60 שניות על ט"ו בשבט
(צילום: משי בן עמי, עריכת וידיאו: עמרי צוינגל)
ארבע כוסות היין שנוהגים לשתות בו מזכירות קצת סדר אחר, אבל סדר הפְרוּטָאס מתקיים בכלל בערב ט"ו בשבט. את "פרוטאס" (פירות) חגגו בקהילות יהודי ספרד, והוא היה חג מרכזי ביהדות הבלקן, שרובה היו צאצאי מגורשי ספרד. מאחורי החג מנהגים ייחודיים וגם משמעויות נסתרות בהשפעת הקבלה.
בבית מורשת יהדות בולגריה ביפו ייסדו בשנים האחרונות מסורת של סדר פרוטאס חגיגי. הפעם, בעקבות גל התחלואה בקורונה, הוא נערך במתכונת וירטואלית. "אצלנו פרוטאס זכור כחג מרכזי מאוד במשפחה, עם פירות מארץ ישראל, ואף אחד לא היה מפספס את זה", מספרת המשוררת חוה פנחס-כהן, בת למשפחה ממוצא בולגרי.
במסגרת החג נהגו לחלק לילדים שקיות עם פירות יבשים, ולעיתים גם פירות טריים. "היו שקיות עם חרובים, שזיפים, פירות יבשים. בארץ היו גם פירות אקזוטיים. פעם לא היה שפע כמו היום", מספר ההיסטוריון מוטי כנרי. "היו שקיות בד שהסבתות תפרו, שנקראו טוֹרְבִּיצְ'קָה בבולגרית. היו גם שקיות קנויות פשוטות, שנקראו בלדינו בּוּלְסִיקָאס. אלה היו שקיות מחומר גלם שנקרא אורגנזה. מי שהיה לו טורביצ'קה – זה היה נחשב ייחוס, כי לא כל סבתא יודעת לתפור".
"הציונות החליפה שם את הדת"
עם עליית התנועה הציונית, קיבל החג משמעות נוספת. "הייתה תנועה בלתי פוסקת בין ארץ ישראל לבולגריה, וגם ליוון ושאר הבלקן, של יצוא ויבוא תפוזים. לקראת הפרוטאס היו פורקים ארגזים שלמים של תפוזים מארץ ישראל, בתחילת המאה ה-20 ועד מלחמת העולם השנייה. כל אחד היה מחכה לפלח שלו, לברכה על תפוז מארץ ישראל. זה היה מיוחד במינו", מספרת פנחס-כהן.
5 צפייה בגלריה
חגיגות פרוטאס של משפחות מעפילים בוורנה. תמונה מ-1940 שנצבעה באמצעים טכנולוגיים
(אתר המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו – מוזיאון העם היהודי)
"אצל יהודי בולגריה התפוז היה מוטיב משמעותי בחג. לרובם היה תפוז לכל המשפחה כי ידם לא הייתה משגת, וזה היה סמל ציוני מארץ ישראל", מסביר גם כנרי. "זה התחבר מאוד לארץ. יוסף מרקו ברוך, שהיה פעיל ציוני בולט, הניע את תהליך הציונות בבולגריה. לא כולם יסכימו איתי, אבל אני חושב שבמובן מסוים הציונות החליפה שם למעשה את הדת. יהודי בולגריה היו אולטרה ציונים".
שני הוריו של כנרי נולדו בבולגריה. "שניהם הגיעו עם עברית לארץ. הם כבר ידעו לקרוא ולכתוב בעברית, בשפה גבוהה, ולא היו צריכים אולפן", הוא מציין, ונזכר כי מעבר למאכלים המתוקים הרגילים, תבשיל ייחודי שנהגו לאכול בפרוטאס הוא אשורה – מעין דייסת חיטה עם פירות יבשים.
אילו עוד מאכלים נהגו לאכול בחג?
"היו מכינים דברי מתיקה, עוגיות שקדים בסוכר, עוגת תפוזים עם קרם. היו גם עוגות שמרים ארוכות עם ריבת שזיפים, פובידל. זה היה חג שאם אתה עושה בדיקת סוכר אחריו, אתה מתחיל מיד טיפול רפואי", הוא מחייך.
האר"י הביא למפנה
פרופ' תמר אלכסנדר, יו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלדינו, סיפרה השנה בסדר החגיגי: "ראש השנה לאילנות מוזכר כבר במשנה, וכשעם ישראל חי בארץ ישראל, חגגו את החג הזה. כשיצאנו לגלות, החג איבד את משמעותו, כמו הרבה מצוות התלויות בארץ. בתקופת הגאונים הוא הלך ונעלם. המפנה הגדול היה במאה ה-16 בצפת, בהנהגת האר"י הקדוש. הוא לא רק חידש את החג, אלא יצק לתוכו תכנים קבליים".
נוסח סדר ט"ו בשבט נכלל בספר "חמדת ימים", שראה אור במאה ה-18 ומיוחס לנתן העזתי. "חלק מהחוקרים מחשיבים אותו כספר שבתאי. יש שם פרק על סדר ט"ו בשבט, שנפוץ כל כך בעדות השונות, עד שנוצר צורך להפריד אותו וליצור חוברת מיוחדת לט"ו בשבט בשם 'פרי עץ הדר'", הסבירה פרופ' אלכסנדר.
לדבריה, אחד הסמלים של עולם הספירות לפי תפיסת הקבלה הוא האילן, וזו אחת הסיבות לכך שחג האילנות היה חשוב כל כך למקובלים. רבי חיים ויטאל, בכיר תלמידיו של האר"י, כתב על ארבעה עולמות שהקבלה הלוריאנית דיברה עליהם: עולם האצילות, שהוא כולו אלוהי; עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. "כנגד ארבעת העולמות האלה אנחנו אוכלים שלושה סוגי פירות (כי עולם האצילות כולו אלוהי ומלא אור), ושותים ארבע כוסות יין שונות כנגד עונות השנה בטבע".
"מגורשי ספרד התגעגעו לארץ ישראל"
גם סוגי הפירות השונים מקבלים רובד נוסף ונסתר בקבלה: "הסוג הראשון של פירות שאוכלים הם פירות שאוכלים בשלמותם, גם את הפנים וגם את החוץ; הסוג השני הוא פירות שבהם אוכלים את החוץ וזורקים את התוך, כי התוך הוא גלעין; והסוג השלישי הם פירות שבהם זורקים את החוץ, הקליפה, ואוכלים את הפנים. כשאוכלים את הפירות, זה מסמל את העולמות השונים בקבלה, והמקובלים כתבו שבכך אנחנו עוזרים לתקן את העולם".
לדברי פרופ' אלכסנדר, הרעיונות הקבליים הובילו לאמונות הקשורות לחג. לדוגמה, נשים שהיו עקרות או התקשו להיכנס להיריון היו תולות בגד על עץ בליל ט"ו בשבט, כדי שהבגד יספוג את הפריון ואת הברכה.
"הסמליות הקבלית של אכילת פירות בט"ו בשבט נוגעת גם לקשר העמוק עם ארץ ישראל", מציינת פנחס-כהן. לגבי מגורשי ספרד, אין לה ספק: "הם לא התגעגעו לספרד – הם התגעגעו לארץ ישראל".
אז מה מבדיל את החג מט"ו בשבט שכולנו מכירים?
"הסדר שלנו מרכזי ומשמעותי יותר, בעל משמעות עמוקה מבחינה קבלית ומבחינת הקשר לארץ ישראל. זה היה חג מרכזי מאוד ביהדות ספרד, בשבילנו זה חג משפחתי גדול. על בסיס החג הזה הציונות הלבישה את ט"ו בשבט המודרני, עם הנטיעות וכולי".
כעת צאצאי מגורשי ספרד, ובפרט בני קהילות הבלקן, מבקשים הכרה בפרוטאס. "אנחנו רוצים שהחג הזה ייכנס ללוח החגים העברי, כמו המימונה ושאר החגים שיהודים מהתפוצות הביאו איתם, כחג שמאחד את יהדות ספרד בארץ ישראל", מסכמת פנחס-כהן.
כבר לא כל כך סודית: המלידה היהודית-הודית
לצד הפרוטאס מציינות עדות שונות בעם היהודי מנהגים וחגים שונים בט"ו בשבט – רובם עתיקים בהרבה ממנהג הנטיעות המאפיין בימינו את החג.
טקס המלידה שנערך אמש באשדוד
(צילום: הזמרת ליאורה יצחק)
כך, יוצאי הודו מצייני במשך מאות בשנים את המלידה, חג ההצלה, המצוין גם הוא בט"ו בשבט. לפי מסורת "בני ישראל" – שמה של הקהילה במערב הודו – אבות הקהילה הגיעו להודו בשנת 175 לפני הספירה, בדיוק בחג האילנות. ספינתם טבעה מול חופי עמק הקונקאן שבהודו, דרומית למומבאי של היום. שבע נשים ושבעה גברים ניצלו והגיעו לכפר שנקרא היום נאוגאו.
לפי המסורת, עם הצלתם התגלה בפניהם אליהו הנביא, שהבטיח שצאצאיהם עתידים לשוב לישראל. עד היום ניתן למצוא על אותו החוף טביעות רגל על אבן שחורה המיוחסות לפרסות הסוסים של כרכרת אליהו הנביא. אך כתבי הקודש שלהם ירדו למצולות ים, והקשר בינם לבין יהדות התפוצות ניתק. לכן, לאחר שהשתקעו בהודו (שדגלה בצמחונות וראתה בפרות ישות קדושה), אימצו את מנהג המקום והעלו מנחה חלופית, המורכבת מתערובת צבעונית של הפירות המובחרים ביותר שנבחרו על ידי נשות הקהילה – הלוא היא תערובת המלידה.
5 צפייה בגלריה
טקס מלידה באשדוד במסגרת מסע'לה – מסע בין-דורי של קהילות יהדות הודו בישראל ובעולם
(צילום: נח נגאוקר)
המשתתפים יוצאים לטבע, שם נערך הטקס, מתפללים לאלוהים על ברכה ושפע, אוכלים מנה מבושלת – ומדליקים קטורת, זכר לקורבנות בבית המקדש. במקור נהגו להדליק "אוד בטי" – שרף לבונה ריחני – כפי שהיה נהוג בבית המקדש. המאכל מסמל את קורבן המנחה.
בקרב יוצאי צפון-אפריקה יש הנוהגים לקיים ביום הזה את טקס הבסיסה (או בשישה) – המתקיים באופן מסורתי ב-א' בניסן.
