אדון הסליחות - ליאת יצחקי וחברות
( צילום ועריכה: חגי אדוריאן. צילומי עזרת הנשים בכותל: תהילה פרנקל רענן, מתוך הסרט "קיר. סדק. דמעה")
מה מחבר את רוחמה רז, חני נחמיאס, חגית יאסו, שרון זליקובסקי, סולניות להקת שלווה, אתי לוי, הדר עטרי ומורן מזור? יוצרת אחת, פייטנית וזמרת מופלאה בשם ליאת יצחקי – ואולי ההמנון הגדול ביותר של חודש הסליחות שאנחנו נמצאים בעיצומו, "אדון הסליחות", כאן בבכורה לגולשי ynet.
כשעולם התרבות נעצר בשנה החולפת, החליטה יצחקי שהיא מפיקה אלבום פיוט וסליחות נשי. "כל הזמן שאלו אותי בסוף ההופעות אם יש אלבום או דרך להאזין לפיוטים ולניגונים", יצחקי מספרת. "היה ביקוש מאוד גדול לאלבום כזה, ובתקופת הקורונה והסגרים החלטתי שהגיע הזמן לעשות את זה".
הבחירה בפיוט "אדון הסליחות" האהוב והפופולרי הייתה מובנת מאליה. "בגלל שהפיוט עממי ואין לו מקור אחד, כולן יכולות להשתלב בו ולמצוא בו את הבית ואת עצמן", היא מסבירה. לדבריה, על הפרויקט אמון המפיק המוזיקלי, עדי חייט.
"באתיופיה לא שרו את אדון הסליחות"
חגית יאסו, שמשתתפת בפרויקט, מעידה כי היא "מתחברת לשירים מהמקורות. וכשחלי ראובן, כותבת שירים, חיברה אותי לליאת, כמובן שנעניתי בחיוב". לדבריה, "הפיוט הפופולרי הזה הוא לא משהו שנשחק. אנחנו צריכים וצריכות הרבה סליחות. אנחנו צריכים שתעבור התקופה הזו. במהלך כל חודש אלול אנחנו אומרים אותו, ואף פעם לא הייתה לי הזדמנות לבצע אותו".
יאסו מציינת כי "אמנם באתיופיה לא שרו את אדון הסליחות. אבל אני ואחיי נולדנו פה, וזה מה שספגנו, אז המקום שלי זה הפיוטים המזרחיים האותנטיים. התחנכתי במסגרות דתיות, כך שזה תמיד היה שם".
היא מספרת כי "ליאת חילקה לכל זמרת קטע משלה. מבחינתי כל חלק בשיר הוא עולם שלם. אני מחוברת לכל הפיוטים. זה משהו שמגיע מבית הספר ומהבית. תמיד היינו שרים את הפיוטים בערב השבת. עכשיו סיימתי תואר ראשון במוזיקה, במגמת מוזיקה ערבית ומהמקורות. כל אחד הביא את המקום שלו, וגיליתי שגם המוזיקה הערבית מאוד דומה לפיוטים. אלה אותם הלחנים בטקסט אחר. את יכולה לשמוע פיוט שהלחן שלו יהיה גם בערבית".
"פסיפס נשי של קולות"
קרוב לעשור שליאת יצחקי – זמרת, יוצרת ופייטנית - מופיעה בארץ ובעולם במופע פיוט וסליחות בליווי בנות אנסמבל "אלבי". הטקסטים שבאלבומה "אחות קטנה" מתבססים על גדולי משוררי ספרד מתקופת תור הזהב המפוארת, לצד פיוטים של משוררים מצפון אפריקה, גרמניה וישראל.
3 צפייה בגלריה
דינה סמטה וענהאל כליפה סולניות להקת שלווה, ליאת יצחקי הדר עטרי והנגנית רינה קיסר
(מסטיק שיווק הפקות)
בשנה החולפת, התשפ"א, יצאה באלבום פיוט ראשוני שבו אירחה נשים וזמרות והביאה את הפיוט הנשי לקדמת הבמה, וכעת בחודש הסליחות היא יוצאת כאמור בביצוע חדש לפיוט "אדון הסליחות" - ובו תקווה לשנה חדשה וברוכה.
"אדון הסליחות חותם, למעשה, את אלבום הסליחות שלי וסוגר מעגל עם מופעי הסליחות שאני מעלה זה כמעט עשור", אומרת יצחקי, שפועלת בהגדרה לשימור התרבות, הפיוט והמוזיקה המסורתית.
הבחירה ביוצרות המגוונות לא הייתה מקרית. "הנשים בפרויקט מייצגות פסיפס של ז'אנרים, גילים, צבעים וקולות במוזיקה הישראלית", היא מבהירה. "החל ברוחמה רז שמביאה את קולה של 'ארץ ישראל היפה', חני נחמיאס האוחזת בשלל כובעים כשחקנית, מדבבת, קומיקאית, כוכבת ילדים, מנחת טלוויזיה, סופרת ישראלית וזמרת מכובדת. הדר עטרי, זמרת תימנייה ששרה אופרה - וזה לא דבר שכיח, ועד לאתי לוי המרגשת מהז'אנר המזרחי, חגית יאסו שמביאה את הקול הצעיר והחם ומורן מזור המייצגת את הז'אנר הישראלי הים-תיכוני העכשווי".
"עלייה בביקוש לערבי אחווה נשית"
יצחקי מספרת כי "במהלך הצילומים וההקלטות נוצרו חיבור ואחווה נשית יוצאי דופן בין כולן. משהו בפסיפס הנשי המגוון פותח לבבות ויוצר גשר מחבק בין התרבויות השונות, וחיבור בין ישן לחדש. אנחנו פונות לכלל האוכלוסיות בישראל. בשיר יש תפילה משותפת ותקווה לשנה חדשה וברוכה. אנחנו עדיין מתמודדים עם הקורונה, והתפילה הנשית הזו מעוררת משהו אחר. אני לא אוהבת להגיד 'העצמה נשית', אבל ה'ביחד' מביא עוצמה מיוחדת.
"למען האמת, המון נשים רצו להיות חלק מהפרויקט הזה ומאוד התלהבו ממנו", היא מוסיפה, "והיו גם מי שאמרו 'תודה, אבל לא'. לי היה חשוב לתת מקום למנעד רחב של נשים, קולות וסגנונות - ולשלב זמרות שונות אל תוך המוזיקה המסורתית והדתית".
היו תגובות שליליות, כמי שמגיעה מהמגזר הדתי?
"בתחילת הקריירה שלי אכן היו קולות כאלה, אבל היום הרבה פחות. לשמחתי, משהו השתנה. יש יותר פתיחות והכלה בציבורים הדתיים למנעד אמנותי רחב. גם בציבור הכללי יש עלייה ברצון לערבי נשים או כנסים נשיים. מצד אחד, הודות לקדמה ולתהליכים חברתיים, נשים כיום הן בעלות השפעה, יכולות ורוצות להשמיע את קולן ולפעול האחת עם ולמען השנייה. לצד זה יש ערגה גדולה ל'מדורת השבט הנשית', שהייתה נחלת הדורות הקודמים. אני מצויה בתוך שתי התנועות המבורכות האלו - הישן לצד החדש, וצועדת קדימה בלי לשכוח את השורשים והמסורת".
יאסו אומרת אף היא, כי "אחד הדברים שבאמת הלהיבו אותי בפרויקט, זה שכולן נשים. מין גירל-פאוור כזה. לא יודעת אם שמעתי על דבר כזה בעבר. אני לא מסתכלת על שיר קדוש ומהמקורות מהמקום הזה של 'שירת נשים'. אנחנו לא שרות באופן לא מכבד. אנחנו שרות כדי להתחבר לרגע ולתקופה הזו. כדי לסלוח אחד לשני".
