בעוד הרוחות סוערות ברחוב החרדי, ורבנים חשובים במגזר מתייצבים לצד חיים ולדר, שנטל את חייו על רקע עדויות על תקיפות מיניות מצידו – הגיע הרב הראשי לישראל, דוד לאו, לביקור ניחומים בסוכת האבלים של משפחת ולדר בבני ברק. הביקור שנערך אמש (יום ג'), ונועד לנחם ולחזק את רוחם של האבלים, עורר ביקורת ציבורית חריפה, בשל העובדה שהרב הראשי לא התבטא עד כה בנושא – בעוד הנפגעות, מרכזי התמיכה בהן וחושפי הפרשה גם יחד נתונים למתקפה-רבתי ברחוב החרדי, שבמסגרתה הם מואשמים בלא פחות מאשר "רצח".
מבקריו של הרב לאו טוענים כי לצד התמיכה בבני המשפחה בשעתם הקשה, היה עליו גם להתייצב לימין הקורבנות, נפגעי ולדר, ולהשמיע אמירה ערכית וברורה בנושא – במיוחד לנוכח המבוכה והבלבול בחברה החרדית, והאתגר החינוכי המשמעותי הכרוך בעיסוק בפרשה – כמצופה ממנהיג רוחני ומאישיות ממלכתית בכירה במעמדו.
בחודש האחרון נמנע הרב הראשי מכל התבטאות בנוגע לעדויות שפורסמו בעניינו של הסופר ואיש החינוך החרדי, ודחה הצעות מכלי תקשורת להתראיין בנושא. גם לאחר פנייתנו לתגובה, נמסרה הודעה מלשכתו שאיננה מזכירה במפורש את פרשת ולדר או את הניחום. "עמדתו הנחרצת של הרב הראשי הייתה ותהיה כי אין לעבור לסדר היום על כל הטרדה או פגיעה", נכתב. "מעשים אלה יש לשרש ולעקור. בכל מקרה שיש בו סרך של מעשה מגונה או הטרדה, חובה להתלונן בפני הרשויות האמונות על דברים אלה ולא להסתיר".
עוד נמסר, כי "גם בתפקידו כנשיא בית הדין הגדול, הרב מודע למצוקות אלו ופועל לשרשן. דברים אלה נאמרו בכנסים רבים שעסקו בנושא, והרב ימשיך ויחזור על כך בכל הזדמנות. ליבו של הרב נתון לכל מי שנפגע או נפגעה, והוא יעשה הכול כדי לסייע בעדם".
ברשתות החברתיות לא חסכו גולשים את שבט הביקורת. שרון ו' כתבה, בין היתר: "גם הפעם, לא החמיצה הרבנות הראשית את ההזדמנות להתאבד פומבית ולהראות את רמת הניתוק שלה מהעם, והחיבור שלה לציבור החרדי. הביקור של הרב לאו אצל משפחתו של חיים ולדר באצטלת ניחום אבלים, היא בדיחה עצובה במקרה הטוב, והשתנה מהמקפצה במקרה הרע". דניאל ג' כתב: "אין סיבה ובעצם אסור להתאכזר על המשפחה האבלה, סך הכל הם גם קורבנות, אבל אם זה אפילו באבק של על חשבון תמיכה בנפגעים, אולי היה כדאי לשקול שוב ועוד פעם לפני שהרב הראשי מחליט לנחם ללא שום התייחסות למקרה עצמו".
"מעשים חמורים ביותר, ניצול מחפיר"
הרב ראובן נקאר, מדייני בית הדין המיוחד לטיפול בתלונות שהצטברו נגד חיים ולדר, יוצא בתוקף נגד הקולות המנסים לסנגר על מי שהיה דמות ציבורית בולטת במגזר החרדי, סלב של ממש – כסופר ואיש חינוך. את פירוט מעשיו, כפי שחקר בית הדין, עדיין אי אפשר לפרסם במלואם וגם לא את העדויות שחקר עם שותפיו, בראשם הרב שמואל אליהו. ואולם, בריאיון באולפן ynet הוא פורס האשמות כבדות שעלו נגדו.
"מדובר פה על המעשים החמורים ביותר", הוא אומר. "פדופיליה של קטינות, מעשים שנעשו בהן עד הסוף – תוך ניצול מאוד מחפיר של מי שבאו לקבל ממנו ייעוץ ועזרה – והוא ניצל את מעמדו. נעשו גם דברים עם נשים נשואות, שכתוצאה מהם התפרקו משפחות".
על הטענות בדבר "לשון הרע" והביוש שהביא להתאבדותו, מבהיר הרב נקאר: "אנחנו נגד הלבנת פני חברו ברבים, ונגד לשון הרע – אבל פה יש הוכחות וראיות בבית דין, אז הדין הוא שונה לגמרי. חשוב להעביר את הדבר הזה".
"אין בזה לשון הרע"
אתמול פורסם ב-ynet כי רבנים חרדים, ובראשם הרב גרשון אדלשטיין, מהמנהיגים הבכירים של הזרם הליטאי, ביקרו בחריפות את חושפי העדויות. "ברור לגמרי שהלחץ הגדול שלחצו אותו הביא אותו לידי חולי הנפש, והרג את עצמו באונס", השיב הרב למחנכים במגזר, שביקשו לדעת מה עליהם לספר לילדים על חיים ולדר, "זה נקרא רציחה".
בהתאם לכך הונחו מחנכים מכיתות ה' ומעלה לשוחח בנושא עם התלמידים, אך להקפיד לדבר "רק על 'בין אדם לחברו'". במסמך שהופץ בין רבנים ומחנכים, בשם הרב אדלשטיין, נכתב עוד: "גם אם יש מלמד שחושב שיש לו דעה בעניין – חובה להעביר לילדים רק את דעת התורה ולזעוק עד כמה זה מסוכן להלבין פני חברו ברבים, ולומר להם שאנשים רעים הוציאו עליו שם רע ופרסמו בכל מקום את השם רע עד שגרמו לו להתבייש להראות פניו בחוץ וגרמו לו לחלות בנפשו עד כדי שהרג את עצמו. להסביר לילדים בצורה ברורה שזה נקרא לרצוח. שהדגש יהיה חד-משמעי רק על העוול שעשו לו בזה שפרסמו ועברו על איסור דאורייתא. ועל התוצאה הטראגית שזלזול בבין אדם לחברו גורם למעשה".
הרב נקאר מבהיר כי הוא וחבריו הרבנים "מוקיעים את זה מעל כל במה", כדבריו. "לכן אני גם מתראיין פה, כי מלבד עצם העוול החמור שנעשה בזה גם לנפגעות, ולכל מי שטורח בנושא – יש פה מסר לציבור שאפשר לטייח ואפשר להעלים דברים, ובסוף האדם שחטא עוד ייקרא 'זכר צדיק לברכה', חלילה וחס".
בתגובה לטענות עצמן, אומר הרב כי "אותו פה שאמר שיש מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ואסר על לשון הרע, אמר שיש אנשים רשעים שעושים דברים לא טובים, וחובה להוקיע אותם גם במהלכים הכי חמורים על מנת שלא יפגעו יותר בציבור. זו אותה תורה, ומי שציווה את זה, ציווה גם את זה".
אתה חושב שיש להוציא את ספריו מתוכניות הלימודים?
"בוודאי שכן. אדם שיש בו כאלה דברים חמורים, אז ממילא תמצא את הדברים שיש לו בתוך נפשו – ומצאנו את זה – בתוך הכתב, בין השיטים, בכל מיני השקפות שיש שם. חשוב גם להוקיע אדם כזה, שלא תהיה לו במה ציבורית, שממנה יישמעו קולות כאילו זה לא כזה דבר נורא".