"את מלכת אסתר / ועל ראשך יש זר נשיר לך שירי תהילה / על שכתבת את המגילה"

1

היא הפכה מנערה שתקנית למלכה מתוחכמת, נדמה לנו שאנחנו יודעים עליה הכול, ועדיין, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לאסתר המלכה.
אתם יודעים, לא סתם קראו לה "הסתר".

2

בעצם, קראו לה "הדסה".
"רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים".
ידעתם שלפי הגמרא היא הייתה אחת מארבע הנשים היפות ביותר בעולם?
השלוש האחרות: שרה, אביגיל ורחב.
(הבהרה: ישנן טבלאות דירוג שונות בענייני היופי הנשי המקראי. בדירוג אחר, הוציאו את אסתר והכניסו במקומה את ושתי).

3

זה אולי יישמע מוזר, אבל לא כל הפרשנים אוהבים את אסתר שלנו יפה; חלקם מעדיפים שתהיה מכוערת.
יש מדרשים שמתארים אותה כ"ירקרקת", חיוורת וכמושה. יש טוענים שבזמן שאחשוורוש בחר בה, היא הייתה בת ארבעים. או בת שבעים.
או תשעים.

4

מבינים מה הולך פה?
אם המלך אחשוורוש מעדיף אישה בת תשעים על פני כל נערות ההרמון שעומדות לרשותו, אזי מדובר פה בנס גלוי, הללויה! אלוהים מתערב! סוף-סוף הגעת! (הוא הרי נעדר לחלוטין מהמגילה, אלוהים. שמו לא מוזכר בה, אפילו לא פעם קטנה אחת).
ויש יתרון נוסף: אם מדובר באסתר כמושה ומבוגרת, זה משתיק את המחשבות הלא נעימות על הנערה התמימה, הנלקחת לארמונו של מלך שתיין והולל.

5

אגב, אם תשאלו אותי, התמים בסיפור הוא דווקא אחשוורוש.

6

ברשותכם אדלג כאן על המן הרשע והגזרה שנגזרה על היהודים, ואתעכב רגע על מרדכי, בן דודה של אסתר.
לפי תלמוד הבבלי, הוא היה דווקא בעלה. זה הגיוני, לאור העובדה שלפעמים מרדכי שתלטן ורכושני כמו... כמו... כמו בעל.

7

למשל, ברגע הדרמטי הזה, כשהוא מצווה על אסתר ללכת לאחשוורוש ולהתחנן בפניו על הגזרה שנגזרה על היהודים ואסתר חוששת, מאחר שלא נקראה אל המלך שלושים יום – ברגע הזה מרדכי כועס. מאוד מאוד כועס.
הוא אומר לה בארס: "אל תדמי בנפשך להימלט... רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו".
נכון שאפשר להבין אותו. ועדיין.

8

מזל שאסתר לא פראיירית.

9

"כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן", היא אומרת לו, "וצומו עליי, ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים".

10

אפשר לגלות לכם סוד? אף פעם לא צמתי בתענית אסתר.
הייתה איזו שנה שהחלטתי ש"זהו, השנה אצום את כל ששת הצומות, לא רק את תשעה באב ויום כיפור". אבל מה לעשות שאחרי שעתיים נשברתי והחלטתי לדלג על התענית.
וכאשר אבדתי אבדתי.
ובכן, זה מה שקרה באותו יום:
נפלתי באמצע הרחוב ונקעתי את הקרסול. מצד שני, קיבלתי הצעת עבודה חשובה.

11

מה למדים מזה? לא למדים.

12

אנחנו מתקרבים לרגע הגורלי ביותר במגילה:
אסתר החוששת מגיעה אל אחשוורוש היושב על כיסא מלכותו, היא נושאת חן בעיניו ו... כאן מגיעה אזהרת אסוציאציה פאלית. הרגישים מתבקשים לדלג לסעיף הבא.
"ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר ותיגע בראש השרביט".

13

הרגישים חזרו? כי מפה העניינים מתגלגלים די מהר.
אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה פרטי. כלומר לשני משתאות פרטיים, בזה אחר זה.
היא אישה פקחית, אסתר. המן כבר רתם את הכרכרה לפני הסוס, ומתכונן להכתרתו, אבל אסתר בודקת טוב-טוב שהסוסים רתומים כמו שצריך.

14

אם צריך, היא תסדר את הרתמות בעצמה.

15

כולם במרכבה? אפשר לצאת לדרך?
כי הגענו לרגע המכונן בין אסתר, המן ואחשוורוש. בעיניי הוא כמו סרט שאפשר לצפות בו שוב ושוב מבלי שיימאס (בתשובה לשאלתכם: הנסיכה הקסומה, ספרות זולה, מבצע סבתא ותינוקה של רוזמרי).
אני מדמיינת את אסתר יושבת שם בין שניהם והקול העדין שלה מקשיח פתאום. יכול להיות שהמן מרגיש משהו? יכול להיות שגופו נדרך? כי הנה היא אומרת: "איש צר ואויב המן הרע הזה!"
והמן נבעת.

16

איזו מילה נהדרת זו "נבעת". אתם יכולים ממש לראות אותו, נכון?

17

זה רק הולך ומשתפר. המן, בייאושו, נופל על המיטה שאסתר עליה, וזה בדיוק הרגע שבו אחשוורוש חוזר לחדר.
לא, הוא לא מרוצה ממה שהוא רואה שם.

18

פעם השתתפתי באיזה פאנל על דמויות המגילה, ואחת הדוברות אמרה שברגע ההוא היא חשה חמלה כלפי המן. היא כמעט ושכנעה אותי, אבל אז נזכרתי בגזרת המוות על היהודים, בייאוש ובאומללות שהם חשו.
רגע החמלה שלי חלף.

19

אבל אני חשה צורך להדגיש שבסוף הסיפור היהודים הרגו את אלה שקמו עליהם להרגם.
הם סירבו ללכת כצאן לטבח.

20

הגענו לסוף המגילה ותראו איזה יופי, מי כותבת אותה?
"ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל, ומרדכי היהודי, את כל תוקף לקיים את אגרת פורים הזאת השנית".
אתם יודעים עד כמה נדיר למצוא אישה שכותבת את אחד מספרי התנ"ך?
אסתר היא היחידה, ככה נדיר.

21

כסופרת, אני מזהה את טביעת האצבע הספרותית שלה לאורך המגילה. למשל, בדמותה של זרש, שבאופן רגיל היתה "נספגת" בדמותו של המן, אבל אסתר דווקא מכירה בכוחה ובהשפעתה ונותנת להם מקום. אני כל כך אוהבת את זה.

22

אני אוהבת את זה כמעט כמו שאני אוהבת אותך, אסתר.
הסרת מעליך את כל הצעיפים. הפנים שלך גלויות.
את כבר לא נסתרת.

23

את מלכה.

עוד נשות התנ"ך: