היא נאלצה לנדוד בעקבות בעלה לגלות בתנאים קשים, ולא פגשה את בנה האהוב במשך שני עשורים. כבר כשהיה צעיר מאוד היא זיהתה בבנה הבכור זיק של ייחוד, ולימים הוא הפך לאחד היהודים המשפיעים והמפורסמים בעולם. כינוס השליחים העולמי של חב"ד, שנערך בימים אלה בניו-יורק, הוא הזדמנות לצלול אל סיפור חייה של הרבנית חנה שניאורסון – אימו של הרבי מלובביץ'.
הרבנית שניאורסון הסתלקה לבית עולמה ב-ו' בתשרי התשכ"ה, 12 בספטמבר 1964. עיתון הניו-יורק טיימס פרסם למחרת ידיעה כי "גברת חנה שניאורסון מרחוב פרזידנט 1414 שבברוקלין ואימו של הרב שניאורסון, מנהיג חסידות חב"ד ששוכנת בבניין מספר 770 באיסטרן פארקוויי ברוקלין ושולחת מתנדבים למדינות שבהן נדרשת עזרה יהודית, נפטרה אתמול בגיל 84".
היא נולדה ב-1880 בעיירה רומנובקה שבאוקראינה, לאביה הרב מאיר-שלמה ינובסקי, מי שיהיה לימים רבה של ניקולייב, ולאימה הרבנית רחל – שניהם צאצאים של שושלות רבנים ארוכות. הוריה העניקו לה חינוך חסידי שורשי כבר מגיל צעיר, ובהגיעה לגיל 20, הציע האדמו"ר החמישי של חב"ד, הרש"ב (הרב שלום דובער שניאורסון), את שידוכיה לרב לוי יצחק שניאורסון – שידוך שיקשור את גורלה בגורלו במובנים רבים נוספים, בעיקר על רקע היותו אחד מהרבנים המבוקשים ביותר בידי המשטרה החשאית הקומוניסטית.
לזוג הצעיר נולדו שלושה ילדים: דובער, ישראל אריה לייב, והבכור שבהם – מנחם-מנדל, שיהפוך לימים לאחד מהיהודים המפורסמים בעולם. "מילדותו היה תמיד עוסק בלימוד. אינני זוכרת שאי-פעם איבד מזמנו לבטלה", העידה ביומנה על תקופתו הצעירה של הבן המפורסם – ובהזדמנות אחרת אמרה כי "אחת אוכל להגיד לכם, כי הוא קדוש מבטן ומלידה".
החמיצו את החתונה
האם תיארה את בנה כילד רזה, בעל פנים עדינות ומלאות השראה, כאלה שנתקלים בהן לעיתים רחוקות: "הוא היה יפה-תואר עד מאוד. היו לבני תלתלים בהירים ארוכים, וכשמלאו לו שלוש שנים והוא סופר, החבאתי אותם, אך הם אבדו יחד עם כל רכושנו". היא סיפרה כי הוריו התגאו בו בכל הזדמנות אפשרית: "יש בו משהו מיוחד. עושה הכול בפשטות, כדבר המובן מאליו, אך עם חן ואצילות יוצאים מגדר הרגיל".
ב-1927 נאלץ בנם לעזוב את האימפריה הסובייטית, ולמעשה הייתה זו הפעם האחרונה שבה ראה הרבי מלובביץ' (ליובאוויטש) את אביו. עם אימו הוא עתיד להתאחד מחדש רק אחרי כמעט 20 שנים, וכשמלחמה עולמית איומה אחת ואלפי ימי נדודים וסבל מפרידים ביניהם. בשל התקופה הסוערת שבה חייתה, מנעו השלטונות מהרבנית להשתתף בחתונת בנה עם חיה מושקא, בתו של האדמו"ר הריי"צ (הרב יוסף יצחק שניאורסון), שהתקיימה בפולין ב-1928.
טכנולוגיה מתקדמת שתאפשר שידור חי עוד לא הייתה כמובן, ובלית ברירה, בזמן שבנה צעד אל החופה בוורשה, קיימו אביו ואימו מעין מסיבת חתונה סימולטנית בדירתם הלא-גדולה. קהל עצום הגיע כדי לחגוג עימם, ותושבי הסביבה כולה באו כדי להשתתף באירוע, שבכלל היה לא חוקי בשל האיסור להיות בקשר עם "מנהיג דתי".
מהגלות הקשה – לניו-יורק
לחיים בברית המועצות של אז אין סופים אופטימיים. לאחר שהמשיך לעודד את יהודי ברית המועצות לשמור על זהותם היהודית, הרב לוי יצחק שניאורסון נאסר, עונה ונשלח בידי השלטונות לחמש שנים של גלות בתנאים קשים במיוחד בערבות קזחסטן. כמו גולאג בסיביר, רק עם חום במקום קור. בלי אוכל, בלי מים, בלי כסף, בלי מקום לינה, בלי יהודים לשוחח או ללמוד איתם אבל עם שלל חרקים ומחלות מכל הסוגים.
רעייתו הרבנית חנה התנדבה להתלוות אליו לגלות כדי לסייע לכל צרכיו. היא אף הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב. מאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עימה את כתביו בנדודיה. באוגוסט 1944, לאחר מחלה קשה וייסורים ארוכים, הוא נפטר ונקבר בבית קברות מקומי.
מדי יום ביומו היה הרבי מבקר אצל אימו, שואל בשלומה ומוזג לה כוס תה. למרות סדר יומו העמוס, בכל יום כיבד את אימו בביקורו. "ככל שהוא נעשה טרוד יותר ונוטל על כתפיו אחריות רבה יותר, ליבי אינו מניח לי ליטול מזמנו", העידה, "אך מלבדו – אין לי אף אחד"
הרבי קבע את מקום מגוריה של אימו ברחוב פרזידנט, לא הרחק מביתו שלו. מדי יום ביומו, בימי שבת כבימי חול, היה הרבי מבקר אצל אימו, שואל בשלומה ומוזג לה כוס תה. למרות סדר יומו העמוס, כאשר כל דקה יקרה מפז, בכל יום כיבד את אימו בביקורו. בתקופה הראשונה לבואה של הרבנית חנה לניו-יורק, היה הרבי יושב עם אימו על הספסל בגינת הבית ומשוחח איתה בזמן איכות שהסב לה נחת רבה, למרות הדיסוננס שחשה: "ככל שהוא נעשה טרוד יותר ונוטל על כתפיו אחריות רבה יותר, ליבי אינו מניח לי ליטול מזמנו.
עם תום המלחמה הגיעה הרבנית חנה לפריז, שם פגש אותה בנה בפעם הראשונה אחרי עשרות שנים. הם הפליגו יחד באנייה והגיעו לחופי ארצות הברית ב-1947. אז נפתח פרק חדש בחיי הרבנית חנה, לצד בנה הגדול. שלוש שנים לאחר שהגיעה לניו-יורק, נפטר האדמו"ר הקודם מלובביץ', ובנה הבכור החל למלא את מקומו כמנהיג חסידות חב"ד.
הרבי קבע את מקום מגוריה של אימו ברחוב פרזידנט, לא הרחק מביתו שלו. מדי יום ביומו, בימי שבת כבימי חול, היה הרבי מבקר אצל אימו, שואל בשלומה ומוזג לה כוס תה. למרות סדר יומו העמוס, כאשר כל דקה יקרה מפז, בכל יום כיבד את אימו בביקורו. בתקופה הראשונה לבואה של הרבנית חנה לניו-יורק, היה הרבי יושב עם אימו על הספסל בגינת הבית ומשוחח איתה בזמן איכות שהסב לה נחת רבה, למרות הדיסוננס שחשה: "ככל שהוא נעשה טרוד יותר ונוטל על כתפיו אחריות רבה יותר, ליבי אינו מניח לי ליטול מזמנו. אך מלבדו – אין לי אף אחד", העידה.
"אינני יודעת אם היה אי פעם רבי כמותו"
הרבנית רוותה נחת גדולה כשראתה את המהפכה שחולל בנה בחיים היהודיים בארה"ב וברחבי העולם. היא הגיעה לא פעם להתוועדויות שערך, וכמו "יידישע מאמע" אמיתית, לא הסתירה את גאוותה על מעשי בנה: "עליי לציין את העונג שזכיתי לו אמש, כששמעתי את בני נושא דברים בפני ציבור של כמה וכמה מאות אנשים. החלק שאותו הבנתי עשה עליי רושם רב בתוכנו העשיר. נעם לי לראות את המספר הרב של צעירים שנכח בהתוועדות, ואת ההתעניינות הרבה שהם מפגינים ביחס לכל העניינים השייכים לבני. ראיתי כיצד הם מביטים בו באהבה שכזו, שלא ניתן לתארה במילים. המשתתפים היו מכל מיני חוגים: לא-חסידים וחסידים, פולנים וליטאים, זקנים וצעירים, חופשיים ואורתודוכסים, וכך גם הנשים. ייתן לו ה' יתברך בריאות והצלחה, כדי שיוכל לעשות את עבודתו ולהוציא אל הפועל את משאלות ליבו, ללא הפרעות ומתוך מנוחת הגוף ומנוחת הנפש".
כמו "יידישע מאמע" אמיתית, היא לא הסתירה את גאוותה על מעשי בנה: "עליי לציין את העונג שזכיתי לו, כששמעתי את בני נושא דברים בפני ציבור של כמה וכמה מאות אנשים. נעם לי לראות את המספר הרב של צעירים שנכח בהתוועדות"
כדי שלא נחשוד בה בחוסר אובייקטיביות, היא מיהרה בכתביה להסביר: "אני מכירה אותו היטב, ואינני יודעת אם היה אי פעם 'רבי' כזה כמותו: לדעת כל כך הרבה מהעולם, ובד בבד להיות תלמיד חכם גדול. לדעת שבעולם נושבת סכנה גדולה ליהדות, ולתת בו בזמן את התשובה האמיתית לבעיות אלו. וזאת, לא משום שהוא בני ואני אימו ועלול להיווצר הרושם שאני מתגאה בו".
הרבנית ידעה להעריך את מסירותו של בנה ואת כיבוד האם שלו. על הפגישות היומיות עימו כתבה כי "הוא עושה את חיי טובים הרבה יותר, וגורם לי להרגיש טוב יותר. החדר שבו אני מתגוררת עתה אינו גדול כלל, אך, משום-מה, בזמן שהוא נמצא כאן – נראה לי החדר גדול יותר. דברים רבים הגורמים לי אי-נעימות – איני מרגישה אותם כלל באותה שעה. אני חיה בכוח ביקוריו – בכוח מסירותו האצילית ורוממותו הרוחנית – עד לביקור הבא. יש לי ממנו, תודה לא-ל, רוב נחת. הוא אדם גדול באמת, בעל נשמה טהורה. הוא עושה למעני רבות, ובעיניי זוהי זכות שאני זוכה לה לאחר הצרות שעברו עליי".
נשים שהכירו אותה באופן אישי מספרות שהייתה אישיות נדירה. אף על פי שסבלה שנים רבות, אצרה את כאבה ושידרה שמחת חיים. בכל שנה היה הרבי מקיים התוועדות ביום השנה לפטירתה, ומעורר את הציבור לשלוש המצוות שקשורות לנשות ובנות ישראל ורמוזים בשמה: חלה, נידה, והדלקת הנר. בנות רבות קרויות 'חנה' על שמה, והוקמו מוסדות רבים לזכרה.
בימים אלו נערך בניו-יורק כינוס השליחים העולמי של חב"ד, עם למעלה מ-5,100 שליחים מיותר ממאה מדינות. ביום שישי האחרון עלו כולם עלו להתפלל על ציון קברו של הרבי, והביאו איתם אלפי פתקים לברכה עם שמות חברי קהילותיהם. רגע אחרי שיצאו ממתחם הציון, הם עברו לעוד כמה רגעים ליד ציון קבר אימו של הרבי, שספק אם אפילו היא דמיינה את ממדי המהפכה שיוביל בנה. שם קראו השליחים פרק תהילים, ובעיקר אמרו תודה.
