ליהודי שכונת אבלון, ואיחדו פליטים יהודים ממחוז לוהנסק, שעברו מהגבול המזרחי המוכה אל קייב.
ריאיון באולפן עם חנה גופין, שליחת חב"ד בקייב
(צילום: נויל האריס)
חמש שנים היא ומשפחתה בשכונת אבלון שבקייב, ושוב חוזרים מראות המלחמה. "16 שנים גרנו בלוהנסק. הילדות של הילדים שלנו הייתה שם. ב-2014, כשהכול החל, זה פשוט התחיל בבית שלנו. חטפנו פגז – ובלית ברירה היינו צריכים לעזוב. עזבנו ברכבת האחרונה לקייב".
הרבנית גופין מספרת על סערת הרגשות שלא מרפה: "אתם פוגשים אותי בימים סוערים מאוד. אני שומעת את מה שאתם מדברים ורואה את התמונות, והלב שלי כבד. זה קשה. זה קורה ממש בבית שלי".
תיעוד הבדלה במקלט בקייב של השליח לעיר, הרב מוטי לבנהרץ
מקייב לצ'רנוביץ: "אנחנו חווים את זה כבר פעם שנייה"
הזוג גופין וילדיו נאלץ לעזוב שוב את בית חב"ד, וממש כשהחלו ההפצצות – אחרי הרגע האחרון – עזבה המשפחה לעיר צ'רנוביץ, על הגבול עם רומניה. "יצאנו מהבית ביום חמישי בבוקר, מוקדם", היא משחזרת את מוראות הימים האחרונים. "ארזנו יומיים לפני כן, רק ליתר ביטחון, אבל האמנו ובטחנו שלא יהיה כאן שום דבר. שמנו את המזוודות במרפסת, כדי לא ליצור פאניקה אצל הילדים. בעלי הכין דלק לנסיעה. האמנו שאם נצטרך לעזוב, אז נצטרך לנסוע רחוק ואולי תהיה בעיית דלק, מה שהתברר כנכון. בחמישי בבוקר, כשראינו שמתחילות ההפגזות, עוד התלבטנו. זה היה קשה. קשה מאוד לעזוב בית, אבל החלטנו שחייבים לעשות את זה. העמסנו את המטלטלים ואת המזוודות – ויצאנו".
20 שעות בדרכים (במקום 8-7, במצב תקין), בנסיעה שהרבנית מגדירה "מתוחה מאוד", עם ארבעה ילדים וטנקים שחוצים את הכבישים, הובילו את המשפחה עד לתחנת הביניים. התקווה: לשוב במהרה הביתה – ולא להמשיך במנוסה, חלילה. "אנחנו נמצאים כאן, אבל חלק גדול מאנשי הקהילה עדיין בקייב. אנשים לא חשבו שיקרה משהו, ועכשיו מסוכן להתפנות, ואחרים עדיין לא רוצים בכך. פתחנו כאן סוג של חפ"ק כדי לעזור לאנשים בכל מה שאפשר, אז בינתיים אנחנו כאן ומקווים שלא נצטרך להמשיך הלאה".
בצ'רנוביץ, היא מספרת, קיבלו אותם שליחי חב"ד המקומיים: "הרב גליצנשטיין ומשפחתו דאגו לנו כאן לחדר במלון, ואולי אחר כך נעבור לדירה. אנחנו במקום בטוח עכשיו, אבל הלב שלנו כואב מאוד על כל מה שקורה... מגיעות אלינו שיחות טלפון מחברי הקהילה שיוצאים בחלקם אל הלא נודע. אנחנו מנסים לעזור להם להשיג דירות. כל המחוז כאן הולך להכפיל את האוכלוסייה בשבוע הקרוב, בגלל עשרות-אלפי הפליטים שמגיעים לכאן".
גופין מספרת על מחוות אנושיות מרגשות: "האנשים כאן עם לב פתוח. דיברתי עם מנהלת של גן, שהציעה לפתוח את הגן לכל מי שמגיע. אנשים מרגישים שהם נלחמים על הבית שלהם. הם מוכנים לעשות כל שאפשר כדי לעזור לאחרים".
ועדיין, ההבזקים לאחור לא עוזבים. "אנחנו חווים את זה כבר בפעם השנייה, וזה לא פשוט לנו", היא אומרת. "אנשים מתפלאים על צירוף המקרים הנדיר, אבל צריך להבין שזה הסיפור של עשרות-אלפי אנשים שגרים היום בקייב, וגרו לפני זה במזרח אוקראינה".
קייב: הבדלה מרגשת במקלט
בקייב עצמה נשאר הרב מוטי לבנהרץ, שערך אתמול את ההבדלה במקלט, לאחר שהוא והקהילה שלו בילו שם את השבת הקשה. בקול רועד שר אחד הילדים את הפסוק מההבדלה, "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר – כן תהיה לנו", ואחר כך פרצו הנוכחים בריקוד.
4 צפייה בגלריה
"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר – כן תהיה לנו". הרב מוטי לבנהרץ ואנשי הקהילה במקלט בקייב המופגזת
"ביום חמישי אחרי ההפצצות, יצאתי מהעיר לכיוון פולטבה, שם מכהן חמי כרב האזור וכשליח חב"ד", מספר הרב שמחה לבנהרץ. "אבי הוא ראש המוסדות בקייב, ונשאר במקום. במהלך השבת היו כל הזמן פיצוצים והפגזות. למעלה מ-60 איש התאספו בבית הספר, שם יש מקלט ואוכל לכמה ימים".
הרב לבנהרץ מספר כי "כל השבת נשמעו פיצוצים והפגזות, והיה קושי אפילו להתפלל באופן נורמלי בבית הכנסת. כל רגע היו צריכים לרדת למקלט. הגיעו אפילו שכנים גויים מהאזור, כשהם בוכים ומבקשים מקלט אצלנו. אנחנו מקווים ומתפללים לטוב".
זפרוז'יה: הכוחות בפאתי העיר – הקהילה במרתף
הרב נחום ערנטרוי, שליח חב"ד בזפוריז'יה, בילה אף הוא את השבת במרתף בית כנסת. "נמצאים בבית הכנסת אנשים שברחו מההפצצות במשך כל הלילה", סיפר. "היו הפצצות גם היום בבוקר. מאות אנשים מסתתרים פה... צעירים, ילדים, נערים, מבוגרים, ילדים קטנים, ילדים גדולים. אנשים יושבים בכל מקום שיש, ואיתם גם תינוקות קטנים. ממש מפחיד לראות את זה".
פליטים מתחבאים בבית כנסת בעיר זפוריז'יה
(צילום: פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה)
הכוחות הרוסיים נמצאים בפאתי העיר. "אנחנו מקווים לבשורות טובות", הוסיף, "מקווים שיגיע בעזרת ה' יום רגוע יותר, אבל כפי שנראה לנו, לא שקט עדיין. נתגבר על כל הקשיים. אנחנו מתפללים לה' שיבוא שוב יום רגיל, יום שקט".
חרקוב: חוששים שמאגר המזון ייגמר בקרוב
עשרות יהודים מסתתרים בבית הכנסת בחרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, שאליה נכנס הבוקר הצבא הרוסי. בית חב"ד בעיר, בראשות רב העיר משה והרבנית מרים מוסקוביץ, מארח את הפליטים, ובמטבח בית הכנסת מכינים אוכל. החשש הוא שמאגר המזון ייגמר בקרוב.
בריאיון לאולפן ynet מתארת הרבנית את השבת המרגשת, השונה והחשוכה בבית הכנסת שהפך למקלט. "כולם צריכים לכבות את האורות עם רדת הלילה", סיפרה, "אז הלכנו לבית הכנסת בערב. לא היו די אנשים לתפילה... למחרת הגענו והיה מלא. שמענו תוך כדי התפילה הפצצות והפגזות. הבן שלי התפלל מוסף, וכל הזמן שומעים את הפצצות".
שליחת חב"ד לחרקוב על השבת: "שמענו הפצצות תוך כדי התפילה"
(צילום: נויל האריס)
בפוסט שפרסמה תיארה הרבנית מוסקוביץ את התפילה המיוחדת: "כשבני יוסי החל לשיר את 'הוא אלוקינו', נשמעו רעשים חזקים של ההפצצות בפאתי חרקוב, כשהרוסים מנסים להיכנס לתוך העיר. הוא שר, ואנחנו שמענו את הבומים, ושירי התפילה התגברו יותר ויותר, כדי שנוכל להטביע את הרעש של ההפצצות. זו הייתה בהחלט תפילה בלתי נשכחת".
הרבנית מוסקוביץ: "כשבני יוסי החל לשיר את 'הוא אלוקינו', נשמעו רעשים חזקים של ההפצצות בפאתי חרקוב, כשהרוסים מנסים להיכנס לתוך העיר. הוא שר, ואנחנו שמענו את הבומים, ושירי התפילה התגברו יותר ויותר"
היא מוסיפה ומספרת ל-ynet על ההתוועדות החסידית שערכה הקהילה לאחר התפילה. "ירדנו למרתף בית הכנסת, כמאה אנשים, והיינו יחד ארבע שעות. העברנו את הזמן בשירה: 'מי שמאמין לא מפחד', 'הנה מה טוב ומה נעים'... לא היה דיבורים ולא דרשות. הייתה תחושה שכולם יחד".
"שלוש פעמים בכיתי השבת"
הלחימה לא פוסחת גם עם היהודים, והרבנית מספרת כי "תלמיד הכולל שלנו יוצא ללחום בחזית, שמו לתפילה, חיים מרדכי בין גלינה. הוא הגיע אלינו לקבל זוג תפילין, ממש מצב לא פשוט. מתפללים שיהיה טוב".
גם בשעה שנערך הריאיון באולפן ynet, לא נפסקות ההפגזות, והקהילה מסתתרת במרתף בית הכנסת. "בעלי רוצה לצאת לבית הכנסת שנמצא שתי דקות הליכה מהבית שלנו, אבל אנחנו שומעים יריות בחוץ והפגזות כל הזמן, אז בינתיים מחכים פה עם הילדים והנכדים. מסוכן לצאת מהבתים".
בפוסט מרגש סיפרה הרבנית על השבת המתוחה שעברה עליה ועל הקהילה: "כתוב שלא אמורים לבכות בשבת, אבל השבת נכשלתי בזה שלוש פעמים", סיפרה. "הפעם הראשונה הייתה ביום שישי בערב, כשהצלחנו להגיע לבית הכנסת. היינו למטה בחדר האוכל בקידוש, יחד עם האנשים שהיו אמיצים לבוא לתפילה, ועוד עשרות אנשים, נשים וילדים שמתגוררים בבית הכנסת מאז פרוץ המלחמה. אחרי הקידוש התחלנו לשיר את 'נט נט ניקובו', ניגון רוסי שמשמעותו הוא שאין ממי לפחד חוץ מה'".
הרב לבנהרץ: "כל השבת נשמעו פיצוצים והפגזות, והיה קושי אפילו להתפלל באופן נורמלי בבית הכנסת. כל רגע היו צריכים לרדת למקלט. הגיעו אפילו שכנים גויים מהאזור, כשהם בוכים ומבקשים מקלט אצלנו"
"הפעם השנייה", תיארה, "הייתה בשבת בבוקר, כשבירכנו את חודש אדר ב' שיחול השבוע, ואמרנו כולנו יחד את התפילה 'מי שעשה ניסים לאבותינו'... גם אנחנו צריכים ניסים היום. הפעם השלישית הייתה לאחר תפילת שחרית. יש לנו מנהג יפה בבית הכנסת, שנשיא הקהילה שלנו, אלכסנדר קגנובסקי, מברך אנשים שיש להם ימי הולדת ושמחות בקהילה. היום הוא ביקש מכולם להיות בשקט, ואמר בקול חנוק מדמעות: 'בשם כל הקהילה שלנו, אנחנו רוצים להודות לכל השלוחים (השליחים) שנשארו איתנו. כל כך הרבה שנים אתם אומרים שאתם חלק בלתי נפרד מאיתנו, אבל הפעם – הוכחתם את זה ברגע האמת".
הפדרציה היהודית של ניו-יורק (UJA) אישרה אתמול (שבת) מענק חירום בסך 3 מיליון דולרים לתמיכה בקהילה היהודית באוקראינה. המענק יועבר לארגונים שונים, בראשם הג'וינט והסוכנות היהודית, כדי להבטיח את שלומם ורווחתם של כ-200 אלף יהודים החיים כיום באוקראינה.
